ספרי "יומנו של חנון" ממש התדרדרו עם השנים, אבל אני מלא תקווה לקראת "יומנו של חנון 18".

אתם רוצים לדעת איך אני הייתי רוצה שסדרת ספרי יומנו של חנון תיגמר? אני לא רוצה שום דבר גדול או גרנדיוזי או מיוחד. אני רק רוצה שגרג יהיה מאושר.

עם יותר מרבע מיליארד עותקים שנמכרו מאז צאת הספר הראשון ב-2007, גרג הפלי לצידם של לדוגמה הארי פוטר ופרסי ג'קסון, הוא אחת מהדמויות הספרותיות המוכרות ביותר והאהובות ביותר בכל הזמנים.

גרג נאהב מסביב לעולם בצורה רחבה, מקיפה, עמוקה ומשמעותית, וסיפורי הרפתקאותיו היוו חלק משמעותי מעיצוב ילדותם ודמותם של מאות מיליונים מסביב לעולם.

אולי דווקא בגלל זה, כנראה דווקא בגלל זה, לפעמים זה קצת עצוב לראות עד כמה גרג באמת לא מאושר ולא מרוצה מחייו, כאשר אנחנו קוראים את הספרים ורואים את הסרטים.

שכאילו, אני מבין את זה. אני באמת מבין את זה. זה חלק מההומור. זה אמור להיות מצחיק איך שהחיים של גרג לגמרי דפוקים. וזה באמת מצחיק. אבל זה כאילו יוצר כמו מן איזה פרדוקס מעניין.

גרג סובל, אבל גרג סובל בצורה שמצחיקה אותנו, ואנחנו אוהבים אנשים שמצחיקים אותנו, בין אם אמיתיים או בדיוניים, ולכן כאשר גרג מצחיק אותנו, אנחנו אוהבים את גרג, אבל כאשר אנחנו אוהבים מישהו, אנחנו רוצים שהוא יהיה מאושר ושיהיה לו טוב, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים בשביל גרג, אבל הכאב של גרג וחוסר הסיפוק היסודי והעמוק שלו מחייו, והצורה שבה הכאב שלו וחוסר הסיפוק שלו מחייו מצחיקים אותנו, לא כי אנחנו חלילה סדיסטים אלא כי זה כל הרעיון והכאב של גרג נכתב בכוונה על-ידי ג'ף קיני בצורה כזאת שהוא יצחיק אותנו, זאת בדיוק כל הסיבה שאנחנו אוהבים את גרג מלכתחילה.

אז האם זה רעיון טוב עבור סדרת הספרים שגרג יהיה מאושר פתאום ושהחיים שלו יהיו כמו זר של שושנים וורדים? כמובן שלא. זה לא יהיה מצחיק ככה יותר, שזאת הסיבה למה אנחנו אוהבים את גרג מלכתחילה. אבל, מה שכן, אני כן חושב שזה יהיה בסדר אם זה יהיה הסוף של הספר האחרון. כאילו, אקורד הסיום, אתם יודעים? אולי שלושים או ארבעים או חמישים העמודים האחרונים של הספר האחרון יוכלו להיות על איך שהכול מסתדר לגרג והוא סוף-סוף מאושר. כי אחרי שגרג מצחיק אותנו עם הכאב והסבל שלו כבר יותר מחמש-עשרה שנים עם כבר 17 ספרים וכמה וכמה סרטים, ואחרי שהתחלנו מאוד מאוד לאהוב אותו בזכות זה, גם לנו וגם לגרג מגיע שהוא יהיה מאושר.

כן, זה לא יהיה מצחיק, אבל זה למה אנחנו מדברים על שלושים או ארבעים או חמישים העמודים האחרונים של הספר האחרון, אתם יודעים? ששם כבר אפשר כאילו כמו "לשחרר" ולתת לדברים לזרום קצת יותר על מי מנוחות.

חוץ מזה, כאשר אנחנו מדברים על שלושים או ארבעים או חמישים העמודים האחרונים של הספר האחרון, בנקודה הזאת ובמצב הזה, וכל-כך קרוב לקראת הסוף, אנחנו כבר ממילא לא רוצים משהו מצחיק. אנחנו רוצים משהו עם משמעות.

בשלושים או ארבעים או חמישים העמודים האחרונים של הספר האחרון, אנחנו כבר פשוט לא רוצים לצחוק יותר. אנחנו רוצים משהו משמעותי, ואנחנו רוצים משהו רגשני, ואנחנו רוצים משהו עם איזושהי השלמה ועם איזושהי סגירת מעגל.

ואנחנו רוצים שגרג הפלי יהיה מאושר. כי זה מה שמגיע לנו בתור מעריצי "יומנו של חנון", ובתור אנשים שמסרו את הלב ואת הנשמה שלהם עבור הדמות הזאת ועבור סדרת הספרים הזאת.

אבל עוד דבר אחד אחרון-מה זאת אומרת, שגרג יהיה מאושר? מאושר למה? מאושר איך? אז הנה למה ואיך-מכיוון שהסדרה צפויה להסתיים כאשר גרג יהיה לכל היותר בתיכון, או יותר סביר, עדיין בחטיבת הביניים, גרג לא יכול להיות מאושר כי הוא ממש התעשר והוא גר באחוזה ענקית ויש לו בת זוג דוגמנית על וכי הוא מפורסם וכי הוא נערץ כפי מה הוא רוצה וחולם. זאת ממילא לא הדרך הנכונה לעשות את זה כי המסר שזה שולח? שהדרך אל האושר ואל המשמעות היא המון כסף ורכוש? לא. לא. זאת בכל מקרה לא הדרך הנכונה לעשות את זה.

בסוף סדרת הספרים, גרג צריך להיות מאושר בגלל שינוי פנימי שהוא יחווה ושינוי נקודת המבט שלו, שבמסגרתם הוא יבין שהמפתח לאושר אמיתי, וביטחון אמיתי, הם הבית, המשפחה והחברים, ושהיו לו את כל הסיבות שבעולם להיות מאושר באמת במשך כל הזמן הזה-שני הוריו שאוהבים אותו, אחיו הגדול של גרג רודריק וחברו של גרג לספסל הלימודים ראולי, המשמשים עבורו כחבריו, אולי עוד כמה חברים חדשים כדי שהמעגל החברתי שלו יהיה קצת יותר רחב, וזה יהיה די נחמד ומתוק עם הוא והולי יהיו ביחד בסוף הסדרה ;)

על החתום,

מאור,

מעריץ כבד של סדרת ספרי "יומנו של חנון" והבעלים הגאה של כל שבע-עשרה הספרים.
 
סדרת ספרי "יומנו של חנון" היא אחת מסדרות הספרים הנמכרות ביותר והאהובות ביותר בכל הזמנים, עם יותר מ-275 מיליון עותקים שנמכרו, מה שהופך אותה לסדרת הספרים הרביעית הנמכרת ביותר בכל הזמנים.

לכן זאת גם סדרת ספרים שמהווה חלק חשוב מהתרבות שהיוותה חלק מילדותם ועיצבה את דמותם של בני דורי. בני דור ה-Z. ילידי 1995 עד 2010.

