ספרו של פוצו

[חולית 10]

ספרו של פוצו

מספר מילים על ספר שרציתי להכיר " איה הגי'נגית וכול המשפחה בהוצאת "אורנית " בפעם הראשונה יצא לאור בשנת 1995 .צירה אריאלה את הספר אני ממליצה קודם כול למבוגרים בינינו . היות והספר מחזיר אותנו לתקופה שהיתה ומוכרת לנו כילדים : אוירה ביתית יחודית , פעילות חברתית בחצר , בסביבה ,חיבור מוכר יותר עם הטבע .תגובות מוכרות של הורים כהורים - וכמחנכים לילדיהם הבאה לידי ביטוי בחשיבות הרבה ללימודים ולקריאת ספרים ,הן בבית והן בבית הספר וכמובן התיחסות המורים לילד כפרט, באמות מידה השונות מעט מהמסורת החינוכית והפתוחה כיום . המעלה בת צחוק על השפתיים ומעבר לכול "התיחסות" התלמידים שלא תמיד פנויים ללימודים כלפי המורים "חמורי הסבר" המובילה מדי פעם "להתנקשות"ביניהם . דרך כתיבתו של הסופר מתבטאת, בכתיבת פרקים פרקים המתארים הוויה קימת . חיבור הפרקים דרך ציר הדמויות העקריות. המשפחה :אמא, אבא ,ניל ואחותו הגינגית . כול דמות על אופיה ,מחשבותיה ודרכי תגובתה ובמעגלים הנוספים בני משפחה , חברים ,מורים ומנהל בית הספר .המעגלים משתלבים בפגישות הדמויות , באירועים שונים ובסיטואציות . בדרך הכתיבה מסתתר הומור , ועמו ריח זכרונות מהילדות . מותאם לילדי ח'האוהבים זאנר סיפורי מעין זה. שלבת

 

[Anne of green gables]

אוי, איך אהבתי את הספרים האלה!

איה הג'ינג'ית, האח הקטן והמציץ והאח הקטן והאמיץ (שני האחרונים מנקודת מבטו של אחיה הקטן, נלי, הוא הצלם המפורסם נלי שפר), וגם "הרפתקאות המורה שמילקיהו" או משהו כזה על פנימיה. ואם כבר פוצ'ו, אז גם ספרי "חבורה שכזאת" וההמשכים, על חבורת צעירים בהכשרה אחרי קום המדינה - מצחיקים ביותר ומצויינים.

 

[חולית 10]

שמחתי על תגובתך

בספר היו פרקים שקראתי פעמים הפרק על הפיסטקים הרעים . או הקפיצה הנועזת לירקון . ומה בדיוק קורה לילד שמטילים עליו לכתוב חיבור . יש מקומות שבהחלט אפשר להזדהות