ספר לשבת
מזמן לא יצא לי להכניס לכאן סקירה על ספר שקראתי. את הספר קראתי יחסית מזמן אבל זה ספר מעניין מאד.
"ואיך קוראים לך עכשיו" / תמי שם-טוב
274 ע`, הוצאת דביר ובית לוחמי הגיטאות. 2007.
(הספר מקוטלג כספר נוער - אך בעיני מתאים לכל אחד.)
מגב הספר:
"רופא הכפר מסר ללינקה את המכתב הראשון אחרי שלימד אותה להכין סירופ נגד שיעול. הם עמדו בחדר הפנימי בבית-המרקחת, מול שולחן העבודה הגדול, ולינקה לא העלתה בדעתה שבכיס המקטורן השחור של דוקטור קולי מונח מכתב מאבא שלה."
כך מתחילה ההתכתבות הסודית בין הילדה לינקה לבין אביה, בין מקום מסתור אחד לאחר, בהולנד הכבושה בידי הנאצים. האב - מדען מבריק - ממלא את מכתביו באהבה וצחוק, חיות, פרחים, ורמזים לימים אחרים.
הוא מאייר וכורך אותם לספרונים צבעוניים, שאנשי המחתרת ההולנדית מעבירים לילדה. מצורפת להם הוראה ברורה: להשמיד מיד לאחר הקריאה.
"ואיך קוראים לך עכשיו" הוא סיפורה של ילדה יוצאת דופן, המוצאת מקלט אצל רופא ואשתו בכפר נידח, ומסתירה את זהותה האמיתית מילדי בית הספר, מהשכנים, מהאיכרים, אפילו ממסתתרים אחרים, ובעיקר - מהחיילים הגרמנים. בכל אותם ימים היא מחכה למכתבים המצוירים של אביה. הם נוטעים בה תקווה שעוד מעט יצאו היא ובני משפחתה, כל אחד ממקום מחבואו וישובו הביתה.
תמי שם-טובכתבה את הספר על פי סיפורה האמיתי של לינקה.
הסיפור, כאמור, מבוסס על סיפורה האמיתי של ילדה יוצאת דופן, שנשלחת לכפר לגור בסתר בבית רופא כפרי, אשר רק הוא יודע מי היא. על לינקה להסתיר את זהותה מכולם – מתלמידי בית הספר, דרך השכנים וגם ממי שמסתתר בבית עצמו.
בימים ההם, לינקה היתה מחכה למכתבים המצוירים של אביה אשר נטעו בה תקווה שהמשפחה עוד תיפגש בעתיד.
האב, פרופ` יעקב ואן דר הודן, היה וטרינר בצבא ההולנדי וביולוג בעל שם בינלאומי, הצליח בזמן המלחמה לפעול עם המחתרת ההולנדית, למצוא מקלטים לארבעת ילדיו ולאשתו, לעבוד בחווה חקלאית ואפילו לכתוב ולצייר לבתו מכתבים. עם קום המדינה הוא נקרא על ידי דוד בן גוריון להקים את המכון הווטרינרי, ובשנת 1961 זכה בפרס ישראל.
ליניקה עלתה עם משפחתה לארץ (למעט אמא שנפטרה ממחלה לקראת סוף המלחמה) כיום שמה נילי גורן.
מבנה הספר מאד מיוחד, הוא משלב את מה שקרה ללינקה בעת שהתחבאה במסתור וכן משולבים המכתבים המאוד מיוחדים (מכתבים מצויירים) שאביה שלח אליה.
כאמור, האב ביקש להשמיד את המכתבים מיד לאחר הקריאה – אך התברר שד"ר קולי, אצלו לינקה הסתתרה שמר את המכתבים ואחרי המלחמה העביר את המכתבים ללינקה, כך לפחות גם אנחנו יכולים להנות מיופים של המכתבים.
בסוף הספר ישנה שיחה עם ללינקה (נילי גורן) ותמונות מאלבום המשפחה של ללינקה, דבר שגם יוצר סוג של סגירת מעגל.
בעיני הספר כתוב בצורה מאד יפה ומרגשת. האיורים והמכתבים המצויירם כל כך יפים ומקשטים את הספר בצורה יפה.
הספר לדעתי מתאים גם למי שפחות אוהב "ספרות שואה" – זה ספר שואה עם סוף טוב ופחות כואב, ספר אופטימי במידה מה.
