ספרות ילדים לגיל הרך כתבנית נוף ילדות
מאת ד"ר תור ר. גונן
הנושא 'ילדים' נבחר כמוקד חינוכי בחגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, ודעה ברוקמן ממוזיאון המדע בירושלים, בהחלטה אוֹצְרוּתית מקורית, הגתה את הרעיון להצליב את ספרות הילדים הישראלית המאוירת לגיל הרך עם הקנית הבנה מדעית וטכנולוגית של העולם לילדים (הערה מס' 1).
הרעיון הניב את "מדע, זה כל הסיפור" כתערוכה רב-תחומית מרתקת, המתמצתת את השינוי והרצף ההתפתחותי שחל ביצירתם של מאיירים וסופרים ישראליים, מעוררת הדים נוסטלגיים אישיים בהציגה תבנית נוף ילדות שעליה התחנכו דורות של צברים. מבחר הספרים בתערוכה מאפשר להפנות זרקור אל תרבות הארץ לתקופותיה כפי שהיא משתקפת בספרות הילדים המאוירת הישראלית, והמוצגים עצמם מעוררים סקרנות ומתייחסים לנושאים מעולמו הקרוב של הילד כגון חיות, צבעים, כלי תחבורה, צלילים, צלליות, חומרים, לבוש, סבון, השתקפות, סרטים מצוירים וכו'.
התערוכה הובנתה באופן המחלק את שנות קיום המדינה לששה עשורים ולתקופה של טרום קום-המדינה. הוכנה רשימת של כחמש מאות יצירות ספרותיות ישראליות קאנוניות ואיכותיות מאוירות משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד ימינו אנו, ומכל עשור נבחר בסופו של דבר מספר קטן של יצירות שהכילו בטקסט ובאיור שלהם מחולל שאיפשר עירור עקרונות מדעיים ופתרונות טכנולוגיים יצירתיים מעניינים, המעודדים התנסויות אינטראקטיביות לימודיות מגוונות מצד הילדים.
כל עשור יוצג על ידי כשלושה ספרים, שאפיינוהו מבחינת השפה והפואטיקה הלשונית, איכות האיור וסגנונו, וההפקה האמנותית של הספר. הבחירה מתוך יריעה עשירה ביותר של קלאסיקה ספרותית ישראלית מאוירת לגיל הרך היתה קשה, והרשימה שנבחרה הותירה ספרים איכותיים רבים מחוץ לתערוכה. קריטריון מיון נוסף בבחירת הספרים היה הקשר בין נושאי הספר המאויר ובין הפרספקטיבה המדעית, הבאה לידי ביטוי במוצגים האינטראקטיביים בתערוכה.
את השנים המיוצגות בתערוכה ניתן לחלק באופן זהיר לשלוש תקופות מרכזיות שהגבול ביניהן איננו חד ומובחן. מאיירים בני התקופה הראשונה המשיכו ליצור לאורך התקופה השניה והשלישית ועד ימינו אלה, כשאליהם מצטרפים באופן רציף מאיירים חדשים נוספים. התקופות מאובחנות על ידי כמות הספרים שיצאו לאור, איכות ההפקה והעיצוב מבחינת הטכניקות, הצבעוניות, ההדפסה, עיצוב הדף והטיפוגרפיה, סגנון האיורים הטקסט, נושאיהם, תכניהם ומקורות ההשראה שלהם, דמויות הגיבורים והמסרים הערכיים.
1. התקופה הראשונה, המתחילה בשנות ה-40, נפרשת עד תום המחצית הראשונה של שנות ה-70 כשאליה מתווספים הספרים שהופיעו בעברית בסוף שנות ה-20 ובשנות ה-30.
2. התקופה השניה משתרעת ממחצית שנות ה-70 ועד תחילת שנות ה-90
3. התקופה השלישית מתרחשת מאמצע שנות ה-90 ועד ימינו אלה.
הבחירה מתוך יריעה עשירה ורחבה הותירה ספרים איכותיים רבים מחוץ לתערוכה, ואלו שנבחרו מייצגים מבחינה ויזואלית רק חלק מן המאיירים הישראליים הבולטים וממאפייני הביטוי המרכזיים. הספרים משקפים שינויים ערכיים, סגנוניים ואסתטיים שחלו עם השנים: מעבר מפשטות לתחכום, מקונצנזוס חברתי לביקורת ושבירת מוסכמות, מצניעות חזותית לעושר ויזואלי ולמגוון טכניקות שהתאפשרו עם ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הדפוס והמחשב.
