ספרוני ילדים. לא אני לא אוסף ספרוני ילדים למרות
שיש לי כמה וכמה ואפילו חלקם טובים מאוד (בקבוצת הצילומים המופיעים בסוף המאמר חלקם מוצגים) אבל הפעם אני רוצה לספר לכם סיפור על סיפרון שאני לא אוסף. בנושא שאני לא אוסף. ובתאריכים שאני בטח ובטח לא אוסף.
נתגלגל לידי סיפרון בשם "הבולים של גבי". נכתב על ידי חיים חלוה כתובת בתל אביב ומספר טלפון 5 ספרות. אוקי חמש ספרות יכול להיות שנות השישים זה בגבול העליון של חומרים שאני אוסף. בולים? ממש ממש לא אוסף (למרות שאני העורך הגרפי של נושאון שהוא הבטאון איל"ת – אגודה ישראלית לבולאות תמאטית).
סיפרון נחמד. כריכה חיצונית צילום צבעוני של שני ילדים מכניסים בולים לאלבום בולים. בתוך הספר הודעה מהשרות הבולאי הודעה מהמחבר ועוד 9 עמודים עם צילומי שחור לבן וכמספר דומה עמודי טקסט. השירות הבולאי כותב: "ילדים יקרים. אינני יודע כמה מכם כבר אוספים בולים ונהנים מכך. בודאי כולכם רואים את בולי ישראל על המכתבים שמתקבלים בבית. אם תביטו ב"ניירות הקטנים" האלו יותר מקרוב תגלו שכל בול ישראלי מספר סיפור שלם על נוף הארץ על ערים ומושבות על חגים ותולדות העם ואפילו על ילדים כמוכם. אני מקוה שהחוברת הזאת תקרב אל לבכם את התחביב הנחמד הזה שנקרא איסוף בולים, שתהנו ותלמדו ממנו. ה. לייב ע/למנהל השירות הבולאי.
הסקרנות מתחילה לעבוד. ניסיתי להשיג קצת אינפורמציה מה מי מו. מי זה ה. לייב. מי זה חיים חלוה. מי יזם את הרעיון הזה. האם הוא המשיך כפי שנכתב בתחילת הספרון "הורים מורים וגננות נכבדים. מטרת סידרה זו להקנות לילד הקטן ידע בסיסי בתחביבים חינוכיים. נשמח לקבל הערות ורעיונות לגבי המשך הסידרה".
פניתי למספר חברים שעוסקים בנושא איסוף בולים וחלקם קשורים גם לשרות הבולאי. והעלתי חרס. ניסיתי בעוד דרכים ובכולם לא התקדמתי ולו חצי צעד. חיפשתי באינטרנט את המחבר ושוב ללא שום התקדמות. מרימים ידים? לא. מנסים להגיע בכל דרך לאינפורמציה מי הוא חיים חלוה הסופר ולהוצאת חלוה נוה שאנן תל אביב בכל דרך אפשרית על מנת לקבל אינפורמציה.
יוריקה. מצאתי. והנה כל הסיפור מאחורי הסיפור אשר התרחש בשנת 1977.
בכריכיה חלוה כרכו את הסיפרונים של הוצאת הספרים עופר אשר בשנות השביעים המוקדמות הוציאו לאור עשרות ספרי ילדים. חיים חלוה אשר עבד עם אביו בכריכה והיה (בנוסף לעבודתו בכריכה) גם צלם ראה והתרשם מהספרים שהוציאו עבור הילדים ואמר כי גם הוא מסוגל לכתוב ספרים שכאלו. אמר ועשה.
