ספרים עבור ילדים חולים מאוד

[Rivendell]

ספרים עבור ילדים חולים מאוד

בשבוע שעבר יצא לי לעזור בבית חולים לילדים לכמה שעות, ובמרכז המשחקים שם נתקלתי במשהו מעניין מאוד - סדרת ספרים על ילדים שחולים במחלות סופניות או קשות מאוד (איידס, סרטן הדם). אני לא זוכרת את השם המדוייק של הסדה, משהו כמו "עוד משאלה אחת" או משהו כזה. ראיתי שיש לפחות שלושה ספרים כאלה. לא יצא לי לצערי לקרוא את הספרים, אבל זה מאוד מעניין אותי. מישהו קרא את זה? מה דעתכם? אמנם לא קראתי את הספרים אז קשה לי יותר לחוות דעה, אבל ברמה הכללית אני ממש בעד. אני חושבת שזו דרך נהדרת לעזור לילדים להתמודד עם מחלה קשה, ולמצוא דמות שהם יכולים להזדהות איתה ולהרגיש איזו "שותפות גורל" - להרגיש שהם לא לבד ולתת להם מודל חיקוי להתמודדות.

 

[sagiberg]

ספרים והתמודדות

את הסידרה המוזכרת אני לא מכירה, אבל אני מסכימה איתך שאחת הדרכים להתמודד עם בעיות בכלל ומחלות בפרט היא בעזרת ספרים.. מאחר והתמודדות עם מחלה היא עניין קשה גם להורים, שלא תמיד יכולים/ יודעים לתת לילד מידע, יכול ספר טוב לעזור בהתאמת המידע לגילו של הילד, ובנוסף לכך לתת לו הזדמנות לשבת ולעכל עם עצמו (ועם גיבור הספר) את הקשיים

 

[Rivendell]

נכון, ובכל זאת אותי אישית זה קצת

צמרר. לא כל כך הקיום של הספרים, כי אני חושבת שהוא מוצדק, אלא כנראה באמת העובדה שקיים צורך בספרים כאלה. עוד שאלה שמטרידה אותי היא הסוף של אותם ספרים. האם הדמיות של הספרים חיות או מתות בסוף, ומה המשמעות של זה לילד, בעצם. ילד חולה לוקמיה שקורא על ילד אחר עם לוקמיה שמת - זה לא מייאש? או לחלופין, קורא על ילד שיחיה - זה לא מפתח אשליות אצל ילד שאולי סיכוייו מאוד נמוכים? ואני אסביר - לא שזה רע, אני תמיד בעד תקווה ואופטימיות. גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים, והשאלה כאן היא בעצם האם אין מקום במקרה כזה כן להתמודד, בין השאר בעזרת ספרות, בשאלה של "המוות", ומה יקרה לי אחרי, וכו', ולא להתחמק מהנושא עם "הפי אנד". והאם הספרונים האלה יכולים לגשת לשאלה כזו בכלל.

 

[sagiberg]

בלי להתייחס לסידרה האמורה

מכיון שאין לי מושג באיזה אופן הסיפורים בה מתנהלים, אני חושבת שעניין ה"מוות" בספרים אלו חשוב לא בהקשר של -ימות או יחיה- אלא בעצם הלגיטימציה להתמודד עם הפחד, באופן שבו הסיפור חושף דרכי התמודדות של הורים וילדים, בעצם הדיון במשהו שאנשים חוששים לשוחח עליו. זו גם דרך המאפשרת להורים וילד להפתח זה אל זה בנקודות כואבות כל כך שלפעמים אי אפשר לדון בהן

 

[חוטהשני]

