daskaliano
New member
ספורט לחימה מציאותית ומה שביניהם
לא אחת מתנהלים דיונים "אקדמיים" בקרב "אמני לחימה" לגבי "לחימה מציאותית" או בשמה הישן והפחות סקסי "הגנה עצמית". חלק טוענים שספורט זירה ויהא קשוח ככל שיהיה אינו לחימה למטרות הגנה עצמית או "לחימה מבוססת מציאות" חלק אחר יטען ההיפך, חלק יטענו שהשיטות המסורתיות הן הלחימה המציאותית והמתאימות ביותר להגנה עצמית וחלק יטען שרק אימונים יעודיים דוגמת "קרב מגע לסגנונותיו" הם המענה היחיד והאולטימטיבי למטרות הגנה עצמית. אני אומר כאן את דעתי הבלתי נחשבת כמובן בנושא טעון זה ואיך אני רואה את העיסוק בנקודה הזו. קודם כל מה זו המציאות הזו ? יש משפט יפה שאומר שמציאות הינה אותה מכשפה שלא נעלמת כשסוגרים את העיניים... לא אכנס לשאלה הפילוסופית אקדמית לגבי מהי המציאות כי חלק יטענו שאתמול לא רלוונטי והמחר לא ידוע ולא נצא מזה. בעיני המציאות היא כמובן דינאמית ומשתנה ותלויה גם בתרבות בה אנו חיים, גם בסוג האוכלוסיה איתו אנו מתעסקים וכמובן בעוד מאפיינים רבים וטובים, אולם בסופו של דבר אנו מדברים על מצב נתון עכשווי לא בטווחי זמן של דקות ולא חודשים אלה משרעת של שנים בודדות. המציאות בארץ בשנות ה80 היתה אחרת משנות ה2000 כמובן ובטח היתה שונה ממה שהיה פה בשנות ה70 ואת זה לא צריך להסביר יותר מידי. מה שאני רוצה לומר זה כשאומרים למישהו תהיה מציאותי הכוונה היא תסתכל איפה אתה חי, תרד עם הרגליים לקרקע, תלמד מה קורה בשטח ואז תבדוק אם אתה מסונכרן למציאות.אגב - את זה צריך כל הזמן לבדוק מי שמתעסק בתחום ההגנה העצמית !!! שאלה שניה שצריכה להשאל היא כיצד מכינים אדם להתמודדות עם המציאות ? או יותר נכון מי צריך ללמוד להתמודד עם אותה מציאות יותר מאחרים. התשובה פה פשוטה עד כדי כאב והיא: מי צריך ללמוד לדבר שפה זרה ? מי שרוצה להבין מה מדברים איתו. האם את הדג בים צריך ללמד לשחות ? ברור שלא. האדם שרוצה להכנס למים צריך ללמוד שחיה. האם מי שחי "בבועה" חברתית יוכל להבין ניואנסים וג'סטות של רוכלים מהשוק ? תשובה ברורה. האם מי שנמעולם לא חווה מאבק ולו על צעצוע בגן יוכל להאבק בבוא היום על חייו ? שוב התשובה ברורה. רובנו (אלה שיושבים מול המחשב) אנשים נורמטיביים, רובנו חיים חיים נוחים ולכן משהו מאוד בסיסי אצלנו התנוון (לעיתים זה טוב ולעיתים רע) וזה יצר הלחימה והאגרסיביות.( אגרסיביות הינה דרך פעולה בלתי חברתית למי שחושב אחרת). אותו יצר לחימה שהתנוון לקח איתו עוד הרבה דברים בסיסיים שחשובים ללמד לחימה הרבה לפני שעוסקים באיזו טכניקה משתמשים ובאיזו שיטה בוחרים. הרבה לפני שאנו נתעסק באיך עושים נצטרך לחשוב מה עושים.. מה אני רוצה לומר למעשה ? אני רוצה לומר שלפני שאני חושב על איזו טכניקה אני בוחר אני צריך להקנות לאדם המתאמן את הכלי הבסיסי או את היסוד עליו הכל ישב והוא "הלך הרוח" הנכון באנגלית "סטייט אוף מיינד" , אני צריך להקשיח אותו מבפנים יותר מאשר מבחוץ וזה החלק הקשה וההקשחה מבפנים תהיה בד בבד עם ההקשחה מבחוץ ואחד ישפיע על השני. איך כל זה מתחבר לספורט זירה ? תשובה פשוטה. ספורטאי זירה וגם לצורך העניין שחקן ראגבי/פוטבול או כדור מים חייבים לפתח את יצר הלחימה כדי להצליח באותו משחק בו הוא משתתף. אותו ספורטאי חייב להלחם ולפתח את אותו יצר לחימה וזה על ידי מה ? 