פתח את אינציקלופדיה מכלל (שזה היה בתקופה ההיא האורים והתומים לידע לפני הויקיפדיה) למד על נושא שהוא לא מכיר, איסוף בולים, לקח את בני משפחתו, את ילדיה של אחותו ביים אותם וצילם מספר רב של תמונות. כתב סיפור "מרתק" פנה לשירות הבולאי אשר שילמו לו כמאה לירות על מנת שיפרסם בדף הראשון את המודעה. שלח את החומר הכתוב לעורך לשוני טוב בתקופתו והדפיס כ-4000 ספרים באופן פרטי. 2000 ספרים נתן לחברת הפצה בשם "ספרי" (חברת הפצת ספרים שבזמנו היתה שייכת להסתדרות או למועצת הפועלים ולפני הגיוס, לאחר שהיה לי רשיון נהיגה, עבדתי שם כנהג ושם עשיתי את התאונה הראשונה שלי בעת נסיון חניה במשלוח ספרים לחנות ספרים). הסדר המכירה העיסקי איתם היה חצי חצי ונמכר במחיר של 10 לירות ישראליות. 1000 נוספים נתן לאחר מכן לחברת הפצה אחרת. מיד לאחר שהספר פורסם היתה כתבה, שלילית, מכתב בידיעות אחרונות שהיה כותב בנושא בולים. כתב זה התקיף את חיים שלא ככה מטפלים בבולים וכוכוכו. חיים פנה לכתב ואמר לו שאת כל הידע מצא באינציקלופדיה מכלל ואם לכתב יש בעיה אז שיפנה לאינציקלופדיה מכלל.
אז כפי שאתם מבינים נפגשתי היום עם חיים חלוה אשר שמח לספר לי את הסיפור, אפילו חתם על סיפרון עבור הנכד שלי עם הקדשה ושיגדל (הנכד לא חיים. חיים כבר תיכף בן 70) הוא יקבל את הספרון שחיים נתן לו וכן עוד מספר ספרונים ללא תמורה אשר ינתנו לאספני בולים שונים. היה מרגש ומענג המפגש, האיש, המקום וברור שהסיפור מאחורי הסיפור. כמו כן חיים היה גאה שהסיפרון שלו נמצא בספריה הלאומית וברור שלא היה המשך לכתיבת הספרים. מקווה שנהנתם. ושוב לא יודע למה לא יוצא ומוגש לפי סדר הדפים אבל אם תרצו אז כל עמוד מסומן בשמו ובמספרו בסיפרון
שיש לי כמה וכמה ואפילו חלקם טובים מאוד (בקבוצת הצילומים המופיעים בסוף המאמר חלקם מוצגים) אבל הפעם אני רוצה לספר לכם סיפור על סיפרון שאני לא אוסף. בנושא שאני לא אוסף. ובתאריכים שאני בטח ובטח לא אוסף.
נתגלגל לידי סיפרון בשם "הבולים של גבי". נכתב על ידי חיים חלוה כתובת בתל אביב ומספר טלפון 5 ספרות. אוקי חמש ספרות יכול להיות שנות השישים זה בגבול העליון של חומרים שאני אוסף. בולים? ממש ממש לא אוסף (למרות שאני העורך הגרפי של נושאון שהוא הבטאון איל"ת – אגודה ישראלית לבולאות תמאטית).
סיפרון נחמד. כריכה חיצונית צילום צבעוני של שני ילדים מכניסים בולים לאלבום בולים. בתוך הספר הודעה מהשרות הבולאי הודעה מהמחבר ועוד 9 עמודים עם צילומי שחור לבן וכמספר דומה עמודי טקסט. השירות הבולאי כותב: "ילדים יקרים. אינני יודע כמה מכם כבר אוספים בולים ונהנים מכך. בודאי כולכם רואים את בולי ישראל על המכתבים שמתקבלים בבית. אם תביטו ב"ניירות הקטנים" האלו יותר מקרוב תגלו שכל בול ישראלי מספר סיפור שלם על נוף הארץ על ערים ומושבות על חגים ותולדות העם ואפילו על ילדים כמוכם. אני מקוה שהחוברת הזאת תקרב אל לבכם את התחביב הנחמד הזה שנקרא איסוף בולים, שתהנו ותלמדו ממנו. ה. לייב ע/למנהל השירות הבולאי.