לינק לרשומה בבלוג
"ואיך קוראים לך עכשיו" / תמי שם-טוב
274 ע`, הוצאת דביר ובית לוחמי הגיטאות. 2007.
(הספר מקוטלג כספר נוער - אך בעיני מתאים לכל אחד.)
מגב הספר:
"רופא הכפר מסר ללינקה את המכתב הראשון אחרי שלימד אותה להכין סירופ נגד שיעול. הם עמדו בחדר הפנימי בבית-המרקחת, מול שולחן העבודה הגדול, ולינקה לא העלתה בדעתה שבכיס המקטורן השחור של דוקטור קולי מונח מכתב מאבא שלה."
כך מתחילה ההתכתבות הסודית בין הילדה לינקה לבין אביה, בין מקום מסתור אחד לאחר, בהולנד הכבושה בידי הנאצים. האב - מדען מבריק - ממלא את מכתביו באהבה וצחוק, חיות, פרחים, ורמזים לימים אחרים.
הוא מאייר וכורך אותם לספרונים צבעוניים, שאנשי המחתרת ההולנדית מעבירים לילדה. מצורפת להם הוראה ברורה: להשמיד מיד לאחר הקריאה.
"ואיך קוראים לך עכשיו" הוא סיפורה של ילדה יוצאת דופן, המוצאת מקלט אצל רופא ואשתו בכפר נידח, ומסתירה את זהותה האמיתית מילדי בית הספר, מהשכנים, מהאיכרים, אפילו ממסתתרים אחרים, ובעיקר - מהחיילים הגרמנים. בכל אותם ימים היא מחכה למכתבים המצוירים של אביה. הם נוטעים בה תקווה שעוד מעט יצאו היא ובני משפחתה, כל אחד ממקום מחבואו וישובו הביתה.
תמי שם-טובכתבה את הספר על פי סיפורה האמיתי של לינקה.
הסיפור, כאמור, מבוסס על סיפורה האמיתי של ילדה יוצאת דופן, שנשלחת לכפר לגור בסתר בבית רופא כפרי, אשר רק הוא יודע מי היא. על לינקה להסתיר את זהותה מכולם – מתלמידי בית הספר, דרך השכנים וגם ממי שמסתתר בבית עצמו.
בימים ההם, לינקה היתה מחכה למכתבים המצוירים של אביה אשר נטעו בה תקווה שהמשפחה עוד תיפגש בעתיד.
האב, פרופ` יעקב ואן דר הודן, היה וטרינר בצבא ההולנדי וביולוג בעל שם בינלאומי, הצליח בזמן המלחמה לפעול עם המחתרת ההולנדית, למצוא מקלטים לארבעת ילדיו ולאשתו, לעבוד בחווה חקלאית ואפילו לכתוב ולצייר לבתו מכתבים. עם קום המדינה הוא נקרא על ידי דוד בן גוריון להקים את המכון הווטרינרי, ובשנת 1961 זכה בפרס ישראל.
ליניקה עלתה עם משפחתה לארץ (למעט אמא שנפטרה ממחלה לקראת סוף המלחמה) כיום שמה נילי גורן.
מבנה הספר מאד מיוחד, הוא משלב את מה שקרה ללינקה בעת שהתחבאה במסתור וכן משולבים המכתבים המאוד מיוחדים (מכתבים מצויירים) שאביה שלח אליה.
כאמור, האב ביקש להשמיד את המכתבים מיד לאחר הקריאה – אך התברר שד"ר קולי, אצלו לינקה הסתתרה שמר את המכתבים ואחרי המלחמה העביר את המכתבים ללינקה, כך לפחות גם אנחנו יכולים להנות מיופים של המכתבים.
בסוף הספר ישנה שיחה עם ללינקה (נילי גורן) ותמונות מאלבום המשפחה של ללינקה, דבר שגם יוצר סוג של סגירת מעגל.
בעיני הספר כתוב בצורה מאד יפה ומרגשת. האיורים והמכתבים המצויירם כל כך יפים ומקשטים את הספר בצורה יפה.
הספר לדעתי מתאים גם למי שפחות אוהב "ספרות שואה" – זה ספר שואה עם סוף טוב ופחות כואב, ספר אופטימי במידה מה.
לינק לרשומה בבלוג