1. אימונים פיסיים שמובילים לאמונה עצמית וביטחון עצמי בגוף. 2. תרגילי קרב שמובילים למאבק מבוקר אבל למאבק בפועל. 3. חיזוק כח הסבל כח הרצון והאופטימיות דרך האימונים. 4. התגברות על הפחד בהדרגה דרך האימונים במגע מלא. 5. חיזוק הרצון לנצח ויצר הלחימה דרך הקרבות החופשיים. כל הדברים האלה מתפתחים אצל ספורטאי זירה ברמה כזו או אחרת. כדי להביא מישהו מנקודה זו ללימוד התגוננות עצמית שלמה נדרשות התאמות ותרגול טכני וזה החלק הקל. החלק הקשה הוא קודם כל להפוך את האדם לספורטאי לוחם ולא לתאורטיקן. לכן טענתי הבסיסית היא שענפי הזירה מפתחים את היסוד החשוב ביותר ללחימה גם "מבוססת מציאות" קשה לי לראות אנשים שהתאמנו ללא מגע לא סבלו כאב לא פחד לא לחץ ובטח לא מאבק משיגים תוצאות עדיפות. זה קשה וסזיפי אבל זו הדרך לקבל את היכולת להתמודדות מול המציאות ולא מול "מציאות מדומה" אמר פעם מתאגרף גדול בשם ג'ו לואיס: "לכל אחד יש תכנית קרב עד שהוא נפגע" זה משפט שאני מאמין בו בכל ליבי ולטענתי המציאות פשוטה מאוד, דורשת הבנה של הכלל הבסיסי הזה וכל השאר ניתן לקחת לכאן או לשם. הבסיס הוא ההכנה הנפשית והפיזית דרך הספורט ולא להיפך
לא אחת מתנהלים דיונים "אקדמיים" בקרב "אמני לחימה" לגבי "לחימה מציאותית" או בשמה הישן והפחות סקסי "הגנה עצמית". חלק טוענים שספורט זירה ויהא קשוח ככל שיהיה אינו לחימה למטרות הגנה עצמית או "לחימה מבוססת מציאות" חלק אחר יטען ההיפך, חלק יטענו שהשיטות המסורתיות הן הלחימה המציאותית והמתאימות ביותר להגנה עצמית וחלק יטען שרק אימונים יעודיים דוגמת "קרב מגע לסגנונותיו" הם המענה היחיד והאולטימטיבי למטרות הגנה עצמית. אני אומר כאן את דעתי הבלתי נחשבת כמובן בנושא טעון זה ואיך אני רואה את העיסוק בנקודה הזו. קודם כל מה זו המציאות הזו ? יש משפט יפה שאומר שמציאות הינה אותה מכשפה שלא נעלמת כשסוגרים את העיניים... לא אכנס לשאלה הפילוסופית אקדמית לגבי מהי המציאות כי חלק יטענו שאתמול לא רלוונטי והמחר לא ידוע ולא נצא מזה. בעיני המציאות היא כמובן דינאמית ומשתנה ותלויה גם בתרבות בה אנו חיים, גם בסוג האוכלוסיה איתו אנו מתעסקים וכמובן בעוד מאפיינים רבים וטובים, אולם בסופו של דבר אנו מדברים על מצב נתון עכשווי לא בטווחי זמן של דקות ולא חודשים אלה משרעת של שנים בודדות. המציאות בארץ בשנות ה80 היתה אחרת משנות ה2000 כמובן ובטח היתה שונה ממה שהיה פה בשנות ה70 ואת זה לא צריך להסביר יותר מידי. מה שאני רוצה לומר זה כשאומרים למישהו תהיה מציאותי הכוונה היא תסתכל איפה אתה חי, תרד עם הרגליים לקרקע, תלמד מה קורה בשטח ואז תבדוק אם אתה מסונכרן למציאות.