כל דור מעוצב על-ידי שילוב של חינוך מסוים, חיים מסוימים ותרבות מסוימת. התרבות המודרנית מורכבת מבעיקר סרטים, סדרות וספרים. בני דור ה-Z, במובן הזה, ובחזית הסרטים, הושפעו בכבדות בעיקר מ"האביר האפל" וסדרת סרטי הארי פוטר; בחזית הסדרות, הם הושפעו בכבדות בעיקר מ"משפחת סימפסון", "איש משפחה" ו"משחקי הכס"; ובחזית הספרים, בעיקר ספרי "הארי פוטר" וספרי "יומנו של חנון".

אם תשימו לב היטב למה שהרגע אמרתי, תוכלו לראות שסדרת ספרי הארי פוטר, בהיותה מצליחה כל-כך ואהובה כל-כך, עד לכדי להפיכתה לחלק מהתרבות המעצבת של דור שלם, זכתה בהתאמה לעיבוד לקולנוע ולשמונה סרטים בעלי כוח והשפעה מעצבים ברמה התרבותית על בני דור ה-Z לא פחות, בשעה שבצורה מאוד עצובה ומאכזבת, סדרת ספרי יומנו של חנון, ולמרות היותם חלק מהתרבות המעצבת של דור ה-Z, כמו גם סדרת הספרים החשובה ביותר שנכתבה בעשרים ושלושים השנים האחרונות (לפחות ברמת ההשפעה התרבותית והעיצובית על בני דור ה-Z), לא זכתה לעיבוד בעל השפעה חשובה, רחבה ומעצבת לקולנוע באותה המידה.

אמנם כן, זה נכון, הספרים עובדו לקולנוע בשלושה סרטים ב-2010, 2011 ו-2012, אבל העבודה עליהם לא הייתה מספיק טובה, מספיק רצינית ומספיק איכותית בשביל להופכם לבעלי השפעה ומעמד באותה המידה כמו הספרים. כלומר, הסרטים היו בסדר, אבל זה עדיין לא היה בדיוק "זה". זה עדיין לא היה בדיוק מה שצריך.

כיום הספרים מעובדים שוב אבל הפעם זה אפילו גרוע יותר, ויש תחושה אמיתית של זלזול באוויר. הם מעובדים בצורה של "הנפשה ממוחשבת" במקום לעשות סרט רציני עם שחקנים בשר ודם, משוחררים ישירות לשירותי הסטרימינג (מה שבעצם אומר שלא הושקע בהם מספיק בשביל שיהיו ראויים לקולנוע, בניגוד למה שקרה עם שלושת הסרטים הראשונים) והם באורך של שעה עד שעה ורבע. זה עלוב, זה מביך וזה דוחה.

וכך קם ונהיה הדבר, שלבסוף, סדרת הספרים הרביעית הנמכרת ביותר והאהובה ביותר בכל הזמנים, זכתה תחילה כל לעיבוד לשלושה סרטים "הגונים" ו"סבירים" אפשר להגיד, עוד כמה סרטים עלובים ומונפשים, אך מעולם לא עיבוד טוב וראוי ממש, בהתאם לרמה הגבוהה של הספרים. לדעתי מדובר בביזיון אמיתי.

צריך להתחיל מחדש, להתחיל שוב, להשקיע תקציב רב, ולעשות ניסיון רציני, מכובד ואמיתי. קצת כמו עם הסרטים הראשונים (שגם אם הם לא היו כאלו נהדרים, לפחות שם לא "זרקו זין" כמו עכשיו), רק עוד יותר טוב מהם.

צריך גם להשקיע תקציב רב בפרסום ולעשות טריילרים ממש טובים, שאת זה כבר עם הסרטים הראשונים לא עשו.

ועוד משהו. אלו לא צריכים להיות סרטים בכלל. צריך לעבד את סדרת ספרי "יומנו של חנון" לכדי סדרת טלוויזיה.

למה? אני אגיד לכם. בהיותה של סדרת ספרי יומנו של חנון אחת מהנמכרות ביותר והאהובות ביותר מאז ומעולם, היא ראויה לעיבוד רציני, אבל עם הסדרה הזאת ספציפית, הדרך הטובה ביותר והנכונה ביותר לעשות את זה היא באמצעות עיבוד למסך הקטן ולא למסך הגדול. למה? כי יש יותר מידי "תוכן" ו"חומר" בספרים.

מה זאת אומרת? זאת אומרת שכדי לעבד את הכול כמו שצריך, אז יש יותר מידי חומר מכדי לעשות את זה כמו שצריך בצורה של סרטים כי כל סרט זה מקסימום שעתיים ומשהו כאשר כל שנה השחקנים גדלים ובסוף זה כבר לא יתאים ככה כי הם יהיו מבוגרים מידי ולא יהיה אפשר לעבד את כל החומר למסך הגדול.

ועכשיו ראוי לעצור ולשאול, "אבל רגע, למה? למה לעבד את הכול? מי אמר שכל החומר של כל הספרים צריך להיות מעובד למסך, בין אם המסך הגדול ובין אם המסך הקטן"?

וובכן, אני אגיד לכם למה, כי עצם זה שלא מעבדים הכול זה חלק מאותו הזלזול הנוראי שדיברתי עליו קודם לכן. חומרים ספרותיים שלא מעובדים בשלמותם למסך הקטן או הגדול אז זה כאילו מזלזלים בהם ואומרים "זה לא טוב מספיק", כשיומנו של חנון דווקא כן טובה מספיק, וזאת כל הנקודה. האם ספרי הארי פוטר לא עובדו בשלמותם? האם "דמדומים" לא עובדו בשלמותם?

ועוד משהו-זאת צריכה להיות סדרת טלוויזיה דרמטית-קומית ולא קומית-דרמטית. מה זאת אומרת? זאת אומרת יותר דרמה מקומדיה, למרות שכן, ברור, לקומדיה תמיד יהיה חלק גדול. אבל רגע, למה? ומה זאת אומרת?

יש סוגות מסוימות שהן מטבען, וברמה הסגולית והבסיסית, טובות יותר מסוגות אחרות, ולכן החומרים הכי טובים של הסוגות האלו תמיד יהיו טובים יותר ואיכותיים יותר מאשר החומרים הכי טובים ואיכותיים של סוגות אחרות, שבסופו של דבר, זה דבר הגיוני ומובן.

דרמה לדוגמה, היא יותר טובה ברמה הסגולית והבסיסית מקומדיה. למה? כי החיים הם יותר דרמטיים מקומדיים, והחומרים הטובים ביותר, בין אם בספרות, באמנות, בטלוויזיה או בקולנוע, אלו החומרים שאנחנו יותר יכולים להזדהות איתם ושיותר נכנסים לנו ללב, כאשר מה שאנחנו יותר יכולים להזדהות איתו זה מה שאנחנו מכירים אותו מחיינו האישיים, כאשר חיינו האישיים וכאמור, מורכבים מיותר דרמה מאשר קומדיה, וכאשר מה שיותר נכנס לנו ללב, זה מה שאנחנו יותר יכולים להזדהות איתו.

ועכשיו, האם זה אומר שכל יצירה צריכה להיות דרמה, או בעיקר דרמה, ושעלינו פשוט לנטוש כליל, או להצניע את החלק ביצירה (ביצירות רב-סוגתיות) של הסוגות הטובות "קצת פחות", כמו לדוגמה הקומדיה?

