הקושי של רש"י בפסוק
בס"ד ראשית נראה את הפסוק במלואו ואת לשון רש"י. "כָּל-הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ, הַזָּכָר--תַּקְדִּישׁ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ, וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ" לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז וגו' - אף החלוף למדו רבותינו שאסור אלא שדבר הכתוב בהווה. ממשמעות הפסוק נראה שהאיסור הוא רק על שור המוקדש לקרבן, אסור לעבוד בו עבודת חולין או להנות מגיזת צמרו. לכן רש"י בא להוציא מכוונה זו שאף אם המיר בשור אחר אסור או בכבש אחר, גם כן אסור בהנאת חולין. ומה שהתורה כתבה שור שהוקדש כי "דיבר הכתוב בהווה". כלומר, בד"כ ידוע האיסור רק על השור(או הכבש) שהוקדש ולא על שור(או הכבש) שהומר בשור(או כבש) אחר. בברכה