בתקופה הראשונה עמדו במוקד תשומת הלב של ספרי הילדים המאוירים לגיל הרך השפה הגבוהה והסגנון הלשוני הרהוט. הספרים התאפיינו בהפקה פשוטה וחסכנית בצבע, בכריכה, בהדפסה ובנייר, עקב האפשרויות הטכנולוגיות המוגבלות והמצוקה הכלכלית. עם זאת, למרות שנות הצנע הקשות והמגבלות שבפניהן עמדו ההוצאות לאור הוקדשה תשומת לב לא מעטה לאסתטיקה של הספר. המו"לים השתדלו לתת לילדי ישראל, שנתפסו כעתודה חברתית חשובה, את המיטב. האיורים התמקדו בעולמו וברווחתו של הילד והבליטו ערכים אינדיבידואליים ומסרים של רגישות, עידון, אהבת טבע ומשחק.
ספרות הילדים המאוירת לגיל הרך אמנם שיקפה בתקופה זו אוריינטציות ערכיות מרכזיות בחברה הישראלית, אולם לא ביחס שווה ובאופן זהה לביטוין בחברה הבוגרת. היא הציגה ערכים דחויים בחברה הישראלית המחוספסת כ'רגישות ועידון' ו'אושר ושלימות', בנסיון לספק לילד הרך עולם "רצוי" אידאלי. יותר מששיקפה את עולמה הערכי החלוצי-קולקטיביסטי-אלטרואיסטי של החברה הישראלית הבוגרת בשנות ה-40, ה-50 ותחילת ה-60, היא שיקפה את ערכי החברה הבוגרת של סוף שנות ה-90, שעברה להיות חברה המדגישה אוריינטציות אישיות וערכי-פרט, שהתמקדו בנטיה לחומרנות ולרווחה אישית פסיכולוגית-רגשית ורוחנית.
הספרות המאוירת הישראלית לגיל הרך לא היתה כה "מגויסת" כפי שנהוג לחשוב. להפך, היא מיתנה גישות אידאולוגיות של קולקטיביזם והסתפקות במועט, סיננה ערכי לאום, התמקדה ברווחתו האישית של הילד והציבה את צרכיו במרכז, בהבליטה את זכות הילד בגיל הרך להנאה חסרת מעורבות. ספרות זו, בהעבירה ערכי-פרט אישיים כ'אינדיבידואליזם', 'יצירתיות והומור', 'רגישות ועידון', ו'אושר ושלימות' עוד משנות קום המדינה, בחברה שמערכת הערכים שלה הדגישה 'פטריוטיזם' ודחתה 'עידון' ו'אושר', נבאה למעשה את דמותה של החברה הישראלית בשנות ה-80 וה-90 כחברה "מתיילדת", מתעדנת, אינדיבידואליסטית, חומרנית וביקורתית (גונן, 2005).
האיור בתקופה ראשונה זו אופיין על ידי שלוש מגמות סגנוניות מרכזיות: 'הפיגורטיבית-מתוקה', 'הרישומית-מינימליסטית' ו'האקספרימנטלית-חדשנית'.
