ספרים רבותי,ספרים
עד שתעלה קהילת התכנים שלנו אליה יעבור כל החומר שהיה בקהילה הקודמת,אני אכניס כל מה שתבקשו מהחומר שאספנו במשך השנים באי או אל. אז הנה המאמר על ספרים בשביל יהל ובשביל כולם : ספרי ילדים וספרי מבוגרים העוסקים בנושא האימוץ ספרי ילדים העוסקים באימוץ : ----------------------------- .1 קוקו מחפש אמא :קייקו קסזה מיועד לפעוטות,מציג היטב את נושא השוני הפיזי ביןס הורים לילדיהם. .2 ילד מתנה :נטע אריאל מאמר על הספר מתוך "הארץ" מאת: גון-גרוס ציפי תאריך: 12/08/1998 כשהייתי נערה אימץ זוג ממכרי הורי תינוקת בת יומה. המשפחה עברה דירה לקראת הלידה המדומה, תפרה סיפור כיסוי, ועד גיל ההתבגרות חיה הילדה המקסימה הזאת תחת וילון שקוף למחצה של סודיות. יודעת? מנחשת? חושדת? חוששת? אין-ספור מאמצים השקיעה האם המאמצת בשמירת הסוד, ובמשך השנים הראשונות לחייה של הקטנה אפילו צבעה את שערה לבלונדיני כדי שתיחשב "אחת משלנו". "נכון שהיא דומה לי?" שאלה כשחשה שהקרקע יציבה דיה לביצור החומה. היום רואים אצלנו ילדים מלוכסני עיניים, תינוקות שחומים מאוד ומתולתלים מאוד מתגלגלים בארגז החול, וקשיי הפרידה בכניסה לגן מתנגנים לא אחת בנעימה דרום אמריקאית. איש אינו צובע את שערה של התינוקת שתסקיר סוציאלי היה מעורב בלידה שלה, או מטליא מחדש את סיפור הלידה. דומה שהאימוץ בחו"ל, המראה המיוחד והסרת הטאבו מרוב תחומי החיים תרמו גם לעניין זה. מציאות האימוץ היום גלויה וידועה גם לילדים שאומצו בארץ ושעל פי מראם מתאימים להגדרה "אחד משלנו". הצורך בביטחונות, כמו שנהוג לומר בעניינים פיננסיים, לא פחת, אף כי הוא מדובר ויש בכך הקלה משמעותית. לחששות יש מלים, יש צלילים ולכן גם גבול ברור יותר. מתן, מסיפורה של נטע אריאל, אומץ בישראל בעזרתה של עמליה, העובדת הסוציאלית הג´ינג´ית, המתוארת כאדם אמפתי, רגיש ומקצועי. שוב ושוב מבקש מתן לשמוע את התשובות על השאלות המנקרות בראשו: מי ויתר עלי? האם אמא ואבא בחרו בי לתמיד? בלי תנאי? האם אני רצוי ואהוב גם כשכועסים עלי? ואולי לא יבחינו שנעלמתי? פעם הוזמנתי לסיור בפנימייה משפחתית לילדים גדולים, שחיכו לתורם להימסר לאימוץ. אחת לשבוע שבועיים היתה ההמתנה הממושכת מכה בילדים. מישהו מהם היה נעלם, והשוטרים יחד עם מנהלי הבית היו עושים לילות כימים בחיפושים אחריו. עד שמיסדו שם משחק: כשאתה רוצה לברוח - אנא הודע לנו. אתה תברח לגן הציבורי במרחק שלושה רחובות מכאן, ואנחנו נספק את כל שאר חלקי הטקס: נבטל כל פעילות, נגייס את כל ילדי הבית, נכריז את שמך בקולי קולות ברחבי הגן, נתחנן, נתחנף, עד שתתרצה ותחזור אל החיבוק הגדול. המשחק אכן עבד. אף על פי שמרכיביו היו ידועים מראש, ביקשו הילדים שוב