חומר בנושא חלק א
תקשור משנת 1990
מאנגלית: סמדר ברגמן
חלק ראשון
הרשו לי לספר לכם את סיפורן של שתי יבשות. האחת, באוקיינוס האטלנטי, נקראה אטלנטיס. השניה, באוקיינוס השקט, נקראה למוריה או מו בקיצור. לפני 25,000 שנים, שתי היבשות הללו נלחמו זו בזו בשל האידיאולוגיה של אותה תקופה. חשבו עליהן כעל שני הילדים הגדולים ביותר בשכונה, שתי התרבויות הנעלות ביותר.
באותה תקופה היו לשתיהן דעות שונות מאוד לגבי הכיוון בו צריכה לצעוד התרבות. הלמוריאנים חשו שיש להניח לתרבויות הפחות-מפותחות האחרות לנפשן, כדי שתוכלנה להמשיך ולהתפתח בדרכן שלהן. בני אטלנטיס האמינו שכל התרבויות הפחות-מפותחות צריכות להיות תחת חסותן ושלטונן של שתי התרבויות המפותחות.
הדבר הביא לסדרה של מלחמות בין אטלנטיס ולמוריה. במלחמות אלה נעשה שימוש בנשקים תרמו-גרעיניים, וכאשר תמו המלחמות והאבק התפזר, במציאות לא היו כלל מנצחים. הערבה באוסטרליה, מדבר מוהבי, חלקים ממדבר גובי וממדבר סהרה כולם שרידים המזכירים לאדם את חוסר התועלת שבמלחמה מסוג זה.
בעת המלחמות עצמן, בני אדם תרבותיים ביותר הדרדרו לרמות נמוכות למדי, אך גם הם הגיעו בסופו של דבר להבנה שהתנהגות זו חסרת תועלת. למוריה ואטלנטיס הפכו לקורבנות מעשי התוקפנות שלהן. הן המולדת של למוריה והן המולדת של אטלנטיס נחלשו בשל המלחמות, ועקב כך הן הבינו שבעוד 15,000 שנים בערך, שתי היבשות ישקעו כליל. בני אטלנטיס חוו סדרה שניה של אסונות שצמצמה את יבשת אטלנטיס רחבת הידיים לסדרה של איים. גם למוריה חוותה דבר דומה.
ניתן לומר: "מדוע שאנשים יהיו מודאגים בשל משהו שיתרחש בעוד 15,000 שנים?" באותה תקופה, היה שכיח שאנשים יחיו ,20,000… 30,000 שנים. הם הבינו שרבים מאלה שגרמו לתוהו ובוהו יחוו את ההרס והחורבן.
למוריה, ששקעה ראשונה, כמעט 200 שנים לפני אטלנטיס, יצאה בקריאה לרשת אגארתה. רשת אגארתה היא רשת של ערים תת-קרקעיות בהדרכתה של שאמבלה תחתית (להבדיל משאמבלה עלית שהיא שאמבלה האתרית שמעל מדבר גובי). שאמבלה תחתית נבראה כאשר יבשת היפרבוריאה פונתה, לאחר שכדור הארץ איבד את המגן החיצוני שלו והפלנטה החלה מקבלת גלים רדיו-אקטיביים להם לא נחשפה בזמנים קדומים יותר. לכן, הם החלו לבנות ערים תת-קרקעיות לפני 100,000 שנים.
כאשר אטלנטיס ולמוריה ביקשו לבנות לעצמן ערים תת-קרקעיות ולהתקבל לרשת אגארתה, היה עליהן להוכיח לשאמבלה תחתית שהן למדו את שיעורי הדיכוי שלהן, שהן למדו את שיעורי המלחמה. והיה עליהן גם להוכיח זאת לסוכנויות רבות אחרות, כגון הקונפדרציה, עליה נדבר אחר-כך. גם אטלנטיס וגם למוריה היו חברות בקונפדרציה, וכאשר החלו את מעשי התוקפנות שלהן זו כנגד זו, הן הודחו זמנית מהקונפדרציה והיה עליהן להוכיח שהן למדו גם את שיעורי השלום, כדי שיתאפשר להן לשוב ולהיות חברות בקונפדרציה.