הסקרנות מתחילה לעבוד. ניסיתי להשיג קצת אינפורמציה מה מי מו. מי זה ה. לייב. מי זה חיים חלוה. מי יזם את הרעיון הזה. האם הוא המשיך כפי שנכתב בתחילת הספרון "הורים מורים וגננות נכבדים. מטרת סידרה זו להקנות לילד הקטן ידע בסיסי בתחביבים חינוכיים. נשמח לקבל הערות ורעיונות לגבי המשך הסידרה".
פניתי למספר חברים שעוסקים בנושא איסוף בולים וחלקם קשורים גם לשרות הבולאי. והעלתי חרס. ניסיתי בעוד דרכים ובכולם לא התקדמתי ולו חצי צעד. חיפשתי באינטרנט את המחבר ושוב ללא שום התקדמות. מרימים ידים? לא. מנסים להגיע בכל דרך לאינפורמציה מי הוא חיים חלוה הסופר ולהוצאת חלוה נוה שאנן תל אביב בכל דרך אפשרית על מנת לקבל אינפורמציה.
יוריקה. מצאתי. והנה כל הסיפור מאחורי הסיפור אשר התרחש בשנת 1977.
בכריכיה חלוה כרכו את הסיפרונים של הוצאת הספרים עופר אשר בשנות השביעים המוקדמות הוציאו לאור עשרות ספרי ילדים. חיים חלוה אשר עבד עם אביו בכריכה והיה (בנוסף לעבודתו בכריכה) גם צלם ראה והתרשם מהספרים שהוציאו עבור הילדים ואמר כי גם הוא מסוגל לכתוב ספרים שכאלו. אמר ועשה.
פתח את אינציקלופדיה מכלל (שזה היה בתקופה ההיא האורים והתומים לידע לפני הויקיפדיה) למד על נושא שהוא לא מכיר, איסוף בולים, לקח את בני משפחתו, את ילדיה של אחותו ביים אותם וצילם מספר רב של תמונות. כתב סיפור "מרתק" פנה לשירות הבולאי אשר שילמו לו כמאה לירות על מנת שיפרסם בדף הראשון את המודעה. שלח את החומר הכתוב לעורך לשוני טוב בתקופתו והדפיס כ-4000 ספרים באופן פרטי. 2000 ספרים נתן לחברת הפצה בשם "ספרי" (חברת הפצת ספרים שבזמנו היתה שייכת להסתדרות או למועצת הפועלים ולפני הגיוס, לאחר שהיה לי רשיון נהיגה, עבדתי שם כנהג ושם עשיתי את התאונה הראשונה שלי בעת נסיון חניה במשלוח ספרים לחנות ספרים). הסדר המכירה העיסקי איתם היה חצי חצי ונמכר במחיר של 10 לירות ישראליות. 1000 נוספים נתן לאחר מכן לחברת הפצה אחרת. מיד לאחר שהספר פורסם היתה כתבה, שלילית, מכתב בידיעות אחרונות שהיה כותב בנושא בולים. כתב זה התקיף את חיים שלא ככה מטפלים בבולים וכוכוכו. חיים פנה לכתב ואמר לו שאת כל הידע מצא באינציקלופדיה מכלל ואם לכתב יש בעיה אז שיפנה לאינציקלופדיה מכלל.
אז כפי שאתם מבינים נפגשתי היום עם חיים חלוה אשר שמח לספר לי את הסיפור, אפילו חתם על סיפרון עבור הנכד שלי עם הקדשה ושיגדל (הנכד לא חיים. חיים כבר תיכף בן 70) הוא יקבל את הספרון שחיים נתן לו וכן עוד מספר ספרונים ללא תמורה אשר ינתנו לאספני בולים שונים. היה מרגש ומענג המפגש, האיש, המקום וברור שהסיפור מאחורי הסיפור. כמו כן חיים היה גאה שהסיפרון שלו נמצא בספריה הלאומית וברור שלא היה המשך לכתיבת הספרים. מקווה שנהנתם. ושוב לא יודע למה לא יוצא ומוגש לפי סדר הדפים אבל אם תרצו אז כל עמוד מסומן בשמו ובמספרו בסיפרון