כמובן שלא. אם כך אז למה עלינו לעשות זאת עם עיבוד למסך הקטן של סדרת ספרי "יומנו של חנון"? כי עם סדרת "ספרי יומנו של חנון" יש הצדקה אמיתית, אותנטית ורצינית לעשות כן. מדוע? אני אגיד לכם מדוע. זה דווקא די פשוט.

רוב היצירות בפחות או יותר כל הסוגות שישנן, מורכבות מאשר יותר מסוגה אחת. כלומר רוב היצירות בכל הסוגות פחות או יותר, בין אם מדובר על ספרים, או סדרות או סרטים או מה שלא יהיה, מורכבות מלפחות שתי סוגות אם לא יותר.

סדרת ספרי "יומנו של חנון" אינה שונה, והיא כביכול מתויגת, מוכרת או "ידועה" כקומדית בלבד, אך זה אינו המקרה. קשה לי לדבר במספרים, אבל בעיקרון ובהערכה גסה, האמת היא שסדרת ספרי "יומנו של חנון" היא בערך 60% או 70% קומדיה, אבל במקביל, היא למעשה גם לפחות 30% דרמה, אם לא 40% דרמה.

כך זה וכך זה היה מאז ומעולם הן בספרים והן בסרטים. לא מדובר בטעות או ביד המקרה. זה נעשה כך במכוון ומסיבה מסוימת, ואף דיברנו על זה בפוסט קודם בנושא "יומנו של חנון".

העניין הוא, שמה שעושה הסופר הגאון ג'ף קיני, זה לבנות את הקומדיה דרך הדרמה. יש דרמה, והדרמה היא מקפצה מבחינתו של ג'ף קיני ובעבורו עבור הקומדיה. יש דרמה כי אנחנו צריכים את הדרמה כדי שגרג יהיה לא מאושר וכדי שגרג יסבול, ואז אלו חוסר האושר של גרג והסבל שלו, שמתוארים בצורה מצחיקה ומבדרת, והנה הקומדיה.

זה די גאוני.

אבל, הנה העיניין-העיניין הוא שבגלל שסדרת ספרי "יומנו של חנון" הם קומדיה בשילוב של דרמה, עם יותר קומדיה מדרמה אבל עדיין, וגם בואו לא נשכח שמבחינת הסדר הכרונולוגי הדרמה מגיעה עוד לפני הקומדיה, גם אם הקומדיה רבה יותר, המשמעות של כל זה-זה שהדבר פותח בעבורנו פתח ויוצר בעבורנו אפשרות לשלב דרמה בסדרת הטלוויזיה של "יומנו של חנון" שצריך לעשות, שזה דבר שממילא עשו אותו כבר בסרטי יומנו של חנון, אבל הדבר אף מאפשר לנו להגדיל לעשות, לקחת את זה רחוק יותר מאשר אי-פעם בעבר, ולהפוך את סדרת הטלוויזיה של "יומנו של חנון" שצריך לעשות אותה ליותר דרמה מקומדיה, כאשר הדרמה תעלה לכדי סדר גודל של בערך 60% או 70% מהעלילה, והקומדיה תרד לכדי סדר גודל של 30% או 40% מהעלילה. כלומר היפוך מקומות והיפוך של 180 מעלות של היחסים בין הדרמה לקומדיה, מה שבאמת מאוד-מאוד יעזור, ומאוד-מאוד יאפשר ויתרום להפיכתה של אותה סדרת טלוויזיה תיאורטית לעיבוד הטוב ביותר מאז ומעולם למסך, של סדרת ספרי "יומנו של חנון", פשוט מכיוון שכפי מה שנאמר קודם לכן, הדרמה היא טובה יותר ממטבעה מהקומדיה, כך שאם אנחנו יכולים לעשות את זה, אנחנו צריכים. ואנחנו יכולים לעשות את זה כי סדרת ספרי "יומנו של חנון" כן מכילה דרמה, ומכאן נובעת הלגיטימציה שלנו. הלגיטימציה שאנחנו צריכים בשביל לעשות את זה.

בעיקרון, ומה שחשבתי עליו, זאת סדרת טלוויזיה של שלוש עונות עם עשר פרקים בכל עונה ושלושים פרקים בסה"כ, עם אורך פרק של בין מינימום של 45 דקות למקסימום של 60 דקות, מה שמביא אותנו בסופו של דברים לכדי בסה"כ בין מינימום של 22.5 שעות מלאות של 60 דקות למקסימום של 30 שעות מלאות של 60 דקות.

הסדרה, כמובן כמו הספרים, תיסוב מסביב לגרג וחייו, ובדומה לספרים, תכלול סיטואציות ומצבים מבדרים ומנותקי הקשר ברור או קשר כלשהו לקו עלילה מרכזי, לצידם של אכן, קווי עלילה מרכזיים כפי מה שאנחנו רואים החל מבעיקר הספר השביעי ואילך.

אמנם זה נכון שבעיקרון, וכפי מה שנאמר בפוסט קודם, תחילתם של "קווי העלילה המרכזיים" החל מבערך ובעיקר הספר השביעי ואילך, מהווים חלק מהידרדרות הסדרה, והופעתם קשורה בעצם לכך שלג'ף קיני פשוט התחילו להיגמר הרעיונות בצורה הגיונית ומובנת (האם ידעתם שהספר החמישי היה אמור להיות האחרון? אני מניח שאנחנו יכולים לחשוב על הספר השישי כעל "ספר המעבר" מ"ספרי יומנו של חנון טובים" ל"ספרי יומנו של חנון סבירים", כמו גם הספר הכי פחות טוב מבין ששת ספרי יומנו של חנון "הטובים"), מה שגרם לו להתחיל עם "קווי עלילה מרכזיים" שכאילו כמו יפתרו לו את הבעיה של מה לעשות עם כל העלילה ואיך למלא עכשיו יותר מ-200 עמודים, אבל מה שעובד לספרים, לא בהכרח יעבוד לסדרת טלוויזיה, כך שעבור סדרת טלוויזיה של יומנו של חנון, "קווי עלילה מרכזיים" זה דווקא רעיון טוב כי ברמה ובתצורה של סדרת טלוויזיה, בטח ובטח במקרה של סדרת טלוויזיה דרמטית-קומדית ולא קומדית-דרמטית, ושלא כמו בצורה של ספר, זה כנראה באמת יהיה רעיון לא טוב פשוט להתחיל "להתפזר" לכל עבר במגוון נרחב ביותר של סיטואציות ומצבים חסרי קשר ביניהם, כפי מה שראינו בששת הספרים הראשונים.

בעיקרון, חשבתי גם על זה, וחשבתי על שלוש קווי עלילה גדולים ומרכזיים שיעטפו את הסדרה כולה ושנעסוק בכולם מהפרק הראשון ועד הפרק השלושים והאחרון בסוף הסדרה, בפרק האחרון של העונה השלישית, לצידם של קווי עלילה קטנים יותר, עונתיים בחלקם, מרכזיים פחות, דרמטיים פחות וחשובים פחות.

ברמת "קווי העלילה הגדולים", הדברים שהסדרה תעסוק בהם מתחילתה ועד סופה, והקדשתי לכך מחשבה רבה, אני חושב שהסדרה צריכה לעסוק בכללותה בשלוש סוגיות: הזהות המינית של גרג, הבעיות הפסיכולוגיות והרגשיות של גרג, והבדידות של גרג.

