ספר מומלץ לקוראי אנגלית

ladybug4NLP

Active member
ספר מומלץ לקוראי אנגלית

Grain Brain: The Surprising Truth about Wheat, Carbs, and Sugar - Your Brain's Silent Killers [Paperback]

http://www.amazon.co.uk/gp/product/...veASIN=1444791907&linkCode=as2&tag=xraylis-21

ניתן לקנות גם בגרסת קענדל להורדה מהירה


נכתב ע"י דוד פרלמוטר Dr. David Perlmutter
תהנו
 

tulkin

New member
אין לי בעיה עם ליצנים דלי פחמימות

יש לי בעיה עם ספרים שטוענים טענות שקל יחסית לבדוק אותן, בלי לבדוק אותן באמת או לגבות אותן במחקרים.
למשל, בתחילת הספר הנ"ל יש רשימה של 20 שאלות לבדיקה עצמית של סיכון ("אני אוכל לחם", "אני שותה מיצי פירות", וכו'). ומתחתיה יש טענה שאני מביא ציטוט שלה (בתרגום חופשי): "הציון האידיאלי הוא 0. אם ענית "כן" על שאלה אחת או יותר מהנ"ל, המוח שלך ומערכת העצבים שלך נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות. ככל שעניתם בחיוב על יותר שאלות, כך הסיכון שלכם גבוה יותר".
ובכן, זו טענה שהייתי מצפה שתהיה מגובה במחקר ו/או בנתונים. על פניו היא נראית שטויות במיץ עגבניות, וזה מסוג הדברים שגורמים לי להניח את הספר ולא לקרוא את ההמשך. אבל יש לי ראש פתוח ואני מוכן לראות נתונים ולהשתכנע.

באופן כללי, אני חסיד גדול של אבולוציה ברמות רבות (גם אבולוציה של פרקטיקות חברתיות ותרבותיות וכו'). אנשים אוכלים לחם מאות ואלפי שנים ולכן אני נוטה לא להאמין למי שבא וטוען שלחם גורם נזק מוחי. זו טענה פופוליסטית חסרת שחר. אני מוכן ללמוד ולשנות את דעותי אבל בשביל צריכים להתקיים 3 דברים:
1) הטענות ה"חדשות" צריכות להיות מנוסחות בזהירות, תוך שימת לב לניואנסים, ולא באמצעות הצהרות מפוצצות.
2) במקום כשהטענות ניתנות לביסוס באמצעות נתונים, יש צורך להביא נתונים תומכים.
3) אי אפשר להסתפק בלתמוך בטענות החדשות. יש להסביר מה השתנה או היה שגוי בטענות הישנות, ואיך למרות זאת הן הצליחו לשרוד כל כך הרבה זמן בתודעה ולקבל תימוכין כל כך רבים.

על פניו, ממה שקראתי, הספר הזה לא עומד באף אחד מהתנאים הנ"ל. ולכן למרות שאני עצמי דל פחמימות (בערך), וספקן בריא לגבי תפיסות קיימות בנושאי תזונה, התגובה שלי היא בעיקר שאת הספר הזה צריך לזרוק לפח.
 

ladybug4NLP

Active member
הספר מומלץ על ידי david mendosa המנהל את אחד

הבלוגים הידועים ביותר בעולם לסוכרת
http://www.mendosa.com/
והנה האיזכור:
http://www.healthcentral.com/diabetes/c/17/165821/diabetes-challenges-low-carb

אני קוראת את הבלוג שלו כבר מספר שנים.

כמובן כל אחד ייקח מכל מקום את מה שמעניין אותו, את מה שהוא מאמין בו או/ו מה שעובד בשבילו.

בין זה ובין לזרוק ספר לפח ... חבל שאתה לא מציע לשרוף אותו.... ואם כך אז גם את דיאטת ברנשטיין צריך לזרוק לפח...
 

tulkin

New member
המלצה זה נחמד. תודה.

אני דיברתי על התוכן. על הטיעונים שמועלים, ועל הביסוס שלהם. על האם הם טיעונים משכנעים או לא.
אם רוצים לדבר על תוכן אז סבבה, אני אפילו מוכן לקרוא דברים שאני לא מסכים להם לצורך דיון רציני. אבל אם מדובר סתם בהתנצחות מהסגנון של למי יש יותר לייקים, אני לא בעניין.
 
