ספרים מומלצים לנוער בנושא אימוץ
- פותח הנושא תמי ב1
- פורסם בתאריך
דעתי
אכן כמו שכתבה "רק להאמין" הסוף של הספר המדובר איננו מציאותי.
הבעיה היא שהוא עלול לטעת תקוות מיותרות אצל מי שלא בטוח שיש סיכוי לפתרון מספק כזה או אחר בנושא המהותי הזה.
זו בדיוק הסיבה שלא חשפתי את הספר הזה בפני בני.
לשואלת-לדעתי הבן שלך יוכל לאד להנות ולהפיק משיחות על הנושא לא רק איתכם ההורים אלא עם מישהו שיהיה להם ביחד מרחב פעולה פרטי וחמים משלהם,כגון פסיכולוג.
אכן כמו שכתבה "רק להאמין" הסוף של הספר המדובר איננו מציאותי.
הבעיה היא שהוא עלול לטעת תקוות מיותרות אצל מי שלא בטוח שיש סיכוי לפתרון מספק כזה או אחר בנושא המהותי הזה.
זו בדיוק הסיבה שלא חשפתי את הספר הזה בפני בני.
לשואלת-לדעתי הבן שלך יוכל לאד להנות ולהפיק משיחות על הנושא לא רק איתכם ההורים אלא עם מישהו שיהיה להם ביחד מרחב פעולה פרטי וחמים משלהם,כגון פסיכולוג.
תראי
כמובן שאני לא מכירה את המקרה המסויים.אבל עובדה שהאמא מרגישה שנדרשת "הרחבת היריעה" ,והיא מחפשת ספר מתאים.
גם ספר טוב הוא מרחב בין הילד לבין משהו שאיננו אמא או אבא.
אנחנו מאד אוהבים את הילדים שלנו ,ותקופה ארוכה אנחנו מייחלים ומקוים שבעניינים המהותיים הילד שלנו ישתף אותנו ורק אותנו בעינייניו המהותיים. אבל ילדים מאומצים,כשמרגישים שיש להם גם חלק אחר שלא קשר לאמא ואבא המגדלים,ככל שגדלים לפעמים רוצים לתהות על האימוץ לא במעגל הסגור המוכר הידוע,אלא באופן חופשי ,יותר נייטראלי,עם מישהו מבין ואוהד אך אחר.
ולבסוף- יש שרואים הליכה לפסיכולוג בגלל בעיות שישנן . ויש שרואים בפסיכולוג הרבה מעבר ל"פותר בעיות" -מלווה בתהליך גדילה והתפתחות מורכב,משמש עוגן ומרחב נוסף לזה הקיים ,משמש דמות הזדהות ממין אחר למשפחה חד הורית ועוד.
ויש גם אפשרות שהאמא היתה רוצה [בטוב] שהספר יענה במקומה על כמה דברים שיותר קשה לה ,ובעניין זה גם ניתן לקבל הדרכת הורים.
כמובן שאני לא מכירה את המקרה המסויים.אבל עובדה שהאמא מרגישה שנדרשת "הרחבת היריעה" ,והיא מחפשת ספר מתאים.
גם ספר טוב הוא מרחב בין הילד לבין משהו שאיננו אמא או אבא.
אנחנו מאד אוהבים את הילדים שלנו ,ותקופה ארוכה אנחנו מייחלים ומקוים שבעניינים המהותיים הילד שלנו ישתף אותנו ורק אותנו בעינייניו המהותיים. אבל ילדים מאומצים,כשמרגישים שיש להם גם חלק אחר שלא קשר לאמא ואבא המגדלים,ככל שגדלים לפעמים רוצים לתהות על האימוץ לא במעגל הסגור המוכר הידוע,אלא באופן חופשי ,יותר נייטראלי,עם מישהו מבין ואוהד אך אחר.
ולבסוף- יש שרואים הליכה לפסיכולוג בגלל בעיות שישנן . ויש שרואים בפסיכולוג הרבה מעבר ל"פותר בעיות" -מלווה בתהליך גדילה והתפתחות מורכב,משמש עוגן ומרחב נוסף לזה הקיים ,משמש דמות הזדהות ממין אחר למשפחה חד הורית ועוד.
