ספק.....ותיקשור
שלום לכולם!
שמי עלית אני משתתפת בקורס תיקשור שהילה מעבירה בימים אלה. כולי תקווה ואמונה שאני אוחל לפתח את יכולת התיקשור שטמונה בי. ברצוני לשתף אתכם באחד הנושאים שהועלו בקורס, וזה תחושה שמקננת כניראה בכל מתקשר בתחילת דרכו והוא ה"ספק". "האם אני מתקשרת...או שהכול הוא פרי דימיוני הפרוע...?" הילה חיזקה אותנו שתחושת "הספק" בעצם תהליך טבעי שבא לאזן,לקרקע את הריחוף שלנו בזמן שאנו יוצאים למסע של השתקת התודעה והתחברות למלאך המדריך שלנו. אך בצד "הספק" צריכה להיות אמונה חזקה ביכולת של כל אחד מאתנו לתקשר וכמובן האמון. ניתקלתי בסיפור מעניין שמעביר את נושא "הספק" ו- "האמונה" בצורה טובה וברצוני לשתף אתכם . אשמח לשמוע תגובות מחברי לקורס וכמו כן, מאנשים בפורום. שיהיה בהצלחה לכולנו, באהבה. עלית
"הספק" /(פורסם ב משלים וסיפורי זן ) יום אחד הגיע טונג אל נהר, נהר שנהג לחצות מידי יום. אך הפעם, כשהגיע אל המקום ראה שהסירה בעזרתה היה חוצה, איננה. אנשים נוספים שהיו במקום, פרשו לצלו של עץ וחיכו עד שתשוב הסירה. אך טונג התחיל להזיע. הוא החזיק בתפקיד חשוב וכל איחור שלו היה גורר סיבוכים רבים. ראו אותו האנשים שהוא לחוץ ואמרו לו: מה הבעיה? אם אתה כל כך לחוץ, לך אל האיש בסחבות היושב תחת העץ ההוא. הביט טונג וראה בקצה השדה איש שנראה מנומנם, ישוב תחת עץ. "הוא לא כמו שהוא נראה" אמרו האנשים בחיוך מסתיר סוד, "ספר לו את סיפורך ולבטח יוכל לעזור לך". רץ טונג המבוהל אל האיש ה"מנמנם" ובשצף מילים מבולבלות פרש לפניו את מצוקתו. פתח האיש המנומנם חצי עין מצועפת. "לא הבנתי כלום מה אתה צריך?" "אני חייב לעבור את הנהר עכשיו" צווח טונג על סף היסטריה. "הא, זהו?" אמר האיש "הגש לי את דש בגדך". שרבט משהו על פיסת עלה, קיפל אותו וקשר בקצה בגדו של טונג ההיסטרי. "זהו, כעת תוכל לחצות את הנהר בהליכה. רוץ לדרכך, אך על תתפתה לקרוא את שרשום בפתק". שמח טונג וחיש רץ אל המים. כשהגיע לאמצע הנהר החלה הסקרנות לנקר בראשו. מה כתוב שם? מה כוחו של העלה? ודברים מסוג זה. כשכמעט הגיע לגדה השנייה, לא עמד בסקרנותו ופרם את הקשר בבגד, פתח את העלה בציפייה גדולה וקרא בקול את המילה הבודדה שהייתה רשומה עליו : "אמון". כשקרא את המילה, התכווצו גבותיו, ועלתה המחשבה במוחו והספק בלבו : "אמון? מה, זה הכל"? באותו רגע חש את רגליו מאבדות יציבותן ובאחת שקע וצלל במים. לכן אומרים: "הספק מכלה את הנשמה". כולנו, מלאים ספקות. טרם חווינו, טרם ראינו, טרם טעמנו אבל בספקות אנחנו חזקים: אנו ספקנים לגבי השלום וספקנים לגבי אהבת אמת וספקנים איש כלפי רעהו. והספק - מכלה את הנשמה. הבה ננסה להיות קצת פחות ספקניים, קצת יותר בעלי אמונה, כי אם נחפש את הכנות, נחפש כוונות טובות ולא נחטט במעשי הזולת - ייטב לכולנו.
שלום לכולם!
