ספרים, רבותיי, ספרים.

[גנגי]

ספרים, רבותיי, ספרים.

ואני מקווה שהתמונה תצא בגודל שמאפשר ליהנות עד הסוף.

 

[גנגי]

ומי שטרם הבין את הגדולה

נא להקיש על התמונה ולהגדילה, וליהנות מהניקוד המשובח. אגב, מצאתי שש מילים נכונות. מקרי, אתם אומרים? אני מסכימה. סטטיסטית זה אפילו צפוי, מפני שאפילו הטועה הכי גדול לפעמים טועה וכותב משהו נכון.

 

[גנגי]

קונטרה ל"מכנס":

 

[שבולת ירוקת העין]

לא יפה../images/Emo4.gif

נראה אותך מצליחה לנקד את נִרְאוּ בשגיאות. גם אם מתאמצים אי אפשר לעשות עבודה של מאה אחוז. ומצד שני: שמת לב לשני הדיוקים - בִּמְחירים, וּמגזינים? קצת נחת, בכל זאת.

 

[מוגג]

מאיר שלו

ספר 42 שגיאות וטוען שבזאת נשבר השיא שקבע ידידו, בני בר-יוסף, לפני 39 שנים. "הוא נקרא אז אל הלוח לנקד כמה פעלים, שירבט בצד כמה קמצים, פתחים, דגשים ושוואים, אמר למורה: 'תפזרי אותם איפה שאת רוצה' וחזר למקום מושבו." העיקר שהילדים של המותגים המובילים ייהנו.

 

[אטיוד5]

איזה ...

מין פּרי זה דַיוׁטי?

 

[קא זו או]

מה שמוכיח שהניקוד זו בדיחה

עתיקה והיא לא רלוונטית כיום. עובדה- הבנת כל מילה, אפילו ניקודה מזעזע. רק ב-קצוות - השוא נראה קצת כמו קובוץ קטוע-משהו.

 

[ססילי]

../images/Emo45.gif

 

[אטיוד5]

../images/Emo31.gif

בכל שפה שאני מכיר מציינים את התנועות. גם בעברית - באמצעות ניקוד. נכון, את רוב המילים ניתן להבין לפי הקונטקסט, ולכן אין צורך לנקד אותן. עם זאת, לא חסרים מקרים שבהם לא תוכל להבין את המשפט, או שהוא ניתן לקריאה בצורה דו-משמעית. במקרים האלו ראוי לנקד, כדי למנוע הבנה שגויה.

 

[קא זו או]

וואלה?

 

[ססילי]

99% מן הכתוב כיום בעברית אינו מנוקד

כך אנו כותבים וכך אנו קוראים. זו הוכחה - שחזקה ממנה אין - לכך שהניקוד בעברית העכשוית הוא לא רלונטי. אבל למצב הזה יש סיבה. הסיבה לדעתי היא שהניקוד העברי הפך למערכת מסורבלת כך כך, (וגם מנותקת במידה כזו מצורת ההגיה המקובלת כיום), שמחיר השימוש בו לא שווה את הסיוע שהוא מגיש להבנת הכתוב. כיון שסימנים לציון התנועות אכן מקילים על הקריאה, ראוי היה לארגן כאלו בעברית מודרנית, אבל מערכת שילד ממוצע בגיל 6-7 מסוגל לשלוט בה , ולא כזו שיש צורך בתואר אוניברסיטאי לשם כך.

 

[אטיוד5]

נו, אז הנה את בעצמך ...

מודה שציון תנועות יכול להקל על הקריאה, ואני מוסיף על כך שלפעמים ממש חייבים להשתמש בציון הזה על מנת להבין משפט לאשורו. כמו בבדיחה של ברנארד שאו והגברת החסודה, נותר רק להתווכח על המחיר. מערכת ניקוד קיימת ומוכרת שמבטאת את העברית כפי שהיא צריכה להוּגות (יש כזה דבר, עידן?), עם תנועות קצרות וארוכות ועוד, או כיסוח מודרניסטי של משהו יפה. למה לא, בוא נשבור ונקים מחדש. כמו הרהקונסטרוקטורים - קודם נהרוס, אח"כ נבנה מחדש. (זה מה שארה"ב לדוגמא עושה בעיראק - הורסת את המדינה על מנת לבנות על חורבותיה עיראק חדשה - כמה יפה ונכון, פחחח.)

 

[ססילי]

לא מודה ולא מודה!

"יכול להקל" אך לא הכרחי. גם בשמיעה קורה שצריך להבין לפי ההקשר. הכתיבה צריכה לחקות את הדיבור. ותן לי לחדד כאן פרט קטן שפספסת: אין כבר כמעט מה לשבור. לא משתמשים בזה. כמו בגדים. כמו אוטו. כמו יחסים. כשזה כבר בכלל לא מתאים - זורקים וקונים חדש. (אפשר כמובן להמשיך לצבור את זה בבוידם)

 

[אטיוד5]

כן משתמשים בניקוד

אני משתמש לעִתים קרובות. ואם תפשפשי קצת בהודעות בפורום הזה, תמצאי שמדי פעם משתמשים בניקוד על מנת להבהיר משפטים שלא היו מובנים לולא הניקוד. אין לי שום ספק שהתותחנים המקומיים יוכלו לספק לך שפע של דוגמאות כאלו. מדוע לדעתך הגיע הזמן לחסל את הניקוד טוטאלית? מה יום מיומיים? מה השתנה? ומה זה "לא מתאים"? למה לא מתאים? למי לא מתאים? לדוגמא, האם אין הבדל בין דִבֵּר לדַבֵּר לדְבַר לדָבָר לדׁבֶר לדֶבֶר לדַבָּר (משיט דוברה)? והאם לא עולה בדעתך שייתכנו משפטים שבהם מתוך הקונטקסט בלבד לא תוכלי להבין על מה מדובר בהיעדר ניקוד? הנה, איך לדעתך הייתי יכול לכתוב את המשפט הלפני אחרון ללא ניקוד???