איך הגעתי לזה? מחומר המקור כמובן, אלא מה?
 
זה לא מצויין בפירוש בחומר המקור, אך יש רמזים בחומר המקור לכך שגרג עלול להיות גיי, ואני נוטה להסכים עם הסימנים האלו. מהם הסימנים האלו? אני מעדיף שלא לפתוח פה את הנושא, ואני לא חושב שזה הזמן או הרגע לדון בכך בהרחבה יתרה, אך בעיקרון, הנה העניין: בסדרת הספרים, וכחלק מהבנייה לקראת ההומור, גרג לא מאושר בצורה עמוקה ויסודית, וניתן אף לראות אותו סובל ממש. גרג הוא לא מאושר וסובל לא סתם ככה רק בגלל כל מיני דברים לא טובים שקורים לו בחייו, אלא הוא ממש כזה כבן-אדם, וכבן-אדם, ובאופן כללי, גרג לא מאושר, בצורה העלולה להצביע על משהו נסתר מאחורי פני הדברים. על פני הדברים, גרג לא מאושר, וגרג סובל, כי החיים שלו הם לא מה שהוא רוצה שהם יהיו, כי הוא חי חיים רגילים בזמן שהוא בעצם רוצה להיות עשיר, מפורסם, לגור באחוזה ענקית וכדומה'. הוא גם לא מאושר וסובל בגלל ש"אין לו מזל" וקורים לו כל מיני דברים כאלו. עד כאן הכול טוב ויפה (או שלא, זה כל העיניין), אבל הבעיה היא, היא שכפי מה שזה נראה בסדרת הספרים, גרג הוא יותר לא-מאושר, ויותר סובל, מאשר כפי מה שנראה שיש הצדקה עבור חוסר האושר שלו והסבל שלו, מה שאומר שאו שג'ף קיני "פספס", ו"לא הצליח" ליצור מספיק הצדקה לחוסר האושר של גרג והסבל שלו כפי מה שאנחנו רואים את גרג לא-מאושר וסובל בפועל כבן-אדם ובכל ההוויה שלו, או, שיש משהו נסתר מתחת לפני השטח, כמו לדוגמה שהוא עלול להיות גיי בארון שאינו שלם עם עצמו ושמתמודד עם בעיות של זהות מינית.

כי כאילו, תחשבו על זה, הסיפור הרשמי הוא שגרג לא מאושר, וגרג סובל, בגלל שהוא רוצה להיות עשיר ומוצלח ומפורסם ולגור באחוזה ענקית, בשעה שהחיים שלו הם לא כאלו, ומכיוון שאין לו מזל וקורים לו כל מיני דברים לא נעימים, אבל כאשר החיים של גרג וברמה האובייקטיבית הם לא באמת כאלו גרועים, ויש לו גג מעל הראש, מיטה לישון בה, אוכל במקרר, בגדים לגופו, כמה חברים ומשפחה שאוהבת אותו, וכאשר הדברים שקורים לגרג במסגרת היותו "חסר מזל" הם לא דברים שבאמת כל-כך יוצאים מגדר הרגיל, ואלו דברים שבעצם קורים גם ללא ממעט אנשים אחרים, האם באמת יש הצדקה מספקת עבור גרג להיות באמת כל-כך לא מאושר, לא מסופק וסובל כפי מה שאנחנו רואים אותו בסדרת הספרים? התשובה היא שלא. פשוט לא. זה לא מספיק טוב. ולכן או שג'ף קיני "פספס" בכמה שהוא גורם לגרג לסבול מצד אחד לעומת כמה שהוא מראה לנו אותו לא-מאושר מצד שני, אבל מה הסיכוי לזה כי אנחנו מדברים על מישהו שכל-כך טוב בכתיבה שהספרים שלו מכרו יותר מרבע מיליארד עותקים, או לחלופין, שיש משהו נסתר שקורה מאחורי הקלעים, שזה הרבה יותר הגיוני.

עכשיו, זה נכון שגם אם כמות הסבל וחוסר האושר של גרג "לא מסתדרים" עם הסיבות להיותו לא-מאושר וסובל שהוצגו לנו, וגם אם זאת לא טעות של הסופר, זה עדיין לא מצדיק שההסבר הנכון הוא שהוא בהכרח גיי, ותיאורטית אפשר לקחת את זה לכל מקום וכל סיבה כלשהי שניתן להעלות על הדעת ללמה הוא באמת עד כדי כך לא מאושר וסובל, אבל כפי מה שנאמר קודם לכן, יש סימנים אחרים המצביעים בכיוון הזה, אך עוד כפי מה שנאמר קודם לכן, לא נדון בכך בהרחבה, כי זה פשוט לא המקום או הזמן. אם אתם רוצים, אתם יכולים לחקור על כך בעצמכם.

אני באופן אישי, ובהסתמך על הראיות הדי משכנעות שהוצגו, ובדומה לעוד מיליונים ברחבי העולם, נוטה להאמין שזה נכון, ויהיה מעניין לראות את זה בסדרת הטלוויזיה ההיפותטית העתידית שסוף כל סוף תעשה צדק עם סדרת ספרי יומנו של חנון, וגם יש עוד רבים מאוד בגילו של גרג שמתמודדים עם שאלות וסוגיות של זהות מינית, אז זה באמת עיניין וסוגיה מאוד גדולים שלקוחים מהחיים האמיתיים ואני באופן אישי חושב שזה יכול להיות משהו מאוד מעניין לראות אותו.

קו העלילה הגדול והמרכזי השני שלדעתי הסדרה יכולה וצריכה לעסוק בו, הוא הבעיות הפסיכולוגיות והרגשיות של גרג. שלא כמו היפותזת ההומוסקסואליות, שעלולה שלא להיות נכונה, הבעיות הפסיכולוגיות והרגשיות של גרג הן דווקא אמיתיות לחלוטין ולא הוצגו בצורה של "כרמיזה" אלא הוצגו בצורה הברורה והישירה ביותר באופן שאינו משתמע לשני פנים. גרג הוא שקרן, אנוכי, אגוצנטרי, לא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו, מודע מאוד לצרכיו, ומפגין קשת רגשות מצומצמת עם נטייה לרדידות של הרגשות שהוא כבר מציג ומפגין אותם. אין שום עיניין של "רמיזה" או היפותזה בעניין. זה נאמר ומוצג מפורשות בספרים וזה ברור לפחות כמו השמש בשמיים בצהריי היום. יש עוד הרבה אנשים שהם כאלו, במיוחד בגיל ההתבגרות, ואני חושב שזה יהיה מאוד מעניין ונכון אם הדבר יוצג בסדרת הטלוויזיה ההיפותטית העתידית, ואנחנו ממש נראה את גרג מתמודד ונאבק עם בעיות פסיכולוגיות ורגשיות נפוצות אלו של רדידות רגשית, קושי לגלות אכפתיות לאחרים, ומשהו מן החוסר מוסריות.