חידודים

העובדה שלחם נאכל אלפי שנים אינה מעידה דבר.
החיטה בוייתה ע"י האדם או בייתה את האדם (זו טענה סבירה בהחלט שמעלה יובל נוח הררי מהאוניברסיטה העברית) לפני כ-10,000 שנים בלבד, והיא איפשרה fast food לאדם הקדמון - שאגב היה מוציא אנרגיה בטירוף.
לאדם של שנות האלפיים, שרודף אחרי ציד שונה בתכלית (
), בהחלט ייתכן שלחם חיטה הוא דבר לא רצוי בעליל, אלא אם הוא עוסק בעבודה פיזית שמצריכה אנרגיה זמינה רבה
.
 

tulkin

New member
לא טענתי שלחם הוא אוכל בריא או ראוי

אבל גם לא ניתן לטעון שלחם הוא רעל למוח, ולהתעלם מהעובדה שהוא נאכל כבר 10000 שנה. במונחים תרבותיים 10000 שנה זה הרבה זמן ואם ללחם היה אפקט שלילי חזק מספיק על בריאות האדם, אז הפרקטיקה הזו היתה נעלמת מן הסתם בפרק הזמן הזה. אם הטיעון הוא יותר מורכב ועיקרו הוא שבגלל שאנחנו לא מוציאים אנרגיה כמו לפני 10000 שנה, אז לחם, בכמויות מסויימות מזיק למוח - זה אחלה טיעון. אין לי שום דבר נגדו. אולי הוא אפילו נכון. זה בדיוק ה"ניסוח המדוייק שמתייחס לניואנסים" שדיברתי עליו. על טיעון כזה אפשר להתווכח, אפשר לבדוק, וכו'. אבל על הטיעון הגורף של "לחם הוא רעל" - זה פשוט טיעון אידיוטי שאי אפשר לקחת אותו ברצינות.
 
עזוב ניסוחים. הכוונה לעיקרון.

לחם כמובן אינו רעל, אבל מבחן הזמן שלך שגוי.
ברוב עשרת אלפי השנים האחרונות האדם היה פיזי.
המהפכה התעשייתית שינתה את האופן שהאדם חיי בו, ומהפיכת התקשורת (טלוויזיה ואינטרנט) הקצינה את זה למימדים מגוכחים של שקי תפוחי אדמה עם פרצוץ.
תוסיף את העובדה שפחמימות די ממכרות, כי הרעב חוזר במהרה (הן לא משביעות לאורך זמן) והן טעימות, ותקבל תמונה כוללת של משהו שהוא מאוד מאוד לא רצוי אם אתה לא אדם פעיל פיזית... (ויש מי שמקצין ומכנה "מאוד מאוד לא רצוי" כרעל).
תכלס, הכול במידה. אבל לא לכולם יש כוח רצון לאכול במידה.
 

tulkin

New member
על איזה עקרון אתה מדבר?

ואיך אני אמור להבין את העקרון מתוך הניסוחים הבומבסטיים וחסרי הביסוס וההגיון שמופיעים בספר?
בגדול אני מסכים שעקרונות הם מה שחשוב, אבל ניסוחים זה הכלי שיש לנו כדי להעביר ולבטא את העקרונות. עם הניסוחים לקויים, אין שום סיכוי שהעקרונות יהיו מובנים, לא למי שקורא, וגם לא בטוח למי שכותב אותם כך.
 
לא קראתי את הספר. העיקרון בגדול הוא

שצריך לתהיה התאמה בין האנרגיה שאתה אוכל ובין האנרגיה שאתה מוציא. אחת הנגזרות של העקרון הזה הוא מהירות ההתפרקות של הפחמימות לגלוקוז.
בטבע הפחמימות לרוב מופיעות באופן פחות מעובד, ולכן הן איטיות יותר בהתפרקותן.
לחם לבן ומיץ הן דוגמאות לפחמימות שאינן כדרך הטבע, ומהירות בהתפרקות שלהן מאשר במופע הטבעי שלהן אשר מערב סיבים שמאיטים את ההתפרקות.
אדם בריא כיום, קל וחומר סכרתי, לא צריך לאכול הרבה פחמימות (ובטח לא מהירות) אלא אם הוא עומד בפני פעילות גופנית שמצריכה זו.
 