ויש גם אפשרות שהאמא היתה רוצה [בטוב] שהספר יענה במקומה על כמה דברים שיותר קשה לה ,ובעניין זה גם ניתן לקבל הדרכת הורים.
אני לא מסכימה איתך
אני חושבת שכל מה שכתבת על פסיכולוג ותפקידיו כמלווה תהליך גדילה וכו זה תפקיד ההורים ורק שהם מרגישים שאין להם כלים או שזה לא אפשרי להם צריך לפנות לפסיכולוג. או כמובן שיש בעיות. דוקא עם ילדים מאומצים אני חושבת שהכי נכון שההורים ידברו על תהיותיו ומחשבותיו על האימוץ במיוחד בגיל 10. להפנות ילד מאומץ לדבר עם הפסיכולוג זה כאילו להגיד כהורים שקשה לנו להכיל לשמוע את רגשותיו ומחשבותיו ותהיותיו על האימוץ על ההורים הביולוגים וכו.
אני חושבת שכאשר הורים מרגישים זקוקים להדרכת הורים נכון להם לפנות לפסיכולוג הם ולהתיעץ אייך לשוחח ולעזור לילד שלהם ורק שהם מרגישים שזה קשהעבורם אולי עקב רגישות או דברים לא מעובדים שלהם בנושא יהיה נכון להפנות את הילד לשיחות עם פסיכולוג, איש חיצוני למערכת המשפחתית.
אני ממש לא הייתי ממהרת להפנות ילד לפסיכולוג כאשר הוא פתוח וזורם ומדבר עם הוריו על שאלות בנוגע לאימוץ.
אני חושבת שכל מה שכתבת על פסיכולוג ותפקידיו כמלווה תהליך גדילה וכו זה תפקיד ההורים ורק שהם מרגישים שאין להם כלים או שזה לא אפשרי להם צריך לפנות לפסיכולוג. או כמובן שיש בעיות. דוקא עם ילדים מאומצים אני חושבת שהכי נכון שההורים ידברו על תהיותיו ומחשבותיו על האימוץ במיוחד בגיל 10. להפנות ילד מאומץ לדבר עם הפסיכולוג זה כאילו להגיד כהורים שקשה לנו להכיל לשמוע את רגשותיו ומחשבותיו ותהיותיו על האימוץ על ההורים הביולוגים וכו.
אני חושבת שכאשר הורים מרגישים זקוקים להדרכת הורים נכון להם לפנות לפסיכולוג הם ולהתיעץ אייך לשוחח ולעזור לילד שלהם ורק שהם מרגישים שזה קשהעבורם אולי עקב רגישות או דברים לא מעובדים שלהם בנושא יהיה נכון להפנות את הילד לשיחות עם פסיכולוג, איש חיצוני למערכת המשפחתית.
אני ממש לא הייתי ממהרת להפנות ילד לפסיכולוג כאשר הוא פתוח וזורם ומדבר עם הוריו על שאלות בנוגע לאימוץ.
אחד הדברים שמ א ד אופיינים להורים מאמצים
[אם כי לא רק להם ובכל זאת להם במיוחד]הוא הצורך שהילד יהיה "כספר הפתוח".להיות שותפים מלאים לכל מה שקורה ומתרחש בעולם הפנימי שלו.
אחד הסממנים של גדילה והתפתחות הוא שלילד ,לכל ילד,נוצרים "מקומות פרטיים" "פינות פרטיות" שבהם ל-א רוצה לשתף איש,גם לא את הוריו-אוהביו.
לא בטוח שאם הילד "מדבר על האימוץ" עם הוריו- הוא מוסר להם "הכל". וזה לא שייך למידת האהבה ואיכות הקשר,שיכולים להיות טובים מאד.
זה כן שייך להתפתחות עצמיות שאיננה תלויה בהורה ורוצה להבדיל את עצמה ממנו.
זאת תובנה מאד מיוחדת להורה,לוותר על משאלה של הגמוניה ושליטה מלאה ושותפות מלאה בעולם הפנימי של הילד.