קו העלילה הגדול מאוד והמרכזי מאוד השלישי והאחרון שהסדרה יכולה וצריכה לעסוק בו, הוא בדידותו של גרג. לגרג יש רק חבר מרכזי אחד, ראולי. חוץ ממנו יש לו אולי רק את רודריק אבל זה אחיו הגדול אז הוא באמת כזה נחשב? חוץ מהם, כל השאר זאת "בדיחה". מי עוד יש? פרגלי? תעשו לי טובה. זה ברור לחלוטין מחומר המקור ומהסרטים שגרג מתמודד עם בעיה כה בסיסית, מוכרת ונפוצה של מעגל חברתי מצומצם יתר על המידה וקושי ברכישת חברים. סדרת הטלוויזיה ההיפותטית העתידית שתעשה סוף כל סוף צדק עם סדרת ספרי "יומנו של חנון" צריכה לכלול את העיניין והנושא הזה בתור אחד משלושת קווי העלילה הגדולים והמרכזיים ביותר, לצידם של ההומוסקסואליות של גרג והבעיות הפסיכולוגיות והרגשיות שלו כנער מתבגר המתקשה בעולם, כמו בני נוער כה רבים אחרים.

וזה הכול בנוגע לקווי העלילה הגדולים והמרכזיים. מעבר לאלו, צריכים להיות גם קווי עלילה קטנים יותר שיימשכו פחות זמן או אולי יהיו חשובים פחות.

מבין אלו כנראה שקו העלילה של היחסים עם ראולי יהיה החשוב ביותר, ויימשך כמובן לכל אורכה של כל הסדרה. אבל מעבר לקו עלילה זה, יהיו גם קווי עלילה "עונתיים" של דברים שיימשכו רק עונה אחת, וקווי עלילה של "כמה פרקים". ושם "נדחוף" את כל הדברים החשובים פחות. לדוגמה החל מהספר השביעי ואילך, את רוב הספרים אנחנו יכולים "לדחוס" לכדי עלילות מצטברות של בערך שניים או שלוש פרקים. רק חשוב לזכור שאלו הספרים "הפחות טובים", ולכן כדי שהסדרה תהיה טובה ומעניינת, וכאילו כמו "לתקן" את הספרים דרך הסדרה, ובניגוד למה שקרה בספרים, נמשיך לשמור ברקע את כל הדמויות המוכרות והאהובות ולא ניפטר מהן לעולם, כמו ראולי ג'פרסון, שיראג גופטה, הולי הילז, פטי פארל, ברייס אנדרסון, פרגלי ונוספים, וכאשר עבור העומק והאיכות הגבוהים של הסדרה, אותם שלושת קווי העלילה הגדולים והמרכזיים האמורים ללוות את הסדרה מתחילתה ועד סופה, יישארו ברקע כל הזמן.

ועכשיו בנוגע לתקציב. כדי באמת ליצור את העיבוד למסך של סדרת ספרי "יומנו של חנון" המצוין באמת הראשון אי-פעם, יש צורך בתקציב ראוי. תקציב הסרט הראשון לדוגמה מ-2010, היה 15 מיליון דולר. 15 מיליון דולר, עבור סרט המבוסס על ספר שמכר עשרות מיליוני עותקים, זאת נשמעת כמו בדיחה גרועה מאוד. זה נס שהם בכלל הגיעו לתוצאה הסבירה פחות או יותר שהם הגיעו אליה. במקרה של סדרת טלוויזיה היפותטית שסוף-סוף תעשה צדק עם סדרת ספרי "יומנו של חנון" לדעתי התקציב צריך להיות בערך בין 12 מיליון ל-13 מיליון דולר לפרק. איך הגעתי לזה? זה פשוט. זה בערך סף הכניסה המינימאלי של עלות לפרק עבור כניסה לרשימת בערך עשרים הסדרות היקרות ביותר שהופקו מאז ומעולם, ואנחנו הרי אמרנו שפעם אחת ולתמיד צריך לעשות את זה כמו שצריך, נכון? חוץ מזה, אמרתי את זה בעבר ואני אגיד את זה שוב-זאת סדרת הספרים הרביעית הנמכרת ביותר בכל הזמנים, והיא מכרה יותר מ-275 מיליון עותקים כאשר היא עושה את הדרך האיטית אך הבטוחה לאזור השליש מיליארד עותקים שנמכרו. התקציב צריך לעמוד על בערך 12-13 מיליון דולר לפרק לא רק בגלל ש"הפעם עושים את זה כמו שצריך", אלא כי בהתחשב בכמות העותקים שהספרים מכרו, הספרים באמת ראויים לזה.

"משחקי הכס" עלתה 15 מיליון דולר לפרק ו"בית הדרקון" עולה 20 מיליון דולר לפרק, וסדרת הספרים שהן מבוססות עליה מכרה פחות ממאה מיליון עותקים, אז לא נקדיש 12-13 מיליון דולר לפרק לסדרת טלוויזיה שתהיה מבוססת על סדרת ספרים שעוד מעט נוכל להגיד עליה שמכרה שליש מיליארד?

למען האמת, ובהתבסס על המספרים האלו, יש הצדקה אמיתית לכך שסדרת טלוויזיה שתהיה מבוססת על סדרת ספרי יומנו של חנון, כאשר הפעם אנחנו לוקחים את עצמנו ברצינות, "באים לעבוד" ורוצים לתת עבודה "אמיתית", תתוקצב גם ברמה של 50 מיליון דולר לפרק אם צריך. אבל זאת הנקודה. לא צריך, ולכן לא נקבתי במספר שכזה. אולי יש בערך עשרים סדרות טלוויזיה יקרות יותר מאשר כמה שאני חושב שסדרת טלוויזיה של יומנו של חנון צריכה לעלות ובכמה היא צריכה להיות מתוקצבת, ואולי אף אחת מסדרות הטלוויזיה האלו לא מבוססות על סדרת ספרים שמכרה כל-כך הרבה עותקים כמו "יומנו של חנון", אבל ההבדל בינן לבין יומנו של חנון זה שאלו סדרות פנטזיה עם כל מיני אפקטים מיוחדים וכדומה' אז זה כבר סדרות מסוג אחר. יקרות יותר מטבען בצורה בסיסית ומובנת. סדרת טלוויזיה כמו זאת שתהיה מבוססת על יומנו של חנון, אבל כזאת שתיעשה כמו שצריך, עם הרבה דגש על הדרמה, תהיה דרמת יחסים פסיכולוגית עדינה ומורכבת, עם הפוגות של הומור כל שתיים או שלוש סצנות וכל חמש, עשר או חמש עשרה דקות. אפשר, וכאמור, באמת שלא צריך יותר, עבודה יוצאת מן הכלל וברמה הגבוהה ביותר האפשרית עם תקציב של 12-13 מיליון דולר לפרק. ושרק יהיה ברור-זה לא מעט בכלל, כן? זה לא כאילו שזלזלנו. זה בדיוק הדבר האחד שאמרנו שלא נעשה, בניגוד לביזיון מעורר החלחלה של העיבודים המונפשים של דיסני פלוס לדוגמה.
 
