ספרים שאסור לקרוא אחרי ספרים אחרים?
אני קוראת עכשיו את הספרים של אוקטובר דיי (שונן מגווייר), ומסתבר שזו הייתה טעות להתחיל לקרוא אותם בעיצומו של קריז דרזדן (סיימתי את הסדרה כולל כל הסיפורים הקצרים לפני כן). יכול מאד להיות שהייתי נהנית מהספרים אם הייתי קוראת אותם בתזמון אחר (כי בסך הכל, אני לא נגד דמויות בינוניות, כשהן בנויות היטב), אבל מיד אחרי הברק והשנינות של דרזדן, אוקטובר דיי היא כמו סכין ישנה - קהה וחסרת ברק.
להבדיל, אני זוכרת שקרה לי משהו דומה כשקראתי את צופן דה וינצ'י (בלעכס) - לא שהייתי נהנית מפלא הגריעות הזה בכל זמן אחר, אבל יצא לי לקרוא אותו זמן ממש קצר אחרי שהשלמתי קריאה (חוזרת) ב"המטוטלת של פוקו" האהוב עלי מאד (אומברטו אקו), וההשוואה (שהרי שניהם עוסקים בנושאים דומים) הציגה את דן בראון באור עוד יותר גרוע.
יש לכם דוגמאות לתזמוני ספרים לא רצויים? מה לא לקרוא אחרי מה, או מה לא לקרוא בסיטואציות ספציפיות?
אני קוראת עכשיו את הספרים של אוקטובר דיי (שונן מגווייר), ומסתבר שזו הייתה טעות להתחיל לקרוא אותם בעיצומו של קריז דרזדן (סיימתי את הסדרה כולל כל הסיפורים הקצרים לפני כן). יכול מאד להיות שהייתי נהנית מהספרים אם הייתי קוראת אותם בתזמון אחר (כי בסך הכל, אני לא נגד דמויות בינוניות, כשהן בנויות היטב), אבל מיד אחרי הברק והשנינות של דרזדן, אוקטובר דיי היא כמו סכין ישנה - קהה וחסרת ברק.
להבדיל, אני זוכרת שקרה לי משהו דומה כשקראתי את צופן דה וינצ'י (בלעכס) - לא שהייתי נהנית מפלא הגריעות הזה בכל זמן אחר, אבל יצא לי לקרוא אותו זמן ממש קצר אחרי שהשלמתי קריאה (חוזרת) ב"המטוטלת של פוקו" האהוב עלי מאד (אומברטו אקו), וההשוואה (שהרי שניהם עוסקים בנושאים דומים) הציגה את דן בראון באור עוד יותר גרוע.
יש לכם דוגמאות לתזמוני ספרים לא רצויים? מה לא לקרוא אחרי מה, או מה לא לקרוא בסיטואציות ספציפיות?