ושוב לחוות את הרגע הזה של המפגש המחודש. את התחושה שבכל זאת לא כולם ויתרו עליהם, שמישהו, גם אם הוא אח לרגע בתחנת מעבר זמנית - לא יכול בלעדיהם. הצורך הזה בחזרתיות מופיע גם בספרה של אריאל. כמו ילד המבקש לשוב ולשמוע מדי לילה אותו שיר ערש, מתכרבל מתן בחיקו של אבא ויחד הם חוזרים אל אלבום התמונות הפרטי שלו. "מתן - ילד הפתעה" כתוב על כריכתו, ואף פעם לא נמאס למתן ולאבא להיזכר ברגעים החשובים: באבא ואמא העצובים כל כך מפני שאינם מצליחים להביא ילדים לעולם; בפגישה הראשונה עם העיניים הסקרניות והחיוך המקסים שמאחוריהן; בהודעה לסבא וסבתא; בהתרגשות העצומה של כל המשפחה. אפילו השטיח, שהיה בחדר העצוב, משנה את המראה שלו כשמגיע מתן הביתה, ומתמלא בצבעים וקולות. מתן לא מרפה. "האם האמא שילדה אותי מתגעגעת?" הוא שואל, ובעצם מביע בכך את געגועיו, את הפנטסיה שהיא לא ויתרה עליו לחלוטין. בחלומו הוא רואה אותה כפיה טובה, המרחפת בעולם ושומרת רק עליו; לא יכולה לפרנס אותו, לחבק אותו בזרועותיה - אבל כנפי המלאך שלה נוגעות בו מרחוק. הסיפור פתוח דיו, מאפשר שאלות של ילדים, רומז על קשיים אפשריים אבל גם עושה נורמליזציה שלהם. "כמעט לכל ילד מאומץ יש מחשבות כאלה", אומרת עמליה בביקורה הקבוע בבית. עובדות סוציאליות בשירות למען הילד שעיינו בספר אהבו אותו, סברו שהוא אכן מביא את נקודת המבט של הילדים, ושמחו גם לגלות שהסוציאלית של סאלח שבתי לובשת כאן תדמית אנרגטית ואנושית. אהבתי את העובדה שהדיאלוג החם, הרגשי, מתנהל בין מתן לאבא ולא בין מתן לאמא, המקבלת ברוב סיפורי הילדים את התפקיד האקספרסיווי. גם נכון ומועיל, למיטב ניסיוני, להיעזר באלבום התמונות האישי. לעתים אפשר להוסיף לו סיפור שהמשפחה כותבת יחד. הילד יכול לחזור ולהתבונן באלבום, לחזור ולקרוא את הסיפור גם בעצמו. "ילד מתנה" מצטרף למדף עשיר למדי של ספרים שהמשותף להם הוא עניין האימוץ. חלקם עוסקים באימוץ ישיר - "גם אני רוצה אח או אחות" מאת נעמי בן ישראל, "קצינת אימוץ" מאת דורית אורגד, "רון שלי" מאת רוני ברגר - וחלקם רוקמים את הסיפור באופן מופשט יותר, בדרך שמזמינה דיאלוג פנימי על זהות, על שייכות ועל משמעות האהבה להורה ולילד. "ספר הג´ונגל" של רודיארד קיפלינג הוא דוגמה לספר מסוג זה, וגם ספרה המקסים של יעל בן ברוך, "רוצה את אמא", שהופיע באחרונה. אישית, אני שומעת את איתותי האזהרה שלי מתחילים לפעול כשהסיפור הוא יצירה מטעם. נדמה לי שנטע אריאל הצליחה להיחלץ בשלום מן הסכנה הזאת, שארבה קרוב מאוד לפתחה. אימוץ, אומץ ומאמץ, מבינים בסוף הספר, אינם לקוחים במקרה מאותו שורש. ועם קצת דמיון, גם דה אמיצ´יס ו"הלב" שלו מגיעים מאותו מקום. ציפי גון-גרוס היא פסיכולוגית