אבו זקן

New member
אני מרשה לעצמי...

לתת כאן לינק שכבר נתתי לפני כמה ימים, והוא עבר בשתיקה רועמת... על פי הלינק הזה, אמפירית הדיאטה הכי טובה לסוכרתיים מבחינת הסיכון למחלת לב היא דיאטת המזרח התיכון (שכידוע אינה נטולת דגנים).

עם כל הכבוד לחסידי הפליאו, נימוקים "אבולציוניים" שמנסים לגזור משהו ממה שהיה נכון לצייד-לקט בסוואנה של אפריקה למה שנכון לפקיד בתל-אביב אינם רציניים. אפילו הנחת הבסיס (כן, אני יודע מה יובל הררי אומר, בעקבות ג'ארד דיימונד) לפיה האדם הקדמון חי בבריאות טובה עד גיל מופלג אינה מקובלת על כל הפליאונתולוגים, ובטח לא הקשר בין אותה בריאות משוערת לבין הדיאטה - שגם היא עצמה מבוססת יותר על ניחושים מאשר על עובדות. יכול להיות בכלל ש 90% מהחלבונים מהחי הגיעו מאכילת חיפושיות, מקקים ורימות (ע"ע קופים), אבל משום מה אני לא רואה המוני "ציידים" מתנפלים על ערמות זבל כדי למצוא את מקורות המזון המצויינים האלה.
 
זה הלינק המלא

http://ajcn.nutrition.org/content/early/2013/01/30/ajcn.112.042457.full.pdf

וזה מה שכתוב שם:

Low-carbohydrate diets restrict carbohydrate intake to 20–60 g/d. The studies in this review compared diets low in carbohydrates with low-fat and low-GI diets. The low-carbohydrate diets appeared to provide superior weight loss, glycemic control, and lipid profile compared with low-fat diets and, in one of 2 studies (42), was superior to the low-GI diet for all 3 variables. How ever, the carbohydrate content of these diets was as low as 20g carbohydrates/d and ranged from 13–45% of the daily energy intake. In contrast, international authorities recommend a car bohydrate intake from 45 to .65% of total energy/d

מהמעט שקראתי הם לא הישוו דל פחמימות מול דיאטה ים תיכונית. אלב דל פחמימות מול דל שומן הוא "superior" - טוב בהרבה. וזה לא מפתיע. שכן אין שום הגיון רפואי וואט אבר, מדוע חולי סוכרת 2 צרכים לאכול פחמימות או פחמימות מורכבות שמעלים סוכר ואינסולין. זה כמו לשפוך נפט בשביל לכבות מדורה בטענה שזה פחות דליק מבנזיק 95 אוקטן.

אבל אתם מפספסים את כל הפואנטה. הפואנטה אינה רק דל פחמימות. הפואנטה היא דיאטה קטוגנית, כזאת שמכניסה לקטוזיס.
יש הבדל עצום בין 20 גרם פחמימות ביום ל-40 גרם שיכול להוציא אנשים עמידים לאינסולין מקטוזיס. בקטוזיס מאבדים תחושת רעב. כל אלו עם סוכרת 2 (וגם אנשים רגילים שמתדלקים בגלוקוז) רעבים כל הזמן. תזונה קטוגנית מורידה את אותה תחושת רעב מציקה. יש כאלו שעמידים מאד לאינסולין שבכדי להיכנס לקטוזיס יצטרכו אפס פחמימות והגבלה משמעותית של כמות החלבון עד 90 גרם ביום (כי גם חלבון מעלה אינסולין). יש כאלו שיצטרכו להוריד קופאין, כי קופאין מעלה קורטיזול שמעלה סוכר ומעלה אינסולין.
כך שמחקר שמשווה דל פחמימות ולא מבדיל בין תזונה קטוגנית ללא קטוגנית מפספס בענק. להשוות תזונות בלי תיאוריה סיבתית זה מדע רע מאד. קורלציות אינן סיבתיות. קורלציות בלבד זה מדע רע שהוביל להוצאת השומן הרווי מהתפריט ומגפת השמנה וסוכרת 2.