 

[גנגי]

אה... רסן סוסיך המתפרעים והסכת:

עסקתי בניקוד מקצועי עד לפני שנים אחדות. כיום כבר לא, כי איש לא מעוניין יותר.אני מנקדת להנאתי (הפרוורטית) רשימות למכולת ופתקים לבני משפחתי (שאגב, יודעים לזהות שגיאה אם תיפול לי כזאת), ובתור למספרה או לרופא שיניים גם קטעי עיתונות שנס ליחם. וכל ההקדמה הזאת היתה לא כדי לפאר את שמי (נו, טוב, גם) אלא כדי להבהיר לך שאני מדברת כאדם שמעריך ניקוד טוב (בציר 58 היה מצוין, אגב). ועם זאת, הניקוד כיום לא נחוץ לצורך הבנת טקסט. יש לו חלופות אחדות בכתיב המלא, שגם אם אינו מושלם, הוא בכל זאת סביר בהחלט, ועובדה שכולנו כותבים כאן בכתיב מלא ומבינים זה את זה באופן משביע רצון (ואני מתייחסת רק לעברית, לא להומור). הדוגמות שנתת חביבות, אבל לגמרי לא רלוונטיות, שכן את כל המילים שציינת (פרט ל"דיבר" ו"דובר" שאינן מתערבבות עם האחרות, זו בגלל ה-י' שבה בכתיב מלא, והאחרת בגלל ה-ו' שבה שמתקיימת גם בכתיב חסר, אתה רואה - לא מספיק לדעת לפזר נקודות, צריך להכיר גם חוקים מסוימים בשביל לעשות את זה) אפשר להבין יופי בתוך הקשר נתון, ולמעט רשימה אקראית של מילים, כמו שעשית, הן הרי תמיד נתונות בתוך הקשר. אני סבורה, ואמרתי זאת לא פעם גם כאן, שמי שמנקד באופן מקצועי צריך לעשות זאת ללא רבב, ובדרך המסורתית, ומי שלא, שלא ישתמש בניקוד כלל (כדי לנקד מדי פעם חולם או שורוק לצורך הבהרה לא צריך ידע מקיף). הנה הצלחתי לכתוב תשובה שלמה ולהציג את טיעוניי בלי להזדקק ולו לסימן ניקוד אחד. ואכמש"ל.

 

[אטיוד5]

לא סתרת את דבריי

כי אני טוען שגם כשמשתמשים בכתיב מלא עדיין תיתתכנה אי בהירויות שנפתרות רק בעזרת ניקוד, גם בתוך הקשר. נכון שהמקרים האלו די נדירים אבל יש מצבים שכאלה. הרי כתבת בעצמך: "לא מושלם". יש אספקט נוסף שלא דיברתי בו קודם: אם אנשים היו מנקדים קצת יותר, אז אולי-אולי היה נשמר קצת מהיופי של תנועות קצרות וארוכות שהולך ונכחד מהשפה. כל הסיכויים באמת שזה היה עוזר כמו כוסות רוח למת, כי הרחוב משליט את שפתו, אבל לפחות היה נשמר קמצוץ, לפחות היו יודעים במה מדובר.

 

[גנגי]

על מה אתה מדבר?

מישהו מבחין בעברית של ימינו בין קמץ לפתח? בין חולם מלא לקמץ קטן? בין שורוק לקובוץ? בין חיריק מלא לחסר? על מה אתה מדבר?! מה יעזור לך שיהיו "תנועות קצרות וארוכות", כשאלו הן רק על הנייר?

 

[ססילי]

צדיקים - מלאכתם נעשית בידי אחרים../images/Emo3.gif

 

[אטיוד5]

כמו שאמרתי - נכחד.

ואם תשאלי אותי, אז כן, יש עדיין הבדל קטנטן בין חלק מהתנועות. הייתי רוצה לראות ניתוח בספקטוגרף (ככה אתן קוראות לו?) של דיבור ולראות שאין הבדל כלשהו בזמן ההגיה בין קצרות לארוכות. מעבר לזה, עצוב לי קצת שאכן לא ניכרים הבדלים יותר משמעותיים, שהעברית של ימינו אינה העברית של פעם (באספקט הזה). את יכולה לקרוא לזה קידמה. אני קורא לזה הרס. לפי מוסקט הענין הזה הוא בילד-אין במערכת. יכול להיות. במהרה בימינו כולנו נגיד "איבט לי" ואז נגיל ונשמח, אמן.

 

[גנגי]

יפה שאתה מתמצא במיכשור,

אבל היות שיצא לי לעבוד לא מעט עם ספקטרוגרף אני אומרת לך שאין הבדל בין התנועות. אתה באמת חושב שאם כתוב "סֻכָּה" או "סוּכָּה" אנשים קוראים את זה באופן שונה?!