ספונטניות--או לא--

[mykal]

ספונטניות--או לא--

המציאות של היום מאפשרת חוסר ספונטניות--
חשבתי שמרחק הוא גורם--ונראה לי שזה רק פסיק,
משאר השיקולים--
בעבר אפילו הלא כ"כ רחוק--התקשורת הבינאישית--
לא היתה זמינה כ"כ, אז כשרצו בקשר, "קפצו" והגיעו.
היום אפילו עם השכנים, הרבה ענינים נסגרים דרך הסמארטפונים,
"חוסכים" הליכה, "חוסכים" מפגשים, פותרים ומסכמים במכשירים--
ואם רוצים שיחה על כוס קפה--הרבה יותר פשוט "לבלות" בבתי קפה,
שאתה פנוי להקשבה ולשיחה, ולא עסוק בלהכין/להגיש/לארגן אח"כ.
וזה לא מעידעל קשרי משפחה וחברה אלא השתנות תנאי החיים.

 

[פרפרי אהבה]

לפחות בארץ זה לא כמו פה בארה"ב

פה כל מפגש חייב להיות מתוכנן וסגור כמה שבועות מראש ואין דבר כזה ספונטניות.
בחיי שניסיתי כבר כמה פעמים, עם אמהות בחופשת לידה כך שאין ממש משהו שבוער והן פשוט התעקשו לקבוע למרות הקושי לתאם במיוחד בהתחלה כשהלו"ז לא ברור.

 

[איןאריותכאלה]

בכל זאת קצת ספונטניות

הילדים שלי מארחים ומתארחים בתיאום (קצר) מראש, אבל יצא לי כמה וכמה פעמים לחזור מהמסגרת עם חבר של אחד הילדים אחרי תיאום 'על המקום'. מצד שני, לי בכתה א' היתה חברה הכי טובה, והיינו יחד כמעט כל יום אחה"צ (מרחק של בערך 10 דקות הליכה), היינו עצמאיות לגמרי (היו מסיעים אותנו רק בחושך), וגם אל ביה"ס היינו נוסעות באוטובוס ונכנסות לבד. העולם כל כך שונה היום.

 

[איןאריותכאלה]

ועוד משהו

אמא שלי עם סירי סולתם שקיבלה לחתונה עד היום. לי כבר נהרסו כמה סירים וקניית סיר היא לא מאורע גדול. החלפתי מכונות כביסה, מדיח כלים, ומייבש. ולא התרוששתי. אצל אמא שלי מערכת הסירים היתה מתנה לחתונה. סדרי הגודל השתנו מאד.

 

[mykal]

חייכת אותי בדוגמא--

אכן העולם השתנה, לא רק בחומרים, בכלים, בטיב החפצים--
הגישה לחיים היא כראה הבסיס,נכון שלא מתרוששים, אבל גם לא "מבזבזים"
ביוני ימלאו 45 שנה לנישואינו, וכן יש לי סירים מאז,
סירי סולתם, וגם סירי אמייל כתומים, והם עדין משרתים אותי נאמנה,
וכמעט כל השנים מעבר לניהול הבית שלי,הייתי קיטרינג לבית הורי ואח"כ לבית
של הבת הגדולה שלי, כך שהם משומשים מאוד ונראים כחדשים.
הגישה של להתחדש ולהתעדכן, היא בהחלט מציאות של עולם משתנה.

תחשבי באילו משחקים את שיחקת--וכמה היית במשחקים בחוץ--
חבל, קלאס,(סוגים שונים) 21 מי יודע, הקפות,
ומה משחקים הילדים שלך, משחקי מסך בעיקר,
ומשחקי החוץ הם בחוגים ומקצועיים.
רכבנו על אופנים כחויה, כתחביב, היום אלה כלי תחבורה ששוכללו.
ואני יכולה להביא עוד הרבה הבדלים,
והתמורות הפיזיות הן לא רק במוצרים--חפצים--אלא בעיקר השפעה של תודעות,
התנהגויות, התנהלויות,
ואין בכך שיפוטיות לטוב או רע--נכון או לא נכון --אלא הבנה
שהעולם השתנה.

