ספרתי לאמא שלי שאנחנו מתכננים לידה

[pregy]

ספרתי לאמא שלי שאנחנו מתכננים לידה

בבית...

מיותר לציין שזו לא התגובה שלה ציפיתי? היא לא הפסיקה לדבר על מה יקרה אם אמות. ונראה לי שהיא רק מתחילה במלחמה... אולי הייתי צריכה לוותר על לספר לה? חשבתי שהיא כבר מודעת מספיק לרצונות שלי וסומכת על הידע שלי...

 

[אשכר ש]

אויש, מרגיז!

אולי יעזור אם תבהירי לה שאין לה מה לפתוח במלחמה כי את החלטת?? פשוט תתעלמי או תסיימי את השיחה איתה כל פעם שהיא מתחילה לנסות לשכנע. בנוסף, אם חשוב לך להסביר את עצמך, תזמיני אותה לפגישה עם המיילדת שלך, בד"כ הן טובות בהרגעת הורים...

 

[pregy]

כן, חשבת על זה...

 

[עופריקה]

הי pregy

אולי זו פסיכולוגיה בגרוש, אבל לפחות את סיפרת ולא שמרת את "הסוד" מפניה, והיא מצידה ביטאה את הפחדים שלה. למרות שעוד די מוקדם בשבילי, יצא לאמא שלי לשמוע על "התוכנית" שלנו ללידת בית, ולהפתעתי הדגש שלה של הפחד היה: "בלידה ראשונה???

לא, יודעת לא נראה לי...." אמרתי בסדר, בסדר ולשמחתי היא היתה עסוקה בדברים אחרים אז לא פתחנו את זה לדיון. אבא שלי, לעומת זאת אמר משהו כללי בסגנון: אם כולן יולדות בבי"ח (הדגשתי: רובן) אז סימן שיש לזה סיבה. למה להיות שונים? הוא לא היה מוכן לזה אבל אמרתי לו שהוא מפתיע אותי... זה שכולם עושים משהו, לא הופך אותו לטוב עבורי, או לטוב יותר באופן כללי. והוא גם היה בשוק שבהולנד אחוז לא מבוטל מהלידות מתרחשות בבית. pregy יקרה, בקיצור, אני שולחת חיבוק. אין לי עדיין מה לתרום בשלב הזה

וחוץ מזה כבר סיפרת לה. שבוע טוב

 

[שושה בלה]

מכאן הדרך היא להקשיב

להנהן ולהפוך להיות מסננת כלומר המקום שלה הוא שלה הדרך שלך היא שלך וכולם יכולים להסתדר. לא לנסות לשכנע כי זה לא יעזור. לא לנסות להבין כי אין מה להבין פשוט להקשיב ולסנן. בהצלחה

 

[צימעס]

אויש.

תגידי, איך אמא שלך הגיבה בעבר להחלטות שלך שלא מצאו חן בעיניה? איך את הגבת לתגובות שלה? האם יש פה דינמיקה רגילה ביניכן, או זה חריג?

 

[pregy]

אנחנו בקשר טוב, קרובות בגיל...

(20 שנה בינינו בקושי) גם את כל נושא הדולה בהתחלה היא לא ממש הבינה אבל היום אין מצב שהורי יראו אשה בהריון בלי לפרסם אותי בדרך... הם מאד מאמינים במה שאני עושה. לכן לא ציפיתי לכזו תגובה.אבל אולי טוב שספרתי לה די זמן מראש, שיהיה לה זמן לעכל, כי אני לא רואה מצב שבו הייתי מסתירה ממנה...

 

[mise]

דווקא שתמותי?