יש תיאוריה שמסבירה מדוע תזונה קטוגנית יכולה לעזור לחולי סוכרת 2.יש תיאוריה שמסבירה מה הסיבה לסוכרת 2. הסוכר הגבוה אצל מרבית סוכרתיים 2 זה רק הסימפטום. הדבר שיש לטפל בו זה העמידות לאינסולין. ויש כאלו שלוקחים את זה רחוק יותר ומראים כיצד אפשר לרפא סוכרת 2 ולהפוך אותה. היינו כיצד להחזיר את החולה להיות רגיש לאינסולין. במילים אחרות, לתת לסוכרתי סוג 2 אינסולין, זה כמו לרפא אלכוהוליטס על ידי מתן ויסקי. תראו את ההרצאה המדהימה הזאת.
http://www.youtube.com/watch?v=4oZ4UqtbB_g

ותראו את המחקר הזה שמראה שלמרות שסיפרו לכם שסוכרת 2 זה מחלה לכל החיים, אפשר להפוך אותה ולרפא אותה על ידי צום של 500 קלוריות ביום למשך 8 שבועות (לאנשים בקטוזיס אין שום בעיה עם תפריט כזה. הם לא חשים רעב.).
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3168743/pdf/125_2011_Article_2204.pdf
המחקר הזה פורסם ב-2011 והספיקו לצטט אותו כבר 168 פעם!
לדעתי אפשר להגיע לתוצאות טובות יותר, אם יגבילו את כמות הפחמימות ויאפשרו יותר שומן.
כך שאפשר להגדיל את כמות הקלוריות בתנאי שהם קלוריות שלא מעלות אינסולין.
 
דיאטה קטוגנית צריכה להתבצע בזהירות

ולסירוגין.
ללא הבנה, הכרה ו\או הדרכה, עלולים ליצור נזק (לכליות לדוגמה).

אגב, הסכרתי (טייפ 1) שהגיע לשיבה טובה (נפטר בגיל 91 לאחר 85 שנות סכרת נעורים), לא דגל בדיאטה קטוגנית ולא סבל מסיבוכי סכרת.
ללמדך שלא זקוקים לתדלק ע"י גופי קטון כדי לנהל סכרת בהצלחה.

ובכלל, באיזורים הידועים בתוחלת החיים הארוכה יוצאת הדופן (ביפן, דרום צרפת וכדומה), אוכלים יותר מעשרות בודדות של פחמימות ביום.

אני לא פוסל את הדיאטה הקטוגנית, ואני אף מאמץ אותה לסירוגין, אבל אני לא הייתי רץ לאמץ כזו דיאטה לצמיתות בלי השגחה צמודה.
 
what סכרת

מחקרים כשלעצמם יכולים להיות לא מדויקים כפי שגארי טאובס מראה יפה בעבודותיו, אולם מבלי להיכנס לפרטי מחקר זה או אחר, יש הבדל בין סכרת טייפ1 וסכרת טייפ 2.
ייתכן מאוד שדיאטת המזרח התיכון טובה ע"פ המחקר ל"סכרת", אבל כשאומרים סכרת בעולם מתכוונים לטייפ 2 שמהווה 90%+ מהסכרתיים (לא סופרים אותנו ה"נערים" :) ).
אני לא מתייחס לבריאותו של האדם הקדמון. לא רלוונטי. מה שרלוונטי הוא זה שהחיטה היא יחסית חדשה בתפריט במונחי האבולוציה של המטבוליזם שלנו. הוא התייחס לחיטה כאילו האדם בנוי לאכול אותה מקדמת דנא.
ובלי קשר לזה, טייפ 1 זה סיפור שונה שמצריך מבחינתי התייחסות שונה - רמז - ד"ר ברנשטיין.
מי שאוכל תפריט ים תיכוני - שיהיה לו לבריאות ובתיאבון.
 
למעלה