כאשר מדובר במדענים
הרי שחוסר הבחנה בין אמיתות מדעיות לבין אמיתות שמקורן באמונה, עלול להביאם לקביעות שהן 'מדעיות' רק לכאורה. המדע אמור להיות טהור מהשפעות חיצוניות ודמיוניות והאמונה הרי אינה אלא פרי הדמיון, תוצר המחשבה שאין לו ביסוס אמפירי מדעי (שהרי אם לא כן, לא היתה זו 'אמונה' אלא ידיעה המבוססת על עובדות). ואם נניח לרגע למדענים, הרי שלא אחת בני-אדם נוטים לייצר תובנות ו'אמיתות' שהן פרי משותף לידיעתם ולאמונתם- אמונות ביחס לעולם וגם ביחס לעצמם. הפרשנות שאנו נותנים למה שאנו חווים, מושתתת על תפיסת העולם שלנו ועל תפיסתנו את עצמנו- משמע, האמונות שלנו. כאשר אנו מבלבלים בין פרשנות (קרי- אמונה) לבין ידיעה, איננו מעריכים באופן מדוייק את המציאות, ולעתים אף רואים אותה באופן מעוות. אינני יודעת איזה נזק הוא רב יותר- האם נזק שנגרם ע"י הערכה לא מדוייקת של מדען, או נזק שגורם האדם לעצמו, בעקבות בלבול בין ידיעה לאמונה. ומה דעתך? לילה טוב, גילת