ויש גם את עיניין משבצת השידור. סדרת טלוויזיה מצויינת זאת סדרת טלוויזיה שהיא כזאת לא רק כי יוצרים אותה כזאת ועושים אותה כזאת, אלא גם מתייחסים אליה ככזאת, מכיוון שמחשבה יוצרת מציאות, והיחס שנותנים לסדרה, לדוגמה ברמת הביקורת או במשבצת השידור המוקצית עבורה, המשפיעה בצורה לחלוטין בלתי נמנעת על רמת הרייטינג, זה דבר המשפיעה על הצלחת הסדרה וקביעת הטון עבור ההמשך, ביצירת העונות הבאות, ברמת ההשקעה שתושקע וברמת התקציב שהסדרה תקבל, מה שיכול להשפיע מהותית ובצורה ישירה על הסדרה בהמשך הדרך עם העבודה על עונות נוספות, כאשר לא פעם ראינו סדרות אהובות ובעלות פוטנציאל מבוטלות בגלל ביקורות אכזריות ומשבצת שידור לא-מתאימה שלא תרמה במיוחד להצלחתן של הסדרות האלו. באם וכאשר סדרת ספרי "יומנו של חנון" תזכה לעיבוד טלוויזיוני נכון וראוי, שכאמור, זאת הדרך הכמעט יחידה לעשות את זה כמו שצריך, על רשתות השידור להתייחס אל סדרת הטלוויזיה המבוססת על סדרת ספרים שמכרה עד אז שליש מיליארד עותקים ויותר עד לאותה הנקודה, בכבוד הראוי לה ולהעניק לה לא פחות מאשר את משבצת השידור הנחשקת והיוקרתית ביותר-ימי שישי בערב. לא פחות. אנשים, אנחנו מדברים על סדרת הספרים הרביעית הנמכרת ביותר מאז ומעולם. שליש מיליארד עותקים שנמכרו ויותר, עד שיעשו סדרת טלוויזיה כזאת, באם וכאשר. כל דבר פחות ממשבצת השידור של ימי שישי בערב תהיה זלזול בסדרה, אבל כפי מה שאמרנו, בהתחשב בניסיונות הלא-מספיק מוצלחים בעבר והניסיונות העלובים ממש בימינו מן הצד האחד, ובהתחשב בהצלחתה האדירה של סדרת הספרים מן הצד השני, פעם אחת ולתמיד זה צריך להיעשות "כמו שצריך". ועוד משהו-באיזשהו מקום, אני מבין את הזלזול שסדרת ספרי יומנו של חנון נהגה ועדיין נוהגת לקבל בעיבודים שלה, על-ידי היוצרים, רשתות השידור והסטרימינג, וכולם בעצם. כלומר, כן, הסדרה מכרה יותר מרבע מיליארד עותקים, אבל זאת "קומדיה". זה "זול". אני מבין את זה. באמת שכן. אבל, ההבדל הפעם מהפעמים האחרות, זה שאם יעשו את זה כמו שצריך, אז כפי מה שאמרתי, יעשו את זה עם יותר דרמה מאשר קומדיה, שככה היה צריך לעשות את זה מאז ומעולם, כבר בעיבודים הראשונים, ואז זה יהיה משהו שסוף-סוף אפשר לקחת אותו "קצת יותר ברצינות".

ולמקרה שאנחנו צריכים תזכורת למה העיבוד של יומנו של חנון צריך להיות יותר דרמה מקומדיה, אז אזכיר את הסיבות-כי דרמה מטבעה היא טובה יותר ואיכותית יותר מקומדיה, מכיוון שיש לכך הצדקה בחומר המקור, שהוא ממילא שלושים אחוז או אולי אפילו ארבעים אחוז דרמה, ומכיוון שגרג ממילא מתמודד עם סוגיות של זהות מינית, בעיות פסיכולוגיות ורגשיות ומעגל חברתי מצומצם וקושי ברכישת חברים. בעיות שיכולות לזכות לטיפול מצויין ברמה של עיבוד לטלוויזיה, ולהפוך לסדרת טלוויזיה מצוינת, אם נתייחס אל העיבוד והדרך שבה צריך לעשות אותו ברצינות הראויה. ויותר מכך, כבר בשלושת הסרטים המקוריים הייתה קצת דרמה, ממש קצת, ממש לא בכמות או באיכות שצריך, אבל האם שמתם לב, שדווקא אלו היו הסצינות הכי טובות בסרטים? צירוף מקרים? לא. התשובה היא לא.

השחקנים. בחירת השחקנים מעולם לא הייתה טובה כמו בשלושת הסרטים הראשונים. עבור סדרת הטלוויזיה שתעבד למסך את ספרי יומנו של חנון "כמו שצריך", צריך לבחור שחקנים טובים באותה הרמה ואפילו יותר, בעלי יכולות קומדיות, ובמיוחד דרמטיות מובהקות. במיוחד השחקן שישחק את גרג, שפשוט חייב, אבל חייב, להיות שחקן לא פחות ממצויין, במיוחד בהתחשב בבעיות שאנחנו רוצים להציג אותן ולטפל בהן בסדרה בכל אשר לדמותו של גרג, אחרת כל הדבר כולו ייפול כמו מגדל קלפים, והפרויקט ימות מוות איטי ובייסורים בעודו בחיתוליו. השחקנים. השחקנים. שום דבר לא חשוב כמו השחקנים. יש לבחון אלפים לתפקיד ולבחור את האחד הטוב ביותר. צריך...10,000 מועמדים מכל רחבי ארצות הברית. הסינון הראשוני בחשיבותו חייב להיות לפי המראה. אין שום ברירה אחרת. זה חייב להיות כך. כבר בשלב הזה צריך לסנן לפחות 9,000 מהם החוצה. רק האחד שהכי דומה לגרג במראהו החיצוני מתוך כל עשר צריך לעבור לשלב הבא. לאחר מכן הסינון השני בחשיבותו צריך להיות לפי המשחק. בשלב הזה צריך לסנן עוד 900 מהם החוצה. רק השחקן הטוב ביותר מתוך כל עשר יעבור לשלב השלישי והאחרון. בשלב השלישי והאחרון יהיו מאה, ומהמאה יצא אחד. ואיך צריך לעבוד השלב האחרון של הסינון האחרון? וובכן, בדרך כלל זה לא עובד ככה וזה לא אחד מהסינונים המקובלים, אבל בעיקרון, מה שחשבתי לעצמי, זה שהסינון האחרון יהיה לפי האישיות, ובאמת ממש יבחרו מישהו שדומה לגרג באישיותו. כי כאילו, מה אמרנו? אמרנו שהגילום של גרג הוא הכי חשוב, נכון? ושזה הדבר האחד שאסור לפשל בו, נכון? אז כאילו, היה לי רעיון מצחיק, שמה אם ייבחר לתפקיד מישהו שהוא כבר כמו גרג? מה אם הדרך הטובה ביותר, לבחור את השחקן הטוב ביותר לשחק את גרג, פשוט כי אנחנו באמת רוצים לקחת את זה עד כדי כך ברצינות, תהיה לבחור מישהו שלא יצטרך לשחק בכלל? מה אם לתפקיד פשוט ייבחר מישהו שהוא באמת גיי, באמת מתמודד עם אותן בעיות פסיכולוגיות ורגשיות של גרג, שהוא באמת בעל מעגל חברתי מצומצם המתקשה ברכישת חברים, ושבאמת יש לו אישיות כמו של גרג? מה אם במקום לבחור מישהו שישחק את גרג הפלי, יהיה אפשר פשוט למצוא את גרג הפלי האמיתי? כי בסופו של דבר, סדרת ספרי "יומנו של חנון" היא מאוד מאוד מציאותית. גרג הוא לא גיבור על או חייזר או מה שלא יהיה. הוא ילד רגיל עם כמה בעיות. חייבים להיות ילדים אי-שם שהם כאילו, ממש-ממש דומים לו, נכון? מה אם פשוט למצוא עבור התפקיד שחקן שישחק את גרג הפלי, ההפקה פשוט תצא לשם, ופשוט תמצא את גרג הפלי האמיתי? זה לא בלתי אפשרי, אתם יודעים. זה למען האמת הסיכוי הטוב ביותר האפשרי למצוא את הגרג הפלי הטוב ביותר האפשרי. הסיכוי הטוב ביותר האפשרי למצוא את הטוב ביותר האפשרי, הוא פשוט למצוא את הגרג הפלי האמיתי. מישהו שיהיה כל-כך כמוהו, שהוא פשוט לא יצטרך לשחק אותו. כי זה פשוט יהיה הוא. זהו. עד כדי כך פשוט.

