ספרתי עד 10 ושלטתי בזעם../images/Emo91.gif
גם היום הגיע שטן הזעם לביקור. לפתע פתאום. עם אמא הכל מתהפך בשניות. רגע היא רגועה ונינוחה ותוך שניות והופ קורה משהו. ושוב אי שליטה על הסוגרים ושוב כל הריצפה של השירותים, מושה האסלה והיא- הכל מרוח. חשתי איך הדם עולה לי לראש ומיצי העיכול גועשים בי סוערים ועוד רגע סערת טורנדו מתחילה. הפעם, כשהמקרה הקודם עדיין מדמם בתוכי, הצלחתי לעצור בזמן את זעמי המתלקח בי. נשמתי עמוק וספרתי עד עשר..... והצעקה קפאה במקומה רגע לפני מתכן השיגור. נשמתי עוד נשימה והתחלתי מתמודדת עם הזעם של אמא. בעדינות הובלתי אותה למקלחת ובמאמץ הושבתי אותה בכסא הרחצה. היא כמובן התנגדה ולא שיתפה פעולה. אבל אני שוב התחלתי לספור בתוכי עד 10. התחלתי לרחוץ אותה כשאני מסבנת את גבה בתנועות ליטוף, המתיחות בגבה התפוגגה. ואז התחלתי לשיר לה שירים בקולי העורבני והמזייף והיא נרגעה. אני יודעת שניצחתי רק בקרב והמלחמה עוד קשה וארוכה. אני יודעת שהכעס הגואה בי על המצב בכלל מחפש אפיקים לפרוץ החוצה וששטן החרון ארמומי ואורב לי בפינה, ברם היום הורדתי לו את היד בתחרות ואני יש לי סבלנות ורצון לנצח! וכאוהדת הפועל חיפה אני חייבת להיות אופטימית ולהאמין במחר יותר טוב ובשינויי. אז לבטח עוד אספוג גולים בין הרגליים משטן החרון ואתפרץ עליה. ובעצם כל גול כזה הוא גול עצמי. מחר אני אשתדל יותר. והיום. היום אני מנעתי מאמא היקרה והטובה שלי השפלה של כעס מביתה הקטנה. ודיינו בכך!
גם היום הגיע שטן הזעם לביקור. לפתע פתאום. עם אמא הכל מתהפך בשניות. רגע היא רגועה ונינוחה ותוך שניות והופ קורה משהו. ושוב אי שליטה על הסוגרים ושוב כל הריצפה של השירותים, מושה האסלה והיא- הכל מרוח. חשתי איך הדם עולה לי לראש ומיצי העיכול גועשים בי סוערים ועוד רגע סערת טורנדו מתחילה. הפעם, כשהמקרה הקודם עדיין מדמם בתוכי, הצלחתי לעצור בזמן את זעמי המתלקח בי. נשמתי עמוק וספרתי עד עשר..... והצעקה קפאה במקומה רגע לפני מתכן השיגור. נשמתי עוד נשימה והתחלתי מתמודדת עם הזעם של אמא. בעדינות הובלתי אותה למקלחת ובמאמץ הושבתי אותה בכסא הרחצה. היא כמובן התנגדה ולא שיתפה פעולה. אבל אני שוב התחלתי לספור בתוכי עד 10. התחלתי לרחוץ אותה כשאני מסבנת את גבה בתנועות ליטוף, המתיחות בגבה התפוגגה. ואז התחלתי לשיר לה שירים בקולי העורבני והמזייף והיא נרגעה. אני יודעת שניצחתי רק בקרב והמלחמה עוד קשה וארוכה. אני יודעת שהכעס הגואה בי על המצב בכלל מחפש אפיקים לפרוץ החוצה וששטן החרון ארמומי ואורב לי בפינה, ברם היום הורדתי לו את היד בתחרות ואני יש לי סבלנות ורצון לנצח! וכאוהדת הפועל חיפה אני חייבת להיות אופטימית ולהאמין במחר יותר טוב ובשינויי. אז לבטח עוד אספוג גולים בין הרגליים משטן החרון ואתפרץ עליה. ובעצם כל גול כזה הוא גול עצמי. מחר אני אשתדל יותר. והיום. היום אני מנעתי מאמא היקרה והטובה שלי השפלה של כעס מביתה הקטנה. ודיינו בכך!