תשובה../images/Emo26.gif
הרקע: איוב מקלל את יום היוולדו ומתלונן על כך שאלוהים מתאכזר אליו. אליפז רוצה להוכיח לאיוב, כי אין תלונתו לא צודקת, שכן אדם אחראי למעשיו הרעים ואלוהים מתנהג בצדק. איוב משיב לאליפז, כי דבריו הם חסרי טעם ומעידים על התנכרות לאיוב ובגידה בו (אליפז היה אחד מרעי איוב). "היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות?" (פס' 6) איוב מדמה את דבריו של אליפז לאוכל תפל (=חסר טעם), וכשם שהוא לא אוכל מאכלים תפלים, כך הוא לא יכול לקבל את דברי אליפז. יש המפרשים "ריר חלמות"= החלבון של הביצה, שאין לו טעם. לפי סברה אחרת ריר חסר טעם יוצא מצמח בשם חלמות. ואחרים מפרשים: בריר חלמות = בדברי חלומות, רמז של לעג לחזיון שעליו סיפר אליפז. בפס' 7 איוב ממשיך את אותו הרעיון: "מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי". פירושו: הדברים התפלים (ריר החלמות), שנפשי ממאנת (=מסרבת) לגעת בהם, הם לחם דויי - הלחם שמגישים לי כשאני חולה וכואב, וגם כאן הכוונה היא שדברי אליפז לא משפרים את מצבו של איוב. לאחר הדברים האלה מסביר איוב לרעיו, שהוא מייחל למוות. (ותודה לקאסוטו!)