בראש שלי זה ממש ממשי, אתם יודעים? בראש שלי אני ממש יכול לראות את איך שזה יכול וצריך להיעשות. בראש שלי, אני ממש יכול לראות את כל הדבר כולו. את כל הסדרה. אני יודע בדיוק איך זה צריך להיעשות, וזה יכול להיעשות ממש ממש טוב. חומר המקור הוא יוצא מן הכלל ואפשר לעשות ממנו מטעמים.

סדרת ספרי "יומנו של חנון" יכולה להיות מעובדת לכדי סדרת טלוויזיה דרמטית-קומית נהדרת. יותר מנהדרת. מצוינת. יותר ממצוינת. היא יכולה להיות אפילו סדרת הטלוויזיה הדרמטית הטובה ביותר בכל הזמנים. "משחקי הכס" של סדרות הדרמה. לסדרת טלוויזיה המבוססת על סדרת ספרי "יומנו של חנון" יש פוטנציאל עצום ממדים, ויש לה את הפוטנציאל להיות יפיפייה. כל-כך יפיפייה שזה יכאב. ולכן זה יהיה נוראי ממש אם העולם לעולם לא יזכה לראות עיבוד מצוין באמת.

הדבר היחיד, והפרט היחיד שאני לא בטוח בנוגע אליו לחלוטין של איך זה צריך להיראות ואיך זה צריך להיעשות, זה אורך הסדרה. כפי שאמרתי מוקדם יותר, נראה לי ששלוש עונות של 10 פרקים כל אחת, באורך של 45 עד 60 דקות לפרק, ו-30 פרקים בסה"כ זה מה שנכון. ו-10 פרקים לעונה זה נשמע נכון ללא כל ספק ואני לא מתלבט בנוגע לזה. גם אורך פרק של 45 עד 60 דקות נשמע נכון ואני לא מתלבט בנוגע לזה, אבל מה שאני לא בטוח בנוגע לגביו זה החלק של ה"שלוש עונות" ו"30 פרקים בסה"כ". כי מה אם...אולי בעצם צריך 6 עונות ו-60 פרקים בסה"כ? כי כרגע יש 17 ספרים, השמונה-עשרה יוצא בהמשך החודש, וג'ף קיני אמר שבינתיים אין לו כוונה לעצור ומבחינתו הוא יכול להגיע גם ל-20 או 30 ספרים.

זה מתחיל להיעשות אפילו יותר מידי חומר אפילו לסדרת טלוויזיה, אם זאת סדרה של שלוש עונות ו-30 פרקים. אני לא חושב שצריך יותר מ-10 פרקים לעונה כי יותר מ-10 פרקים לעונה יהפוך את זה לזול, אבל אם צריך יותר פרקים, אז אפשר וצריך לעשות יותר עונות. השאלה היא אם צריך.

כרגע אנחנו עומדים על 18 ספרים. זה 6 ספרים לעונה ו-0.6 ספרים לפרק, כאשר פרק נמשך בין 45 ל-60 דקות. כרגע זה בר ביצוע כי הספרים לא ארוכים, לא רק במובן של כמה עמודים יש לכל ספר כי כל ספר זה 220 עמודים, אלא גם במובן של הכתב הגדול כי כל ספר זה פחות מ-20,000 מילה ואז באמת אין הרבה תוכן ועלילה. אבל, ככל שיותר ספרים ממשיכים לצאת, כך זה כבר נשמע פחות ריאליסטי להצליח לדחוף את הכול לשלוש עונות ושלושים פרקים.

כך שאולי בסוף, ובמקום לעשות את זה שלוש עונות, כאשר בעונה הראשונה גרג בכיתה ז', בעונה השנייה בכיתה ח' ובעונה השלישית בכיתה ט', שזה הרעיון המקורי שלי, בסוף צריך להפוך את זה ל-6 עונות ו-60 פרקים, כאשר אנחנו מלווים את גרג מתחילת חטיבת הביניים ועד סוף התיכון?

מצד שני, זה מעלה את החשש לכך ש"נמתח את זה יותר מידי", והסדרה תידרדר עם הזמן במקום להסתיים בשיא. חוזקה של סדרה הוא רק כחוזקם של שחקניה וחוזקתן ואמינותן של קווי העלילה המרכזיים. התמודדותו של גרג עם זהותו המינית, עם הבעיות הפסיכולוגיות והרגשיות שלו ועם בדידותו ומעגל החברים המצומצם יתר על המידה שלו זה אולי סיפור יפה ומרגש שניתן למשוך אותו ולדבר עליו בצורה רגישה, יפה, אמינה ועדיין בלתי ממצה יתר על המידה במשך שלוש עונות ושלושים פרקים, אבל האם ניתן באמת למשוך את זה בצורה הזאת במשך שש עונות ושישים פרקים? בסופו של דבר, האם לא ייגמרו הדברים להגיד ולחדש אותם? האם לא נאבד את הקסם? את המשיכה?

אני באמת מאוד נוטה אל הכיוון של השלוש עונות ושלושים פרקים, ובאמת חושב שהסדרה צריכה להסתיים כשגרג מסיים את כיתה ט', אבל אני עדיין לא בטוח לחלוטין, וככל שג'ף קיני ממשיך לפרסם ספרים, כך קשה לי לנטות אל הכיוון הזה. נראה לי שקו הגבול הוא 24 ספרים. 24 ספרים מעלה את כמות הספרים ל-0.8 ספרים לפרק במתכונת של שלוש עונות ושלושים פרקים. זה הכי הרבה שאפשר "לדחוף" לפני שצריך יותר משלושים פרקים ושלוש עונות. לפחות אם אנחנו רוצים לעשות את זה באמת כמו שצריך. לפחות זאת דעתי. לאחר מכן יהיה צריך או להגדיל את כמויות העונות והפרקים, מה שאנחנו לא רוצים לעשות כי זה יכול לגרום לזה שהסידרה תימשך יותר מידי, ייגמר לה הגז, הלהט והאש גם אם לא החומרים, והיא תאבד את הקסם שלה, או להתחיל "להשאיר חומרים בחוץ", שזה גם כן משהו שאנחנו לא רוצים לעשות אותו, כי זה פשוט לא מכבד כלפי חומר המקור.

כלומר, אני לא יודע, אם יהיו 25 ספרים בסוף, אז אולי אפשר להשאיר בחוץ את ספר "היומנו של חנון" הגרוע מכולם-"יומנו של חנון 17-מלחמת הלהקות". אבל אז מה נעשה כשיהיו 26 ספרים? סעמק.