 

[איןאריותכאלה]

אני חושבת על זה הרבה

בעיקר על ה'חוץ' שאין לילדים שלי בלעדיי. אני והחברה הטובה גדלנו בעיר. ליד הבית שלה היתה חורשה קטנה וגם אתר בניה. היינו שם שעות על גבי שעות בהרפתקאות דמיוניות מרתקות. בבית שלה היינו משחקות בעיקר בלגו, וקוראות יחד המון ספרים. ולפעמים מבשלות מהספר 'ילדים מבשלים'. ואיכשהוא שתינו גם היינו תלמידות טובות. והיה לנו שפע של זמן. המון המון המון זמן. אני כאמא לא יכולה להעלות בדעתי לתת לבתי ולחברה הכי טובה שלה לשחק בלי השגחה בחוץ (ועוד באתר בניה!) או אפילו להיפגש בלי תיאום.

 

[mykal]

העולם השתנה,

המציאות מכתיבה התנהלות.
מבחיה טכנולוגית התקדמנו מאוד,
מבחינת ספונטניות והרבה מאוד אוטנטיות נעלמו.
זה חבל, יש בזה הפסד כי במקום להיות קרובים יותר,
נעשינו תחרותיים יותר, השגיים יותר--ומרוחקים יותר.
אני מאמינה שזה משפיע גם על ההתנהלות בתוך הבית--
אנחנו פונקציונליים יותר, ופחות מאפשרים לעצמינו להרגיש ולדבר על רגשות.
זה הרבה פעמים גם בעוכרי הזוגיות.

 

[raya]

מוסיפה לדיון.....
אנחנו נשואים 52 שנים, ועדיין משתמשת בסירי סולתם שקבלנו מהעבודה בחגים השונים.
היות ושנינו עבדנו באותו מקום- אז כל הסירים, סכו"ם ומה שלא היה - היה כפול.
אצל הבן שלי יש עדיין סירים שהוא קבל ממני.
מהחתונה - יש לי כלי פיירקס שעדיין לא נשבר.
ובקשר לספונטניות.
ברור שאם נוסעים לבת בתל אביב ביום שבת - זה מתואם (כולל המחותנים). מביאה איתי תמיד אוכל, המחותנים מביאים והבת מכינה. חלק חוזר איתי הביתה כמשלוח מנות.
בעבר נסענו כמעט בכל שבועיים לבן בירולשים, גם לשם הבאתי איתי את האוכל , כדי שלא יצטרכו לעמוד ולבשל עבור כולנו.
היות ואנחנו לא גרים באון ערים - כמובן שיש תיאום, ולא מופיעים ככה סם.
עם השכנים - בערך פעם בחודש מישהו מזמין לקפה בשבת אחה"צ. חוגגים ימי עצמאות, שבועות וחנוכה ביחד.
מסכימה שהעולם השתנה. מהילדות שלי אני לא זוכרת הרבה, אבל לא היו משחקים שיש כיום.
מצד שני - נולדתי במושב, כל קבוצת גיל (גן או כיתה) היתה קבוצת נוער עם פעילות, מה שלדעתי לא כל כךם קיים במסגרת עירונית.
רעיה

 

[mykal]

מענין היה לקרא,

למה את לא זוכרת מהילדות?
ואולי תדיקי מה את לא זוכרת? חויות? משחקים? אנשים?
מאיזה גיל את כן זוכרת יותר בברור דברים?

 

[raya]

למה אני לא זוכרת מהילדות?
שאלה טובה שקשה לי לענות עליה (אולי "ממרום" גילי...)
יש דברים שאני בהחלט זוכרת, אבל קשה לי להצביע בבירור מה אני לא כל כך זוכרת.
להערכתי - מגיל בערך 10-12 הזכרונות ברורים יותר.
מבחינה חברתית במושב, בבית הספר ובתנועת הנוער.
רעיה

 

[mykal]

בעיני , לגיל זה לא קשור

אני בטח בת גילך,
אבל אולי לא דיברתם על זה, יש תמונות? שיש איתם סיפורים.
אבל הזכרונות האחרים מתקופות יותר מאוחרות חשובים.

 

[raya]

בקשר לגיל - שמת לב ששמתי מרכאות?
ברור שלא התכוונתי ברצינות.
ועדיין מה שמופיע בכרטיס שלי - זו האמת לאמיתה....
רעיה

 

[mykal]

שמתי לב,

גם לא חושבת שזכרונות ילדות נעדרות משכחה,
בד"כ מה שזוכרים אלה חויות, ואם חיינו חיי שגרה יש להניח שלא נזכור.
אהה, מעולם לא עקבתי אחרי כרטיסים של אנשים--
מתיחסת לדעות, לתכנים הכתובים.