המגמה הראשונה, האיור הפיגורטיבי, 'הנוסטלגי-מתוק', תארה דימויים "מושלמים" בקוי מתאר תוחמים והרמוניים, שלעיתים נלוותה אליהם גם צבעוניות גרפית שטוחה ורכה. איורים אלו הציגו עולם אסקפיסטי תמים ומושלם שיש בו הד לסגנון ה"פרסים", אותן תמונות צבעוניות מבריקות שהודפסו על נייר משובח בהטבעות בולטות, והיו חלק מעולם המשחק של הילדים בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20. המגמה הסגנונית 'הפיגורטיבית-מתוקה' הושפעה מסגנון איור ספרות הילדים המרכז אירופאית, לדוגמה, מאיוריהם של ארנסט קוטצ'ר ואלזה וינץ-ויאטור, מאיוריהם של המאיירים היהודיים הרוסיים ברבע הראשון של המאה ה-20 שאיירו בסגנון ארט-נובו, מאיוריהם של מאיירים יהודיים בספרי ילדים עבריים כזאב רבן, ומ. גור-אריה. מגמה זו יוצגה על ידי מאיירים בעלי רמות מיומנות שונות, וחלק מהאיורים בתקופה זו נראים כאלו אוירו בידי מאיירים חובבנים. כשהיא במיטבה היא יוצגה על ידי מאיירים כאיזה הרשקוביץ בסדרת 'גן גני' מאת לוין קפניס, אבי ספרות הילדים בארץ; פרץ רושקביץ בחוברות 'לארץ הילדים', 'אנו עליזים' וכו'; בינה גבירץ בספרו של ביאליק 'על הארנבת' ובספרה של מרים ילן-שטקליס 'אצו רצו גמדים'; צבי מלבנצ'יק (לבני) בספר 'יום הולדת לאמא' מאת רחל כספי; חיים האוזמן בספרה המעובד של פניה ברגשטיין 'ויהי ערב'; אילזה קנטור בספרה של פניה ברגשטיין 'בא אלי פרפר נחמד' ואחרים.
המגמה הסגנונית הבולטת השניה בתקופה זו היה האיור הקוי 'הרישומי-מינימליסטי' הרזה, המרמז על הדימויים בשרבוט מהיר וחופשי, שאליו נוספו לעיתים גם משיחות מכחול צבעוניות חופשיות. סגנון זה, שנתפס כסגנון האיור הישראלי "הרשמי" המאפיין את ספרי הילדים הישראליים, ומביע רוח של חופש, של אִלתור ושל צניעות, תיאר באופן תמציתי דימויים וסיטואציות באופן צנוע במספר קוים רומזים בין גושי הטקסט או במרחב של דף לבן וריק ולא סיפק אינפורמציה "בשרנית" מפורטת על סביבת החיים של הגיבורים.
סגנון זה הושפע מאיור ספרי ילדים מזרח אירופאיים, קיים דו-שיח אמנותי אקטואלי מיידי עם הרישום, הגרפיקה והקריקטורה הישראלית בזמנה, והוערך הרבה יותר מן הסגנון "הפיגורטיבי-המתוק", שנתפס על ידי רבים "גלותי" ומיושן, וככזה אינו מתאים לתיאור דמותו של הצבר הישראלי החדש. סגנון הרישום המינימליסטי יוצג באופן נפלא על ידי אמנים-מאיירים, וביניהם ניתן להצביע, כדוגמה לא כוללת ולא ממצה על ספרים מספר, כ'חרוזים עליזים' מאת אנדה עמיר-פינקרפלד ו'שירים ופזמונות לילדים' מאת ח.נ. ביאליק אלו שאויירו על ידי נחום גוטמן, אבי האיור הישראלי; שמואל כץ בספרה של לאה גולדברג 'דירה להשכיר', בספרו של ע. הלל 'בולבול למה ככה?', ובספרה של נורית זרחי 'אני אוהב לשרוק ברחוב'; תרצה טנאי בספרו של זרובבל גלעד 'שבולת פלאים' ובספרו של זאב אהרון 'תמר והסביונים'; צלה בינדר בספריה של פניה ברגשטיין 'עיניים שמחות' ו'חרוזים אדומים' ובספרו של דוד אגמון 'גשם ראשון'; אריה נבון בספרה של לאה גולדברג 'מה עושות האיילות' ובספרו של אברהם שלונסקי 'עלילות מיקי מהו'; לואיזאדא בספרה של בלה ברעם 'גוזלי לילדי גן'; פרידל, יוסי שטרן ואחרים (גונן, 1996; גונן, 2002).