הלמוריאנים בחרו לבנות את עירם בהר שאסטה. קליפורניה הייתה חלק מהמושבות, חלק מהאזור שהיה אדמות למוריה, על הפלנטה. הם בחרו לנתב מחדש את מנהרות הלבה משאסטה עצמו, כדי שהר הגעש לא יתפרץ שנית. הייתה כבר מערה גדולה בעלת כיפה בתוכו, והם החליטו להשתמש בה ובנו את העיר שאנו מכנים עתה טלוס.
טלוס היה שמו של האזור הדרום-מערבי והרבה ממה שהוא קליפורניה עכשיו נקרא במקור "טלוס", שמשמעות המילה היא "תקשורת עם הרוח", "אחדות עם הרוח", "הבנת הרוח". היא תוכננה להכיל שני מיליון איש. כאשר התרחש החורבן, רק 25,000 איש ניצלו. רבים הובאו לטלוס לפני שהחורבן החל, אבל כאשר גל ההרס השני החל בלמוריה, הרי הגעש החלו מתפרצים כה מהר ושפוכת רבה כל-כך הושלכה לאוויר, שלמרות שהם התכוונו להציל לפחות מליון איש מיבשת למוריה, הם הצליחו להציל רק 25,000. ניצולים אלה היו כל שנותר מהתרבות הלמוריאנית, מיבשת למוריה. הרשומות והתיעודים כבר הועברו מלמוריה לטלוס. המקדשים כבר ניבנו בטלוס.
בשעה שלמוריה, או מה שנותר מלמוריה, טלוס בעיקר, התמודדה עם תוצאות חורבן היבשת, רעידות האדמה נמשכו. בזמן רעידות האדמה הללו, כדור הארץ רעד בעוצמה כה רבה, ובמקומות רבים כל-כך, שהוא עבר את מה שאנו מכנים היום "סולם ריכטר". כאשר יבשת שוקעת, כל הפלנטה מגיבה. רעידות האדמה הגיעו למידה שווה לזו שהייתה מכונה היום 15 בסולם ריכטר. רעידות אדמה אלה היו כה חזקות שאנשים רבים מתו מקול רעידת האדמה, לא מהתוצאות של הרעידה עצמה כגון נפילת בניינים וכדומה. אך בעת רעידה בעוצמה כזו נשמעת צווחה בכל האטמוספירה שהרגה אנשים רבים פשוט בקולה.
רעידות האדמה היו כה עוצמתיות, שבמקומות רבים כדור הארץ הפך פשוט לחימר. הוא הפך נוזלי והתנהג כמו ים של בוץ, בלע ערים שלמות, לא רק ביבשת אטלנטיס אלא במקומות רבים על הפלנטה. דבר נוסף שהתרחש אחר-כך, בשעה שהיבשת עצמה שקעה, היו הנחשולים שהיו כה גדולים, שלפעמים הם חדרו לא רק לעומק של מאות קילומטרים אלא לעומק של אלפי קילומטרים אל תוך היבשת. דמיינו נחשול שמתחיל בקו החוף של קליפורניה ושוטף כליל את העיר אוקלהומה. נחשולים שכאלה היו נפוצים כמו גם רעידות אדמה. במקרים רבים, במקומות מסוימים, הרעידות לא שככו לעולם. היו המון רעידות לא גדולות, אלא קטנות.
ההיררכיות, המועצות של הפלנטה הזאת, הבינו שדבר זה עומד להתרחש. לכן הן ניסו לבנות את שתי הערים קודם להשמדת למוריה עצמה, והבינו שבני אטלנטיס לא יצליחו לבנות הרבה בנסיבות אלה. כמו כן, באותו זמן, הפירמידה הגדולה של מצרים נבנתה, בהנחיית הכוהן הגדול של למוריה, הידוע יותר בשם תות'. חדרי הרשומות של אטלנטיס נבנו כך שיכילו לא רק את הרשומות של אטלנטיס, אלא גם את של למוריה, פאן, אוג, היפרבוריאה…. ושל כל התרבויות האחרות שהתקיימו והגיעו לרמות גבוהות על הפלנטה הזאת.
בני אטלנטיס עברו אל תוך עירם בערך באותו זמן בו שקעה למוריה, תחילה עברו הכוהנים, המדענים וההוגים החשובים ביותר שלהם, כדי לנסות להציל את חייהם לנוכח האסון הממשמש ובא. אטלנטיס עצמה החלה לשקוע באותו זמן שבו שקעה למוריה והיא המשיכה לרעוד ולאבד חלקים מאדמתה במשך 200 שנים עד ששקעה כליל.