זה לא שכשילד מדבר על אימוץ הורה אומר "בזה תפנה אל הפסיכולוג שלך".וזה לא שכשיש מטפל כבר אין שיחות נפש עם הורים. להיפך- לפעמים,מניסיון,השיחות עם ההורים נעשות דווקא פתוחות יותר אולי כי נבנית בהדרגה איכות יותר משוחררת רגשית בכל הנפשות הפועלות[כך מניסיוני,לאחרונה].
עד כמה נאפשר לילד שלנו מרחב משל עצמו? באיו מידה נכיר בכך שהוא לעיתים זקוק בנפשו לא רק לנו גם כשאין בעיות קשות אלא בעצם התפתחות על בסיס עבר מורכב?
והתחלת דיאלוג עם פנימי בלב עם משפחת המקור,דיאלוג שלא קשור למערכת היחסים הריאלית איתנו?
עד כמה נבין שלפעמים יש גם צורך לקטר עלינו ,רק שבגלל שאנחנו היחידים שישנם ,ואין רצון להסתכן בנטישה נוספת מרב כעס שאולי יתעורר למשמע הקיטור - לפעמים מוותרים על הקיטור והופכים ל"מרצים"?
בקיצור- הדברים מאד מורכבים.
[אם כי לא רק להם ובכל זאת להם במיוחד]הוא הצורך שהילד יהיה "כספר הפתוח".להיות שותפים מלאים לכל מה שקורה ומתרחש בעולם הפנימי שלו.
אחד הסממנים של גדילה והתפתחות הוא שלילד ,לכל ילד,נוצרים "מקומות פרטיים" "פינות פרטיות" שבהם ל-א רוצה לשתף איש,גם לא את הוריו-אוהביו.
לא בטוח שאם הילד "מדבר על האימוץ" עם הוריו- הוא מוסר להם "הכל". וזה לא שייך למידת האהבה ואיכות הקשר,שיכולים להיות טובים מאד.
זה כן שייך להתפתחות עצמיות שאיננה תלויה בהורה ורוצה להבדיל את עצמה ממנו.
זאת תובנה מאד מיוחדת להורה,לוותר על משאלה של הגמוניה ושליטה מלאה ושותפות מלאה בעולם הפנימי של הילד.
זה לא שכשילד מדבר על אימוץ הורה אומר "בזה תפנה אל הפסיכולוג שלך".וזה לא שכשיש מטפל כבר אין שיחות נפש עם הורים. להיפך- לפעמים,מניסיון,השיחות עם ההורים נעשות דווקא פתוחות יותר אולי כי נבנית בהדרגה איכות יותר משוחררת רגשית בכל הנפשות הפועלות[כך מניסיוני,לאחרונה].
עד כמה נאפשר לילד שלנו מרחב משל עצמו? באיו מידה נכיר בכך שהוא לעיתים זקוק בנפשו לא רק לנו גם כשאין בעיות קשות אלא בעצם התפתחות על בסיס עבר מורכב?
והתחלת דיאלוג עם פנימי בלב עם משפחת המקור,דיאלוג שלא קשור למערכת היחסים הריאלית איתנו?
עד כמה נבין שלפעמים יש גם צורך לקטר עלינו ,רק שבגלל שאנחנו היחידים שישנם ,ואין רצון להסתכן בנטישה נוספת מרב כעס שאולי יתעורר למשמע הקיטור - לפעמים מוותרים על הקיטור והופכים ל"מרצים"?
בקיצור- הדברים מאד מורכבים.