המגמה האיורית השלישית בתקופה הראשונה ניתנת לאיפיון כאיור 'אקספרימנטלי-חדשני', ומצטיינת בנסיונות להשתמש בטכניקות הקיימות באופן חדשני כדי ליצור עבור הילדים שפה גרפית בוגרת בעלת ויזואליה חדה, סוגסטיבית ומופשטת למחצה. מקורות ההשראה של המגמה האיורית הזו נמצאים בזרמים האמנותיים המודרניסטים הקוביסטיים, הסופרמטיסטיים והבאוהאוזיים של תחילת המאה ה-20, ועומדים בדו-שיח אמנותי הדוק עם הגרפיקה הישראלית כפי שהופיעה בכרזות ובציורי הקיר הגדולים בקיבוצים, כמו גם עם סגנון הראליזם הסוציאליסטי באמנות הישראלית. מגמה זו יוצגה באופן מופלא על ידי אמנים-מאיירים כמרים ברטוב בקובץ המשותף שלה ושל יהודה גבאי 'עליקמא'; רות שלוס בספר 'ניסים והגדי'; שושנה היימן בספרו של ט. כרמי 'שמוליקיפוד'; פנחס שער בספרה של בלה ברעם 'חתלתולים'; מיכל אפרת בספרה של פניה ברגשטיין 'נסע אל השדה'; דוד גלבוע בספרו של לוין קפניס 'מעין הקסם'; הצלם פטר מירום בספרה של בינה אופק 'פלי השקנאי' ועוד.
למרות ההקפדה על טקסטים ישראליים מקוריים נכללו בתערוכה גם שני ספרים מאוירים החורגים מקריטריון זה. האחד הוא ספרה הקלאסי של קדיה מולודובסקי 'פתחו את השער', שנכתב במקורו באידיש אבל "התאזרח" והפך ישראלי לא רק בזכות עבודת התרגום המעולה אלא הודות לאיורי הקו המינימליסטיים של תרצה טנאי, שסגנונה אפיין באופן מובהק את התקופה הראשונה.
השני הוא ספרה של תום זיידמן פרויד, 'מסע הדג', שיצא לאור לראשונה בברלין ב-1924 בעברית, אויר על ידה ותורגם מגרמנית על ידי ח.נ. ביאליק, שאף יסד עמה את ההוצאה לאור "אופיר". ספר זה, שיצא לאור מחדש ב-2002 בהפקה מהודרת נבחר ליצג בתערוכה את מיטבה של הספרות העברית המאוירת של שנות טרום קום המדינה, כאחת מיצירות המופת בפנתיאון של ספרות הילדים הכלל עולמית. האיורים, רעננים ועכשוויים למרות שצוירו לפני שמונים שנה, מסגננים את הדימויים באופן קר ואלגנטי, ברוח ארט-דקו. הם מעודנים בצבעי הפסטל שלהם ובפשטותם הגאומטרית, ומשדרים נקיון בקוים המדויקים המגדירים את הצורות האנושיות החדות, הנדמות כבובות עץ שטוחות, מתנועעות בחן זוויתי על רקע של תפאורה גרפית.
האיור בספרי הילדים הישראליים לא נתפס על ידי סוכני התרבות במשך שנים רבות כחלק אינטגרלי מן העשיה התרבותית והאמנותית בארץ וזו הסיבה שבגללה נשכחו ספרי ילדים שהיו יכולים וצריכים להיות הקלאסיקה הישראלית. המו"לים בישראל לא שמרו על הרצף התרבותי, והמורשת האמנותית של האיור הישראלי אבדה משום שהמו"לים לא ראו עצמם ואינם רואים גם היום את תפקידם החברתי כמשמרי תרבות. הם לא מוציאים לאור מחדש יצירות שהיו מרכזיות בזמנן ורבים מן הספרים המאוירים הישראליים היפים ביותר משנות טרום וקום המדינה, שהיו במרכז המפה הספרותית ונתפסו בזמנם כקלאסיים, נשכחו, נעלמו והפכו ספרים לאספנים בלבד. אחת הסיבות להצגתו של 'מסע הדג' היתה כדי להפנות זרקור לתופעה זו.
התקופה השניה בספרות הילדים הישראלית המאוירת היא תקופת מפנה ופריצת דרך. כמות ספרי הילדים שיצאו לאור גדלה מאד, וסגנונות האיור הפכו מגוונים להפליא. המגמה הויזואלית הקווית הרזה, ה'רישומית-מינימליסטית', נחלשה קמעה בעוד התעוזה האקספרימנטלית, שהופיעה בתקופה הראשונה, מאפיינת את התקופה השניה באיור ספרות הילדים הישראלית לגיל הרך.
המשך קריאת המאמר http://www.gilrach.co.il/?p=712