גם אצלי ההפרש בין הילדים חמש וחצי
שנים ואני חושבת שזה נהדר, גם לגדול וגם לקטן. אצלנו שון, הגדולה, ממש ביקשה ונידנדה שיהיה לה כבר אח קטן. ואני חושבת שהרבה יותר קל לקבל משהו כשנורא רוצים אותו לפני כן גם אם יש בו צדדים פחות נעימים. היא קיבלה אותו נהדר, ובשמחה, וכל הזמן אמרו לי "כן ככה זה בהתחלה, חכי ש..." וכבר שנה זה לא משתנה. בכלל, יצאה התאמה נורא נחמדה ביניהם: לו צומחות שיני חלב, לה השינים הקבועות. הוא לומד להנות מסיפורים. היא לומדת לקרוא. אז היא מקריאה לו, לה יש מי שמקשיב ולו יש מי שמקריא. אני כל כך מסכימה עם אורית! בכלל לא חייבת להיות קנאה. וגם אני לא אמרתי לה מראש שהיא צריכה לקנא בו. החלטתי שאם הקנאה תגיע, אז אני אתמודד איתה, ולא אדבר איתה מראש כאילו הקנאה הכרחית. כן ניסיתי להכין אותה לקשיים: שהוא בוכה ביום וגם בלילה ולפעמים מפריע, שאמא תהיה מאד מאד עסוקה ולא תמיד יהיה לה זמן בשבילה, שנהיה כמה ימים בבית חולים והיא תהיה עם סבא וסבתא. ככה שכשהקשיים הגיעו היא כבר היתה מוכנה ולא מופתעת. יש ספר נפלא בשם "אחים ללא יריבות" שאני מאד ממליצה לקרוא.