קלינית-חינוכית-התפתחותית .3 רון שלי :רוני ברגר ניתן לקנות במשרדי השרות למען הילד. מינימלי ,רגיש ומומלץ. .4 פזית של אבא ואמא :עליזה רון .5 הסיפור שלי :נעמי בן ישראל ישן,קשה להתחבר לסיפור .6 את לא מוכרחה לעוף אם את לא רוצה :נורית זרחי אחד הספרים המקסימים ,נוגע בעקיפין בנושא האימוץ אך המסר עובר היטב. .7 הילה :פלה יצחקי סבתא של הילה מספרת על סיטואציות בחיי הילה והילה מצירת. .8 מסע הכרות עם דן ורות :תמרה אמיתי .9 התעודה של עמיחי :ע.בת יעקב .10 כל עוד אנחנו יחד :ג´ודי בלום .11 קאדו :משה חייכמן {הוצאת רשפים} .12 כל אחד והמשפחה שלו :יהודה אטלס ויעל משאלי ספרים למבוגרים : ------------------- .1 חזירים ברקיע :ברברה קינגסולבר ספר המעלה שאלות לגבי שורשיו של הילד המאומץ. .2 אני רואה את הירח :ק.ב. קריסיאנסן אחותה של נערה העומדת למסור את תינוקה לאימוץ מספרת דרך עיניה על המשפחה. רגיש ויפהיפה. .3 החסידה מברזיל : אביגיל בן ארי סיפור אימוץ בברזיל .4 אהבת אם :ספירית פרידמן סיפור אימוץ שהסתבך בברזיל. .5 לאבד את איזאיה מה קורה כשהאם הביולוגית מתחרטת ודורשת בחזרה את ילדה. .6 עריסת הבמבוק :אברהם שיצבאום סיפור אימוצה של ילדה סינית ובעקבותיו גם חזרה בתשובה. .7 פרח ושמו סיגל :ליהי קנדר מסע של נערה הפותחת את תיק האימוץ שלה .8 משחק הלגו של אלוהים :רות ירדני כץ
עד שתעלה קהילת התכנים שלנו אליה יעבור כל החומר שהיה בקהילה הקודמת,אני אכניס כל מה שתבקשו מהחומר שאספנו במשך השנים באי או אל. אז הנה המאמר על ספרים בשביל יהל ובשביל כולם : ספרי ילדים וספרי מבוגרים העוסקים בנושא האימוץ ספרי ילדים העוסקים באימוץ : ----------------------------- .1 קוקו מחפש אמא :קייקו קסזה מיועד לפעוטות,מציג היטב את נושא השוני הפיזי ביןס הורים לילדיהם. .2 ילד מתנה :נטע אריאל מאמר על הספר מתוך "הארץ" מאת: גון-גרוס ציפי תאריך: 12/08/1998 כשהייתי נערה אימץ זוג ממכרי הורי תינוקת בת יומה. המשפחה עברה דירה לקראת הלידה המדומה, תפרה סיפור כיסוי, ועד גיל ההתבגרות חיה הילדה המקסימה הזאת תחת וילון שקוף למחצה של סודיות. יודעת? מנחשת? חושדת? חוששת? אין-ספור מאמצים השקיעה האם המאמצת בשמירת הסוד, ובמשך השנים הראשונות לחייה של הקטנה אפילו צבעה את שערה לבלונדיני כדי שתיחשב "אחת משלנו". "נכון שהיא דומה לי?" שאלה כשחשה שהקרקע יציבה דיה לביצור החומה. היום רואים אצלנו ילדים מלוכסני עיניים, תינוקות שחומים מאוד ומתולתלים מאוד מתגלגלים בארגז החול, וקשיי הפרידה בכניסה לגן מתנגנים לא אחת בנעימה דרום אמריקאית. איש אינו צובע את שערה של התינוקת שתסקיר סוציאלי היה מעורב בלידה שלה, או מטליא מחדש את סיפור הלידה. דומה שהאימוץ בחו"ל, המראה המיוחד והסרת הטאבו מרוב תחומי החיים תרמו גם לעניין זה. מציאות האימוץ היום גלויה וידועה גם לילדים שאומצו בארץ ושעל פי מראם מתאימים להגדרה "אחד משלנו". הצורך בביטחונות, כמו שנהוג לומר בעניינים פיננסיים, לא פחת, אף כי הוא מדובר ויש בכך הקלה משמעותית. לחששות יש מלים, יש צלילים ולכן גם גבול ברור יותר. מתן, מסיפורה של נטע אריאל, אומץ בישראל בעזרתה של עמליה, העובדת הסוציאלית הג´ינג´ית, המתוארת כאדם אמפתי, רגיש ומקצועי. שוב ושוב מבקש מתן לשמוע את התשובות על השאלות המנקרות בראשו: מי ויתר עלי? האם אמא ואבא בחרו בי לתמיד? בלי תנאי? האם אני רצוי ואהוב גם כשכועסים עלי? ואולי לא יבחינו שנעלמתי? פעם הוזמנתי לסיור בפנימייה משפחתית לילדים גדולים, שחיכו לתורם להימסר לאימוץ. אחת לשבוע שבועיים היתה ההמתנה הממושכת מכה בילדים. מישהו מהם היה נעלם, והשוטרים יחד עם מנהלי הבית היו עושים לילות כימים בחיפושים אחריו. עד שמיסדו שם משחק: כשאתה רוצה לברוח - אנא הודע לנו. אתה תברח לגן הציבורי במרחק שלושה רחובות מכאן, ואנחנו נספק את כל שאר חלקי הטקס: נבטל כל פעילות, נגייס את כל ילדי הבית, נכריז את שמך בקולי קולות ברחבי הגן, נתחנן, נתחנף, עד שתתרצה ותחזור אל החיבוק הגדול. המשחק אכן עבד. אף על פי שמרכיביו היו ידועים מראש, ביקשו הילדים שוב ושוב לחוות את הרגע הזה של המפגש המחודש. את התחושה שבכל זאת לא כולם ויתרו עליהם, שמישהו, גם אם הוא אח לרגע בתחנת מעבר זמנית - לא יכול בלעדיהם. הצורך הזה בחזרתיות מופיע גם בספרה של אריאל. כמו ילד המבקש לשוב ולשמוע מדי לילה אותו שיר ערש, מתכרבל מתן בחיקו של אבא ויחד הם חוזרים אל אלבום התמונות הפרטי שלו. "מתן - ילד הפתעה" כתוב על כריכתו, ואף פעם לא נמאס למתן ולאבא להיזכר ברגעים החשובים: באבא ואמא העצובים כל כך מפני שאינם מצליחים להביא ילדים לעולם; בפגישה הראשונה עם העיניים הסקרניות והחיוך המקסים שמאחוריהן; בהודעה לסבא וסבתא; בהתרגשות העצומה של כל המשפחה. אפילו השטיח, שהיה בחדר העצוב, משנה את המראה שלו כשמגיע מתן הביתה, ומתמלא בצבעים וקולות. מתן לא מרפה. "האם האמא שילדה אותי מתגעגעת?" הוא שואל, ובעצם מביע בכך את געגועיו, את הפנטסיה שהיא לא ויתרה עליו לחלוטין. בחלומו הוא רואה אותה כפיה טובה, המרחפת בעולם ושומרת רק עליו; לא יכולה לפרנס אותו, לחבק אותו בזרועותיה - אבל כנפי המלאך שלה נוגעות בו מרחוק. הסיפור פתוח דיו, מאפשר שאלות של ילדים, רומז על קשיים אפשריים אבל גם עושה נורמליזציה שלהם. "כמעט לכל ילד מאומץ יש מחשבות כאלה", אומרת עמליה בביקורה הקבוע בבית. עובדות סוציאליות בשירות למען הילד שעיינו בספר אהבו אותו, סברו שהוא אכן מביא את נקודת