כמעט 200 שנה לאחר האסונות שהתרגשו על אטלנטיס ולמוריה, הפלנטה רעדה עדיין. הפלנטה איבדה שתי יבשות אדירות בתוך 200 שנה, וכמו כן חוותה עדיין את תוצאות כלי הנשק התרמו-גרעיניים בהם נעשה שימוש במלחמה בין אטלנטיס ולמוריה. כמו כן, שפוכת רבה כל-כך הושלכה אל האטמוספירה שאור היום לא שב לעוצמתו הרגילה במשך כמעט 300 שנים לאחר חורבן אטלנטיס. הדבר גרם להכחדת בעלי חיים, צמחים וצורות חיים רבות. צמחים שהיו שכיחים בזמנה של אטלנטיס, שכיחים בזמנה של למוריה, נכחדו משום שלא יכלו לשרוד את התקופות הארוכות שבהן סונן אור השמש. אך חלקם שרדו, וגם בעלי חיים רבים.
עקב התנאים האנושיים באותן תרבויות ששרדו… מצרים, פרו, רומה (הידועה יותר בשם הודו), אנשים הפכו מפוחדים מאוד בשל פעילות כדור הארץ המתמשכת, והתרבות החלה להדרדר במהירות רבה מאוד. שאלה אחת שאני שומעת שוב ושוב היא: "אם אטלנטיס ולמוריה התקיימו, איך ייתכן שאין כלל ראיות לכך על פני השטח?" הסיבה היא שרוב הערים נכתשו לחצץ. אלה שלא הפכו לחצץ הוחרבו על-ידי רעידות האדמה או נשטפו על-ידי הנחשולים. אפילו אלה ששרדו את הנחשולים, את רעידות האדמה…. סבלו מרעב…. ממחלות.
אזורים מסוימים של התרבות, למשל מצרים, כפי שכונתה לאחר מכן, פשוט שרדו. הם שימרו את התרבות שלהם, אבל גם הם החלו לאבד את המרכיבים הנעלים יותר של תרבותם. מכונות רבות חדלו לעבוד בשל אור השמש שפחת.
אנשים רבים מאוד עזבו את הערים. הם החלו להרגיש שהחיים בעיר מהווים מלכודת מוות, חששו שהבניינים יפלו על ראשם. גם הבניין החזק ביותר לא יכול לשרוד 300 עד 400 רעידות אדמה…. הוא אבוד. בניינים מסוימים נבנו כדי לעמוד בכך. הפירמידה הגדולה עמדה בפני רעידות האדמה אבל היא נבנתה באמצעות גאומטריה מקודשת. בניינים דומים אחרים ברחבי הפלנטה שרדו אף הם, אך רוב הערים נחרבו לגמרי. באזורים רבים נבנו הערים מחדש, אבל אפילו אז, בכל פעם שהערים נבנו מחדש נעשה פחות ופחות שימוש בטכנולוגיה. כל עיר הייתה מעט יותר פרימיטיבית מקודמתה.
בני אטלנטיס עברו אל עירם שנבנתה מתחת למישור מאטו גרוסו במקום שהוא עכשיו ברזיל, שהיה טריטוריה של אטלנטיס באותה תקופה. אם תבינו מה התרחש על פני השטח, אולי תבינו גם מדוע העדיפו הלמוריאנים ובני אטלנטיס לחיות מתחת לפני השטח.
באותה תקופה, חלה אינטגרציה רבה יותר ויותר עם רשת אגארתה. כפי הסברתי קודם לכן, אגארתה היא קונפדרציה של כמה ערים תת-קרקעיות. למעשה, יש יותר מ-120 ערים שכאלה. חלקן נבנו בזמנים מוקדמים מאוד, כגון שאמבלה תחתית, המאוכלסת בישויות מהיפרבוריאה. אלה הן ישויות שגובהן שלושה וחצי מטרים. גובהן של ישויות אנושיות על הפלנטה הזאת, כמו גם על פלנטות רבות אחרות שבמערכת השמש הזאת, היה במקור כשלושה וחצי מטרים. כאשר איבדנו את המעטה החיצוני המגן של האטמוספירה, התחלנו לספוג יותר ויותר קרניים מהשמש, יותר מכפי שהיינו רגילים והדבר גרם לשינויים בגופנו. בתקופה שבה שקעו אטלנטיס ולמוריה, גובהו של האדם ירד משלושה וחצי מטרים לשני מטרים ועשרה בערך. גובהם של בני אטלנטיס והלמ