טוב, נו, בסדר, אולי אפשר לבחור בדרך הביניים ובמקום להגדיל את כמות העונות אז פשוט כל עונה תהיה 11 פרקים או 12 פרקים במקום 10 למרות שגם על הרעיון הזה אני לא יותר מידי משתגע.

ובכל מקרה שום דבר מכל זה לא באמת כזה משנה כרגע. כי מי אמר שבכלל באמת יהפכו את סדרת ספרי "יומנו של חנון" לסדרת טלוויזיה? ומי אמר שסדרת ספרי "יומנו של חנון" באמת תזכה אי-פעם לעיבוד הראוי לה ולמעמד שהיא הגיעה אליו בתור סדרת ספרים? ומי אמר שמישהו יקשיב לי בכלל? או לרעיונות שלי?

על החתום,

מאור,

מעריץ כבד של סדרת ספרי "יומנו של חנון" והבעלים הגאה של כל שבע-עשרה הספרים.
 
יומנו של חנון היא סדרת הספרים אחת מהנמכרות בעולם (מכרה יותר מרבע מיליארד עותקים) ומהווה אבן דרך של ממש בילדותם והתפתחותם של בני הדור שלי לצידה של סדרת ספרי "הארי פוטר". זה די נוראי, וממש עצוב להודות, איך שהספרים האלו התדרדרו עם השנים.

הספרים עדיין "די בסדר" אני חושב שאנחנו יכולים להגיד, אבל אין מה להשוות בכלל לרמת האיכות של הספרים הראשונים, שלא היו "די בסדר", אלא במקום זה, היו ממש טובים. אני גם יודע להגיד מה היה הספר "יומנו של חנון" הממש טוב האחרון. ה"יומנו של חנון" הממש טוב האחרון היה השישי. "יומנו של חנון-מכת קור".

אחרי זה הספרים התחילו להתדרדר. אני גם יודע להגיד איך זה קרה. קודם כל, לג'ף קיני, הסופר, פשוט התחילו להיגמר הרעיונות, אז במקום לסיים את הסדרה, או לחלופין, להיעזר ברעיונות של מעריצים להמשך הדרך, הוא פשוט התחיל לכתוב ספרי יומנו של חנון "לפי נושא", כאשר בכל פעם כל ספר נסוב מסביב לרעיון גדול מרכזי אחד שכאילו כמו "פותר לו" את מה לעשות עם כל העלילה, כאשר קודם לכן, הספרים נטו פחות ל"קו עלילה מרכזי אחד" אלא היו מלאים בכאילו כמו סצנות וסיטואציות מרובות שונות שאין ביניהן בהכרח קשר וזה פשוט היה הרבה יותר טוב ככה.

חוץ מזה, הרבה דמויות הפסיקו להופיע או צמצמו משמעותית את נוכחותם בספרים, למרות שאלו דמויות נהדרות שהפכו את הספרים לכל-כך טובים, כמו לדוגמה הולי ופרגלי. הדוגמה המרכזית והחשובה ביותר מהסוג הזה היא כמובן ראולי.

בחודש שעבר, ולאחר שהחזקתי בו כמעט שנה, ולמרות שאני קורא כל יום מאז שאני בן 6, סוף-סוף התפניתי לקריאת "יומנו של חנון 17-מלחמת הלהקות", לאחר שכאמור, לא הצלחתי למצוא זמן לעשות כן כמעט שנה.

בצער רב, ובלב כבד, אני נאלץ להודיע בצורה הנחרצת ביותר, שיומנו של חנון 17 הוא הגרוע ביותר מאז ומעולם.

אין שום איזכור להולי, פרגלי, ונדמה לי שאפילו מני לא מוזכר? אם אני לא טועה, זה גם ספר היומנו של חנון הראשון אי-פעם שבו ראולי לא מופיע בכלל, כאשר בכל הספרים הקודמים הוא הופיע, אפילו אם לקצרה. והוא הדמות השנייה הכי טובה אחרי גרג! כן? רק שתבינו את הקטע. בנוסף, וברוח מתכונת "הספרי יומנו של חנון לפי נושא", כל הספר נסוב מסביב לאיזושהי תחרות להקות מטומטמת שרודריק רוצה להופיע בה עם הלהקה שלו והאמת היא, שזה פשוט לא באמת כזה מעניין.

כלומר זה לא רק ספר "יומנו של חנון לפי נושא", כמו כל ספרי יומנו של חנון מאז השביעי ועד היום, אלא גם זה אפילו לא נושא כזה נהדר, כאשר רוב הנושאים האחרים, היו לפחות טובים או סבירים לכל הפחות.

אכזבה גדולה. אכזבה גדולה ממש. כל הדבר כולו. לא רק הספר ההוא. אלא כל ההידרדרות מאז השישי ואילך, ההיעלמות או צמצום הנוכחות של דמויות אהובות, המעבר לספרי יומנו של חנון "לפי נושא" כי לג'ף קיני נגמרו הרעיונות והוא היה חמדן מידי מכדי לסיים את הסדרה בשיא או טיפש מידי מכדי להיעזר במעריצים שהיו יכולים לתת לו רעיונות נהדרים להמשך.

אבל יש תקווה. אני לא יודע אם תקווה לחזרה ממש לימי התהילה של ספרי יומנו של חנון נהדרים אחד אחרי השני כמו מה שהיה לנו החל מהראשון ועד השישי, אבל תקווה ללפחות עוד ספר יומנו של חנון טוב באמת אחד אחרון לפחות.

למה נראה לי? בגלל שב-24 לחודש יצא בכל העולם "יומנו של חנון 18", והנה התקציר שפורסם עבורו: "גרג עמוס עד מעל הראש בלחץ. מטלות שיעורי בית שהיה צריך להגיש זה מכבר, שותפים ללימודים בלתי מתאימים, ולפחות לילה לבן אחד".

הבנתם את הקטע? הבנתם למה יש תקווה? זה פשוט גרג פשוט הולך לבית-ספר, חי את חיי תלמיד חטיבת הביניים הרגילים שלו, מדבר עם החברים שלו ונקלע לתוך כל מיני מצבים וסיטואציות. קשה לזהות נושא מרכזי מסוים אחד וגם אם יש, אז זה בנוגע לכמה גרג עמוס בגלל הבית-ספר, אבל זה בדיוק העניין. אני רוצה לראות את גרג בבית-ספר. אני רוצה לראות אותו חי את החיים הרגילים של ילד רגיל בחטיבת הביניים ונקלע לסיטואציות מצחיקות עם כל מיני אנשים.

ככה הספרים הראשונים היו, וזה מה שעבד בהם, וזאת למה הסדרה הייתה כל-כך טובה פעם. אני רוצה את ראולי. אני רוצה הולי. אני רוצה את פרגלי. אני אפילו רוצה את פאקינג ברייס אנדרסון! אני רוצה את כולם! אני מקווה שג'ף קיני פשוט הכניס לשם את כולם, פשוט כתב עוד ספר "יומנו של חנון" ישן וטוב כמו פעם ובואו פאקינג נעשה את הדבר הזה!

!I am hyped

!!!L'ets gggooo
 
למעלה