אני מכירה את הסדרה הזאת היא היתה בספריה הקודמת שעבדתי בה.. בהתחלה די אהבתי אותה- כי זאת באמת סדרה יחידה שמתמודדת עם מחלות קשות/מוות וכו' (גם כתוב שהמחברת של הספרים עברה סיפור דומה..) בהמשך די התאכזבתי ממנה (קראתי 3 ספרים) כי היא היתה בערך באותו שטאנץ.. ודי עייף אותי שתמיד זה נגמר במוות.. מצד אחד- ספר כזה טוב לעבודה עם ילדים שיש להם מחלות סופניות- כי ברגע שאתה קורא אותם- יתכן ותוכל להתמודד עם המחלה שלך.. וגם לילד שיש לא מחלה קשה פחות- יכול לראות שיש ילדים שיש להם מצבים קשים יותר.. מצד שני- כמו שהבנתם- הספרים לא הותירו בי רושם מאד חזק ../images/Emo2.gif כלומר משהו נבלע בהם.. אולי זה הסגנון (הספרים מזכירים את סדרות הספרים כמו ביבסיטר וכו'..) לא יודעת בדיוק.. כי לפני כשנה הגשתי עבודה סמינריונית לתואר שני בנושא ספרנות מסייעת בתחום רפואי (בנית מאגר מידע לילדים ונערים עם עקמת נעורים..) ושכחתי לגמרי מהסדרה הזאת ../images/Emo2.gif כאמור, כאשר נתקלתי בסדרה (לפני 3 שנים) אמרתי לעצמי שזאת סדרה ממש טובה ושווה לי לציין אותה בעבודה.. כשכתבתי את העבודה הסופית (לפני שנה..) שכחתי ממנה לגמרי.. זה אומר כמה רושם הסדרה הותירה בי....

 

[Mנטה]

אני שונאת ספרים דידקטיים

וספר מאוד טוב בנושא זה "האחים לב ארי".

 

[ענתש]

אני חושבת שדווקא ספרים לא "יעודיים"

יותר מוצלחים (אני שונאת ספרים יעודיים, זה תמיד יוצא מרוח ולא אמיתי). הגיבור לא חייב להיות חולה במחלה קשה על מנת שהילדים יזדהו איתו וירגישו שהם חזקים ויכולים להתמודד, להפך - כמה שזה יהיה יותר רחוק מהם ככה יותרקל להזדהות. איזה ספרים לדעתי מעולים מבחינת "התמודדות עם בעיות": "ההוביט" של טולקין (על הוביט קטן ופחדן שעושה דברים גדולים בסופו של דבר). "הארי פוטר" כמובן (הילד היתום והמסכן שמתגלה כקוסם רב פעלים). לגיל יותר מבוגר "מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן. הסידרה הנפלאה של נרניה מאת ק.ס לואיס על ילדים רגילים שבעולם אחר יכולים להיות חזקים ואמיצים (וגם מלכים ומלכות) ולהציל את העולם. לגיל יותר צעיר יש את "אמורי אשיג אטוסה" הנהדר של נורית זרחי על מכשפה קטנה שלא הכל מצליח לה. זה ממש רק מה שעולה לי בראש כרגע. בעצם - קשהלמצוא סיפורי ילדים שלא מדברים על התמודדות - לא ?

 

[ענתש]

וניזכרתי בעוד אחד: "התלת רגלים"

המעולה של ג'ון כריסטופר. על מלחמה ונצחון לאוהבי הז'אנר הבדיוני.

 

[sagiberg]

ואל תשכחו את הסיפור על שמוליקיפוד

שתמיד ניחם אותי בדרכו היחודית כשהייתי חולה. (וגם-עד היום יש לי סימפטיה לקיפודים)

 

[Rivendell]

תראי, להזדהות אפשר עם הכל

וילד רגיש באמת יעשה את זה. אבל כשמדובר במצבים מיוחדים (וילד חולה סרטן הוא ללא ספק מצב מיוחד ונוראי) אני חושבת שספר שמדבר על אותו מצב הוא דווקא נכון. העניין בספרים האלה הוא שהם נותנים לילד תחושה ש"נכון, אני במצב נוראי, אבל יש עוד ילדים בעולם שהם במצב הזה". והרבה פעמים כשאנחנו במצוקה, אנחנו מחפשים משהו קרוב אלינו כדי שנזדהה איתו ונקבל עוד נקודת מבט על איך אפשר להתמודד עם המצב שלנו.