אל תזכירי לי את הסדרה!!!
סיפרתי לכם כבר על הטראומות שהאנשים הרעים בערוץ 6 עשו לי בכיתה ט' כשהם הראו את כל ששת הפרקים הראשונים, ואז במקום האחרון שמו את תאומי הגורל... בימים הראשונים הייתי בוהה בתאומי הגורל בתקווה שהם יהפכו לפתע לסוזאן ובאדי!!! ...לא... אבל זה היה בכל זאת מרגיז למדי, למרות שכולם בפורום יורדים על הסדרה הזאת נורא (במיוחד על זעקת ה'Father' של איזבל בהתחלה, לא זוכרת מה היה שם לא בסדר), אני זוכרת שהיא מצאה חן בעיני. אכן האנימציה מגעילה. אבל עדיין אהבתי אותה. אז המוזיקה בפרק האחרון מדהימה, הא? יופי, יופי, תדרכי לי על היבלות!!! זה גם הספר הראשון עם העורב, נכון? בכולופן, ממש אהבתי את סוזאן. בייחוד התיאור על איך שהיא מפתיעה אנשים בכך שהיא טובה בספורט, בפרט בכל ספורט שמערב אחיזת מקל והנפתו. והקטעים שמוות משוטט לו ומנסה לשכוח. !It's black! It's Blue וגם... !The Pit עוד קטע שצרוב בזכרוני הוא מתי שסוזן הולכת לשדה קרב של... משהו סטייל ויקינגים, אני מניחה, ובחורות שמנות על סוסים רוכבות לקחת אותם אל השמיים בעודן שרות אופרה ואחת מהן שואלת את סוזן על הקול שלה.