מסכימה עם קאלה
הרי לא כל אחד צריך ללכת לפסיכולוג וגם אם הוא ילד מאומץ. יש חברים בני הגיל שאיתם חולקים דברים יש דברים ששומרים לעצמך וכד. אני לא מתנגדת לפסיכולוג שיש צורך אבל לא בטוחה שזה המקרה. כאשר מישהו מרגיש צורך ורצון ללכת לפסיכולוג כדי להפנות אותו אבל דוקא אם החשיבה ללמד את הילד שגדל שמותר לו לשמור דברים לעצמו או לבחור עם מי לחלוק אותם זה קצת מנוגד להפנייה לפסיכולוג כדי שהילד יחלוק עמו את הדברים כאשר זה לא בא מהילד או לא עולה דרך מצבי רוח, פחדים וכדומה מהילד. לפעמים למהר ולשלוח ילד לפסיכולוג יכול דוקא "לסגור" את הילד ולחסום את האופציה כאשר באמת יהיה בה צורך. אפשר להשיג מרחב פרטי בדרכים רבות ללא פסיכולוג
הרי לא כל אחד צריך ללכת לפסיכולוג וגם אם הוא ילד מאומץ. יש חברים בני הגיל שאיתם חולקים דברים יש דברים ששומרים לעצמך וכד. אני לא מתנגדת לפסיכולוג שיש צורך אבל לא בטוחה שזה המקרה. כאשר מישהו מרגיש צורך ורצון ללכת לפסיכולוג כדי להפנות אותו אבל דוקא אם החשיבה ללמד את הילד שגדל שמותר לו לשמור דברים לעצמו או לבחור עם מי לחלוק אותם זה קצת מנוגד להפנייה לפסיכולוג כדי שהילד יחלוק עמו את הדברים כאשר זה לא בא מהילד או לא עולה דרך מצבי רוח, פחדים וכדומה מהילד. לפעמים למהר ולשלוח ילד לפסיכולוג יכול דוקא "לסגור" את הילד ולחסום את האופציה כאשר באמת יהיה בה צורך. אפשר להשיג מרחב פרטי בדרכים רבות ללא פסיכולוג
i really rest my case
אני חושבת שיקשה עלי להסביר יותר בנושא בפורמאט הזה.
דברים ששומרים בלב הם לא תמיד קלים להסתדר איתם לבד כילדים ומתבגרים ,ומה שקשה להסתדר איתו לבד לא תמיד מביאים להורים,למרות שההורים רוצים מאד,וגם כשהקשר איתם טוב,ואף מצויין. ואולי גם יש קצת [או הרבה] פחד אצל חלק מההורים ממושג הפסיכולוג ובכלל ממה שייעשה בחדר לאחר שתיסגר הדלת על הילד והפסיכולוג.
זה טבעי,לחשוש מה קורה לילד שלנו עם מישהו זר,גם אם יש לו תעודה על הקיר. לפעמים פוחדים ועושים משהו למרות הפחד,מתוך תחושה שלא צריך להיות מונעים מתוך אותו הפחד ושאולי הדרך להועיל לילד שלנו האופן עמוק עוברת גם לא דרכנו.
יהיה קשה מאד שיכנסו כאלה שמצדדים במה שכתבתי כאן. מטעמי פרטיות [ובצדק] אני לא חושבת שיהיה מי שירצה להצהיר פה שהתערבות פסיכולוגית נמצאה יעילה לילדו,גם לא עקב בעיות חמורות.
אין לי מה להוסיף,לא מרגישה צורך להתווכח,איש איש ודרכו והבנתו.
אני חושבת שיקשה עלי להסביר יותר בנושא בפורמאט הזה.
דברים ששומרים בלב הם לא תמיד קלים להסתדר איתם לבד כילדים ומתבגרים ,ומה שקשה להסתדר איתו לבד לא תמיד מביאים להורים,למרות שההורים רוצים מאד,וגם כשהקשר איתם טוב,ואף מצויין. ואולי גם יש קצת [או הרבה] פחד אצל חלק מההורים ממושג הפסיכולוג ובכלל ממה שייעשה בחדר לאחר שתיסגר הדלת על הילד והפסיכולוג.
זה טבעי,לחשוש מה קורה לילד שלנו עם מישהו זר,גם אם יש לו תעודה על הקיר. לפעמים פוחדים ועושים משהו למרות הפחד,מתוך תחושה שלא צריך להיות מונעים מתוך אותו הפחד ושאולי הדרך להועיל לילד שלנו האופן עמוק עוברת גם לא דרכנו.
יהיה קשה מאד שיכנסו כאלה שמצדדים במה שכתבתי כאן. מטעמי פרטיות [ובצדק] אני לא חושבת שיהיה מי שירצה להצהיר פה שהתערבות פסיכולוגית נמצאה יעילה לילדו,גם לא עקב בעיות חמורות.
אין לי מה להוסיף,לא מרגישה צורך להתווכח,איש איש ודרכו והבנתו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.