אגב - את זה צריך כל הזמן לבדוק מי שמתעסק בתחום ההגנה העצמית !!! שאלה שניה שצריכה להשאל היא כיצד מכינים אדם להתמודדות עם המציאות ? או יותר נכון מי צריך ללמוד להתמודד עם אותה מציאות יותר מאחרים. התשובה פה פשוטה עד כדי כאב והיא: מי צריך ללמוד לדבר שפה זרה ? מי שרוצה להבין מה מדברים איתו. האם את הדג בים צריך ללמד לשחות ? ברור שלא. האדם שרוצה להכנס למים צריך ללמוד שחיה. האם מי שחי "בבועה" חברתית יוכל להבין ניואנסים וג'סטות של רוכלים מהשוק ? תשובה ברורה. האם מי שנמעולם לא חווה מאבק ולו על צעצוע בגן יוכל להאבק בבוא היום על חייו ? שוב התשובה ברורה. רובנו (אלה שיושבים מול המחשב) אנשים נורמטיביים, רובנו חיים חיים נוחים ולכן משהו מאוד בסיסי אצלנו התנוון (לעיתים זה טוב ולעיתים רע) וזה יצר הלחימה והאגרסיביות.( אגרסיביות הינה דרך פעולה בלתי חברתית למי שחושב אחרת). אותו יצר לחימה שהתנוון לקח איתו עוד הרבה דברים בסיסיים שחשובים ללמד לחימה הרבה לפני שעוסקים באיזו טכניקה משתמשים ובאיזו שיטה בוחרים. הרבה לפני שאנו נתעסק באיך עושים נצטרך לחשוב מה עושים.. מה אני רוצה לומר למעשה ? אני רוצה לומר שלפני שאני חושב על איזו טכניקה אני בוחר אני צריך להקנות לאדם המתאמן את הכלי הבסיסי או את היסוד עליו הכל ישב והוא "הלך הרוח" הנכון באנגלית "סטייט אוף מיינד" , אני צריך להקשיח אותו מבפנים יותר מאשר מבחוץ וזה החלק הקשה וההקשחה מבפנים תהיה בד בבד עם ההקשחה מבחוץ ואחד ישפיע על השני. איך כל זה מתחבר לספורט זירה ? תשובה פשוטה. ספורטאי זירה וגם לצורך העניין שחקן ראגבי/פוטבול או כדור מים חייבים לפתח את יצר הלחימה כדי להצליח באותו משחק בו הוא משתתף. אותו ספורטאי חייב להלחם ולפתח את אותו יצר לחימה וזה על ידי מה ? 1. אימונים פיסיים שמובילים לאמונה עצמית וביטחון עצמי בגוף. 2. תרגילי קרב שמובילים למאבק מבוקר אבל למאבק בפועל. 3. חיזוק כח הסבל כח הרצון והאופטימיות דרך האימונים. 4. התגברות על הפחד בהדרגה דרך האימונים במגע מלא. 5. חיזוק הרצון לנצח ויצר הלחימה דרך הקרבות החופשיים. כל הדברים האלה מתפתחים אצל ספורטאי זירה ברמה כזו או אחרת. כדי להביא מישהו מנקודה זו ללימוד התגוננות עצמית שלמה נדרשות התאמות ותרגול טכני וזה החלק הקל. החלק הקשה הוא קודם כל להפוך את האדם לספורטאי לוחם ולא לתאורטיקן. לכן טענתי הבסיסית היא שענפי הזירה מפתחים את היסוד החשוב ביותר ללחימה גם "מבוססת מציאות" קשה לי לראות אנשים שהתאמנו ללא מגע לא סבלו כאב לא פחד לא לחץ ובטח לא מאבק משיגים תוצאות עדיפות. זה קשה וסזיפי אבל זו הדרך לקבל את היכולת להתמודדות מול המציאות ולא מול "מציאות מדומה" אמר פעם מתאגרף גדול בשם ג'ו לואיס: "לכל אחד יש תכנית קרב עד שהוא נפגע" זה משפט שאני מאמין בו בכל ליבי ולטענתי המציאות פשוטה מאוד, דורשת הבנה של הכלל הבסיסי הזה וכל השאר ניתן לקחת לכאן או לשם. הבסיס הוא ההכנה הנפשית והפיזית דרך הספורט ולא להיפך