ספקות
השנתיים שאני בארה"ב היו, בגדול, די לא-מספקות. למדתי המון (תוך לא-מעט עומס ועצבים ולחץ וכיוצ"ב) והרחבתי אופקים, הכרתי תרבות אחרת. ועם זאת, באופן די קבוע אני מרגיש שאין לי כ"כ חברים. לא יצא לי להיפגש עם אנשים אחה"צ או בסופ"ש, אז אם היו לי חברים, דיברתי איתם בעיקר אונליין, ובעיקר על ענייני בי"ס. ואז הגעתי לארץ, וכמעט כל שבוע הייתי בת"א (והיה גם המחנה, אבל על זה לא מדברים כי זה באמת משהו מיוחד), והיה לי טוב. קשה לי להסביר את זה, אבל הרגשתי יותר... שייך. גם עזרה לזה העובדה שכמעט אף אחד מהאנשים מארה"ב לא פנה אליי במשך הקיץ אונליין, למרות שהייתי ער בשעות שלהם (בין 1:00 בלילה ל-19:00 בערב, בהרבה ימים). ובנוסף, הגעתי למסקנה, כבר לפני כמה חודשים (כשתכננתי להגיש מועמדות לקיימברידג' רק כדי לראות אם אוכל להתקבל), שהלימודים שלי בתיכון בי"ב הם קצת מיותרים. ההתעקשות שלי ללכת לקורסים ברמה הכי גבוהה שיכולתי הביאה לזה שאמנם כמעט קרסתי בתקופות מסויימות, אבל גם למדתי את רוב מה שהייתי לומד בארץ בתיכון---או מעבר, בחלק מהתחומים---כבר אחרי שנתיים. מעבר לזה, כמעט את כל מה שהייתי לומד ביב' אוכל ללמוד באוניב', ואת מה שלא, לא חבל לי להפסיד. (הדברים היחידים שבאמת יחסרו לי מכאן הם צילום וה-Maths Team, שהייתי אמור להיות הקפטן שלה למשך השנה, וכמה אנשים בודדים שבמילא דיברתי איתם בעיקר אונליין.) כתוצאה משתי העובדות האלו (ועוד הרבה דברים שקשה לי לעשות להם רציונליזציה, באופן טבעי), הגעתי למסקנה שעדיף לי להישאר בארץ. ובאמת גיליתי שחלום חיי (;[) אפשרי, ואני יכול ללכת כבר השנה ללמוד (מתמטיקה וגם, אני מקווה, בלשנות) באוניב' העברית. אני משער שחלק מזה שבכלל העליתי את התוכנית הזאת בפני ההורים שלי זה שקצת נמאס לי לעשות דברים בשביל אחרים---למשל, ללכת בלי ירמולקה (תחי האמריקניזציה
) בשביל אבא שלי---ולעשות דברים בשביל עצמי. רוב הזמן לפני שחזרתי לניוטון הסתובבתי בהרגשה שהתוכנית הזאת, למרות הקשיים שכרוכים בה (בעיקר זה שהמשפחה הקרובה נשארת בארה"ב), תהיה טובה בשבילי. אולי חלק ממה שנתן לי את ההרגשה שהתוכנית טובה זה החיכוכים הבלתי-נגמרים עם המשפחה שלי כשגרנו אצל סבתא שלי בצפיפות ורבנו כל הזמן. אבל כבר מסביבות הזמן שהתקרבנו לנחיתה בבוסטון עולים בי ספקות, שמתחזקים עכשיו, כשאני מספר לאנשים, ומגלה שכן אכפת להם מזה שהם יראו אותי רק אונליין (ואולי גם כי במשך כמה שבועות לא רבתי עם ההורים
קל לקנות אותי, מסתבר). זה לא שהיה לי רק רע בארה"ב, למרות שהיו הרבה תקופות שזה כן היה ככה, ומצד שני, גם אני לא מרגיש שהיה לי כ"כ טוב. ומשום מה קשה לי עכשיו לראות את זה שיהיה לי טוב בארץ, ושמשהו יהיה יותר טוב, או סתם שהתוכנית הזאת תהיה טובה יותר לעתיד שלי---למרות שזה ממש לא משנה, כי הסיבה העיקרית היא אנשים ולא זה שאני ממהר לקראת תואר. בקיצור, זו הודעה די חסרת טעם, אבל מעבר לכך שאשמח לקרוא את דעתם של אחרים בנושא, אולי כן יש לכתיבה הזאת ערך בארגון המחשבות. ([.I had to do it for myself]?)
השנתיים שאני בארה"ב היו, בגדול, די לא-מספקות. למדתי המון (תוך לא-מעט עומס ועצבים ולחץ וכיוצ"ב) והרחבתי אופקים, הכרתי תרבות אחרת. ועם זאת, באופן די קבוע אני מרגיש שאין לי כ"כ חברים. לא יצא לי להיפגש עם אנשים אחה"צ או בסופ"ש, אז אם היו לי חברים, דיברתי איתם בעיקר אונליין, ובעיקר על ענייני בי"ס. ואז הגעתי לארץ, וכמעט כל שבוע הייתי בת"א (והיה גם המחנה, אבל על זה לא מדברים כי זה באמת משהו מיוחד), והיה לי טוב. קשה לי להסביר את זה, אבל הרגשתי יותר... שייך. גם עזרה לזה העובדה שכמעט אף אחד מהאנשים מארה"ב לא פנה אליי במשך הקיץ אונליין, למרות שהייתי ער בשעות שלהם (בין 1:00 בלילה ל-19:00 בערב, בהרבה ימים). ובנוסף, הגעתי למסקנה, כבר לפני כמה חודשים (כשתכננתי להגיש מועמדות לקיימברידג' רק כדי לראות אם אוכל להתקבל), שהלימודים שלי בתיכון בי"ב הם קצת מיותרים. ההתעקשות שלי ללכת לקורסים ברמה הכי גבוהה שיכולתי הביאה לזה שאמנם כמעט קרסתי בתקופות מסויימות, אבל גם למדתי את רוב מה שהייתי לומד בארץ בתיכון---או מעבר, בחלק מהתחומים---כבר אחרי שנתיים. מעבר לזה, כמעט את כל מה שהייתי לומד ביב' אוכל ללמוד באוניב', ואת מה שלא, לא חבל לי להפסיד. (הדברים היחידים שבאמת יחסרו לי מכאן הם צילום וה-Maths Team, שהייתי אמור להיות הקפטן שלה למשך השנה, וכמה אנשים בודדים שבמילא דיברתי איתם בעיקר אונליין.) כתוצאה משתי העובדות האלו (ועוד הרבה דברים שקשה לי לעשות להם רציונליזציה, באופן טבעי), הגעתי למסקנה שעדיף לי להישאר בארץ. ובאמת גיליתי שחלום חיי (;[) אפשרי, ואני יכול ללכת כבר השנה ללמוד (מתמטיקה וגם, אני מקווה, בלשנות) באוניב' העברית. אני משער שחלק מזה שבכלל העליתי את התוכנית הזאת בפני ההורים שלי זה שקצת נמאס לי לעשות דברים בשביל אחרים---למשל, ללכת בלי ירמולקה (תחי האמריקניזציה