הלכה רחוק אמא שלך

אין סיבוכים קצת פחות פטאליים שהיא יכלה לחשוב עליהם? עכשיו יש לך עבודת הרגעה. איסוף חומר, תיעוד, הגשת מסמכים, ניהול דיונים והבאת מידע. "אין משמיעים לאזן אלא מה שהיא יכולה לשמוע, ואין מראין לעין אלא מה שהיא יכולה לראות" (אני חושבת שהציטוט הוא מתהלים, או מהמדרש, לא בטוחה) - ולשיטת המשפט הזה, אם כבר השמענו דבר, בין אם השומע יכול לשמוע, בין אם לא - עד כמה שזכור לי הפרשנים אומרים שהתוצאות עקב מסירת המידע שלנו חלות עלינו. אז עכשיו יכולות להיות כמה אפשרויות שעולות בדעתי: 1. או שתעשי את עבודת איסוף המידע ותעבירי לה את כל ההגיון הזה והיא תכיל אותו, תבין אותו ותקבל (אפילו בשמחה) את לידת הבית. 2. או שתמסרי לה את המידע הזה והיא בכלל לא בשלה, ומכאן היא תמשיך בשלה. 3. או שתעזבי את זה ותשאירי אותה עכשיו עם הפחדים שלה מלידת הבית (שמן הסתם יטופטפו גם אליך).

 

[pregy]

כן דווקא שאמות, קלעה בדיוק לנושא

האחרון (כמעט) שמטריד אותי...

 

[גחלת לוחשת]

אני בטוחה שגם אצל אמא שלי

זו תהיה הבעיה העיקרית. אחרי הלידה השניה שלי (הרבה אחרי), שאיבדתי בה יותר משני ליטרים של דם היא אמרה לי שהרגישה ש"את הולכת לי". גם הן אמהות, והדבר החשוב להן זו הילדה הקטנה שהן ילדו, וכפועל יוצא, כמובן, גם הילד/ה של הילדה...

 

[קרנינהפרקש]

באסה.. כל כך מבינה

לפעמים הפחדים כל כך עמוקים ובלידה זאת לא תוכלי לעשות את השינוי. במידה ואת רואה שזה כך, (בפעם הבאה שהנושא עולה אימך לא מצליחה להקשיב אלא מיד מתחילה לפחד ולהלחץ שוב), במידה ויש לך עוד זמן עד הלידה, את יכולה להתחיל לאמר שאת עדיין חושבת על זה, שעוד לא החלטתם וכ'ו... לכאורה זה פתח שאמא שלך תוכל להתחיל לשכנע, אבל זה יוריד לה את רמת הלחץ שתראה שהקשבת לה באמת והיא כבר תאמין תרצה להאמין שבחרת לא לעשות לידת בית ואת תהנהני שיש משהו בדבריה ותפסיקי להעלות את הנושא או לדבר עליו יותר...כי עם אמהות זה חודר ישר לתוך הרבדים הכי עמוקים שלנו !!! הם אבן היסוד .. אמא שלי נסעה בתשיעי שלי לחו"ל בהסכמתי והייתה אמורה לחזור ללידה ואני ילדתי שבוע לפני מעניין למה... הבאסה היתה שלא באה אלי מיד אחרי הלידה שכל כך רציתי אותה שם...אבל אי אפשר לקבל את הכל.. אופציה שניה שהפחדים לא כל כך תהומיים והיא נעשית פתוחה יותר ויותר ותראי זאת כבר בשיחה הבאה... הלוואי.. בהצלחה בהצלחה!!

 

[pregy]

תודה לכולכן. מאז אמא שלי לא מעלה

את הנושא בינתיים (אנחנו מבלות הרבה ביחד כי אני עובדת במשך היום במשרד בבית שלהם) אני חושבת שמגיע לה שאתן לה את המידע ואולי גם אפגיש אותה עם מיכל, אבל לאט לאט, אתן לה לעכל בקצב שלה. ו... לא נראה לי שיש סיכוי שמה שהיא חשה ישפיע עלי, אני רק מקווה שהיא לא תתפוס את י' לשיחה... (למרות שהוא אתי באופן מוחלט...)