ספורה של יתומת צה''ל הזקוקה לעזרה דחופה!
יתומת צה''ל ר. זקוקה לעזרה ! סיפורה מצורף אני ר. והיום אני בת 39, קצת לאחר שהגחתי לאויר העולם נהרג אבי במלחמת ההתשה (כגיבור- אם בזה יש נחמה!?) כשהייתי כבת 3 חודשים בלבד. גדלתי עם אחות ביולוגית נוספת שהייתה כבת 4 ואף זוכרת את אבי, סיפורים, טיולים,לרכוב לו על הכתפיים ואף את הריח...........מה שאני לא זכיתי.............שתינו גדלנו בצלה של אם קשת יום, ממורמרת, מתוסכלת, עצבנית מאוד עם מחלת נקיון קשה. לאחר כ-4 שנים נישאה אמי בשידוך עם אלמן ולו שני ילדים בערך באותם גילאים שלי ושל אחותי אותו בעל היה ימאי כך שבקושי ראינו אותו אך חיינו מהפלגה להפלגה שבה גם מצבי הרוח של אימי הפליגו איתו................. היום אני כבת 40 עם ילדה מקסימה שהבאתי מתרומת זרע לפני כ-7 שנים והיום היא כבת 6 וחצי ההורות היא נפלאה אך גם מפחידה כאחד מאחר ואין לי אבא (ברור) אך גם אמא אין לי היא מתכחשת לקיומי מעולם לא הסתדרנו ואף הקרע ביננו עמוק כל כך שלא ניתן לאחותו (האמינו לי ניסיתי המון) אני היום מובטלת ללא עבודה ללא תמיכה משפחתית (גם האחות בקשר רופף למדי) ללא תמיכה כלכלית או נפשית ומאוד לבד עם הילדה. ניסיתי לפנות לגופים מסויימים לעזרה כמו "יד לבנים", (אחד מהמנהלים במקום מגורי מביא לי אוכל מידי פעם) "משרד הבטחון" אך כנראה שגם בשביל להיות "שייך" צריך לבחור מאחר ואני לא שכולה (ילד לא עלינו, אלמנה) אין לי סטטוס ואני נופלת בין הכסאות........האם כך זה נורמאלי שאף אחד לאחר גיל 30 יסתכל עליי (ואבי נתן את עצמו למולדת ונהרג כ"גיבור") אך לבתו אין סטטוסססססססססס............אמי התחתנה חיה את חייה מקבלת קצבה ממשרד הבטחון כאלמנה לא מכירה בבתה או בנכדתה.....ומה עם התיסכולים המשקעים של לגדול בלי אבא ועם אמא שלא יכולה לגדל את ילדה לתמוך לעזור ופשוט להיות שם בשבילו ולנסות לכפר על הכל??? למי אפנה אם ארצה ללמוד משהו בשביל להתקדם בחיים לעשות עם עצמי משהו כמו רוב חברותי? לאבא ? לאמא? למי.......??? הרגשת הלא שייכות נוראה מכל האם אלמנה היא אלמנה לכל החיים אך יתום הוא יתום רק עד גיל 30 ????איפה נשמע דבר כזה ? ומה הלאה ואם לא הצלחתי בחיי האישיים (מה הפלא) אין זה אומר שלא אוכל הודות למודרניזציה להביא ילד לעולם אך מה עם עזרה קטנה, בטחון ? תמיכה להרגיש שאת לא לבד הרי לא בחרתי לבוא לעולם הייתכן שאף אחד לא יקח אחריות על כי אני כאן חיה וקיימת ????
יתומת צה''ל ר. זקוקה לעזרה ! סיפורה מצורף אני ר. והיום אני בת 39, קצת לאחר שהגחתי לאויר העולם נהרג אבי במלחמת ההתשה (כגיבור- אם בזה יש נחמה!?) כשהייתי כבת 3 חודשים בלבד. גדלתי עם אחות ביולוגית נוספת שהייתה כבת 4 ואף זוכרת את אבי, סיפורים, טיולים,לרכוב לו על הכתפיים ואף את הריח...........מה שאני לא זכיתי.............שתינו גדלנו בצלה של אם קשת יום, ממורמרת, מתוסכלת, עצבנית מאוד עם מחלת נקיון קשה. לאחר כ-4 שנים נישאה אמי בשידוך עם אלמן ולו שני ילדים בערך באותם גילאים שלי ושל אחותי אותו בעל היה ימאי כך שבקושי ראינו אותו אך חיינו מהפלגה להפלגה שבה גם מצבי הרוח של אימי הפליגו איתו................. היום אני כבת 40 עם ילדה מקסימה שהבאתי מתרומת זרע לפני כ-7 שנים והיום היא כבת 6 וחצי ההורות היא נפלאה אך גם מפחידה כאחד מאחר ואין לי אבא (ברור) אך גם אמא אין לי היא מתכחשת לקיומי מעולם לא הסתדרנו ואף הקרע ביננו עמוק כל כך שלא ניתן לאחותו (האמינו לי ניסיתי המון) אני היום מובטלת ללא עבודה ללא תמיכה משפחתית (גם האחות בקשר רופף למדי) ללא תמיכה כלכלית או נפשית ומאוד לבד עם הילדה. ניסיתי לפנות לגופים מסויימים לעזרה כמו "יד לבנים", (אחד מהמנהלים במקום מגורי מביא לי אוכל מידי פעם) "משרד הבטחון" אך כנראה שגם בשביל להיות "שייך" צריך לבחור מאחר ואני לא שכולה (ילד לא עלינו, אלמנה) אין לי סטטוס ואני נופלת בין הכסאות........האם כך זה נורמאלי שאף אחד לאחר גיל 30 יסתכל עליי (ואבי נתן את עצמו למולדת ונהרג כ"גיבור") אך לבתו אין סטטוסססססססססס............אמי התחתנה חיה את חייה מקבלת קצבה ממשרד הבטחון כאלמנה לא מכירה בבתה או בנכדתה.....ומה עם התיסכולים המשקעים של לגדול בלי אבא ועם אמא שלא יכולה לגדל את ילדה לתמוך לעזור ופשוט להיות שם בשבילו ולנסות לכפר על הכל??? למי אפנה אם ארצה ללמוד משהו בשביל להתקדם בחיים לעשות עם עצמי משהו כמו רוב חברותי? לאבא ? לאמא? למי.......??? הרגשת הלא שייכות נוראה מכל האם אלמנה היא אלמנה לכל החיים אך יתום הוא יתום רק עד גיל 30 ????איפה נשמע דבר כזה ? ומה הלאה ואם לא הצלחתי בחיי האישיים (מה הפלא) אין זה אומר שלא אוכל הודות למודרניזציה להביא ילד לעולם אך מה עם עזרה קטנה, בטחון ? תמיכה להרגיש שאת לא לבד הרי לא בחרתי לבוא לעולם הייתכן שאף אחד לא יקח אחריות על כי אני כאן חיה וקיימת ????