המבט של הילדים, ושמחו גם לגלות שהסוציאלית של סאלח שבתי לובשת כאן תדמית אנרגטית ואנושית. אהבתי את העובדה שהדיאלוג החם, הרגשי, מתנהל בין מתן לאבא ולא בין מתן לאמא, המקבלת ברוב סיפורי הילדים את התפקיד האקספרסיווי. גם נכון ומועיל, למיטב ניסיוני, להיעזר באלבום התמונות האישי. לעתים אפשר להוסיף לו סיפור שהמשפחה כותבת יחד. הילד יכול לחזור ולהתבונן באלבום, לחזור ולקרוא את הסיפור גם בעצמו. "ילד מתנה" מצטרף למדף עשיר למדי של ספרים שהמשותף להם הוא עניין האימוץ. חלקם עוסקים באימוץ ישיר - "גם אני רוצה אח או אחות" מאת נעמי בן ישראל, "קצינת אימוץ" מאת דורית אורגד, "רון שלי" מאת רוני ברגר - וחלקם רוקמים את הסיפור באופן מופשט יותר, בדרך שמזמינה דיאלוג פנימי על זהות, על שייכות ועל משמעות האהבה להורה ולילד. "ספר הג´ונגל" של רודיארד קיפלינג הוא דוגמה לספר מסוג זה, וגם ספרה המקסים של יעל בן ברוך, "רוצה את אמא", שהופיע באחרונה. אישית, אני שומעת את איתותי האזהרה שלי מתחילים לפעול כשהסיפור הוא יצירה מטעם. נדמה לי שנטע אריאל הצליחה להיחלץ בשלום מן הסכנה הזאת, שארבה קרוב מאוד לפתחה. אימוץ, אומץ ומאמץ, מבינים בסוף הספר, אינם לקוחים במקרה מאותו שורש. ועם קצת דמיון, גם דה אמיצ´יס ו"הלב" שלו מגיעים מאותו מקום. ציפי גון-גרוס היא פסיכולוגית קלינית-חינוכית-התפתחותית .3 רון שלי :רוני ברגר ניתן לקנות במשרדי השרות למען הילד. מינימלי ,רגיש ומומלץ. .4 פזית של אבא ואמא :עליזה רון .5 הסיפור שלי :נעמי בן ישראל ישן,קשה להתחבר לסיפור .6 את לא מוכרחה לעוף אם את לא רוצה :נורית זרחי אחד הספרים המקסימים ,נוגע בעקיפין בנושא האימוץ אך המסר עובר היטב. .7 הילה :פלה יצחקי סבתא של הילה מספרת על סיטואציות בחיי הילה והילה מצירת. .8 מסע הכרות עם דן ורות :תמרה אמיתי .9 התעודה של עמיחי :ע.בת יעקב .10 כל עוד אנחנו יחד :ג´ודי בלום .11 קאדו :משה חייכמן {הוצאת רשפים} .12 כל אחד והמשפחה שלו :יהודה אטלס ויעל משאלי ספרים למבוגרים : ------------------- .1 חזירים ברקיע :ברברה קינגסולבר ספר המעלה שאלות לגבי שורשיו של הילד המאומץ. .2 אני רואה את הירח :ק.ב. קריסיאנסן אחותה של נערה העומדת למסור את תינוקה לאימוץ מספרת דרך עיניה על המשפחה. רגיש ויפהיפה. .3 החסידה מברזיל : אביגיל בן ארי סיפור אימוץ בברזיל .4 אהבת אם :ספירית פרידמן סיפור אימוץ שהסתבך בברזיל. .5 לאבד את איזאיה מה קורה כשהאם הביולוגית מתחרטת ודורשת בחזרה את ילדה. .6 עריסת הבמבוק :אברהם שיצבאום סיפור אימוצה של ילדה סינית ובעקבותיו גם חזרה בתשובה. .7 פרח ושמו סיגל :ליהי קנדר מסע של נערה הפותחת את תיק האימוץ שלה .8 משחק הלגו של אלוהים :רות ירדני כץ