ספר -על הקשר ביו ילדים וחפצים
"מסע לגיל ארבע "כתב אורי אורלב . איורים אורה איל . זמורה ביתן הוצאה לאור . גיבורת הסיפור היא ילדה קטנה העונה לשם איה . איה בת שלוש וחצי, אך רוצה מאוד להיות בת ארבע . סבלנות אין לה. להיות בת ארבע בעיני מאיה זה כבר ענין אחר, כאן כבר מדובר בלהיות ילדה גדולה .זהו מעגל אחד .במעגל השני אנו לומדים להכיר את בעיתה של איה{או יותר נכון בעית ההורים } לכול מקום נגררת איה עם שמיכתה האהובה .שמיכי כך קוראת איה לשמיכה שאינה עוזבת לרגע וזאת כמובן למורת רוחם של ההורים . במפגש המעגלים אנו לומדים על נסיונם של ההורים להפריד בין מאיה והשמיכה ברמיזות קלות בהערות עדינות "חוץ מזה , איך את רוצה להיות בת ארבע , כשאת הולכת כול הזמן עם שמיכי שלך?"אמר אבא אך תסכולם גדול . מאיה על שמיכתה אינה מוכנה לותר . במפש שני המעגלים נכנסים לתמונה הסב והסבתא . גם הם בדעה שהגיע זמן פרידה מהשמיכה. על גל הרצון של מאיה להיות מהר בת ארבע , מבטיחים הסבים לצאת למסע מקוצר . זה אפשרי אבל השמיכה מה יהיה עם השמיכה . השמיכה כול כך מלוכלכת נאנחה סבתא "וסבא אמר "השמיכה כול כך קרועה ..ונאנח ומיה בשלה ועם השמיכה . בדרך המסע סבא סבתא והנכדה עוברים הרפתקאות: מפגש עם זאב נוראי , סערה בלב ים , הר געש מאיים בכול ומכול הסכנות יצאו בשלום, הכיצד? השמיכה . זאת השמיכה שהצילה אותם ."איזה מזל שהילדה לקחה את השמיכה אמרו הסב והסבתא ,[משפט החוזר על עצמו בכול המסע } אך פגעי ההרפתקאות פגעו בה בשמיכה . והשמיכה אבדה את גודלה וצורתה . אנו מלווים את השלושה שחזרו מהמסע המקוצר והנה לשאלתה של מיה על גילה המדויק , עונה הסבתא אכן "היום סוף סוף את בת ארבע מיה שמחה ומיד רצה לחלוק את שמחתה עם השמיכה . זה הרגע בו מיה נוכחה לדעת שנשאר ממנה רק קרע "נכון נזכרה מאיה הרי השמיכה שלי התפוררה בדרך לגיל ארבע . פרידה . ומה דעתכם האם נכון הוא להתערב בין ילד לחפץ אהוב או לתת לזמן לעשות את שלו . אשמח מאוד לקבל את התיחסותכם. אורי אורלב אחד הסופרים הפוריים . ספרים רבים שלו עוסקים בנושא השואה
"מסע לגיל ארבע "כתב אורי אורלב . איורים אורה איל . זמורה ביתן הוצאה לאור . גיבורת הסיפור היא ילדה קטנה העונה לשם איה . איה בת שלוש וחצי, אך רוצה מאוד להיות בת ארבע . סבלנות אין לה. להיות בת ארבע בעיני מאיה זה כבר ענין אחר, כאן כבר מדובר בלהיות ילדה גדולה .זהו מעגל אחד .במעגל השני אנו לומדים להכיר את בעיתה של איה{או יותר נכון בעית ההורים } לכול מקום נגררת איה עם שמיכתה האהובה .שמיכי כך קוראת איה לשמיכה שאינה עוזבת לרגע וזאת כמובן למורת רוחם של ההורים . במפגש המעגלים אנו לומדים על נסיונם של ההורים להפריד בין מאיה והשמיכה ברמיזות קלות בהערות עדינות "חוץ מזה , איך את רוצה להיות בת ארבע , כשאת הולכת כול הזמן עם שמיכי שלך?"אמר אבא אך תסכולם גדול . מאיה על שמיכתה אינה מוכנה לותר . במפש שני המעגלים נכנסים לתמונה הסב והסבתא . גם הם בדעה שהגיע זמן פרידה מהשמיכה. על גל הרצון של מאיה להיות מהר בת ארבע , מבטיחים הסבים לצאת למסע מקוצר . זה אפשרי אבל השמיכה מה יהיה עם השמיכה . השמיכה כול כך מלוכלכת נאנחה סבתא "וסבא אמר "השמיכה כול כך קרועה ..ונאנח ומיה בשלה ועם השמיכה . בדרך המסע סבא סבתא והנכדה עוברים הרפתקאות: מפגש עם זאב נוראי , סערה בלב ים , הר געש מאיים בכול ומכול הסכנות יצאו בשלום, הכיצד? השמיכה . זאת השמיכה שהצילה אותם ."איזה מזל שהילדה לקחה את השמיכה אמרו הסב והסבתא ,[משפט החוזר על עצמו בכול המסע } אך פגעי ההרפתקאות פגעו בה בשמיכה . והשמיכה אבדה את גודלה וצורתה . אנו מלווים את השלושה שחזרו מהמסע המקוצר והנה לשאלתה של מיה על גילה המדויק , עונה הסבתא אכן "היום סוף סוף את בת ארבע מיה שמחה ומיד רצה לחלוק את שמחתה עם השמיכה . זה הרגע בו מיה נוכחה לדעת שנשאר ממנה רק קרע "נכון נזכרה מאיה הרי השמיכה שלי התפוררה בדרך לגיל ארבע . פרידה . ומה דעתכם האם נכון הוא להתערב בין ילד לחפץ אהוב או לתת לזמן לעשות את שלו . אשמח מאוד לקבל את התיחסותכם. אורי אורלב אחד הסופרים הפוריים . ספרים רבים שלו עוסקים בנושא השואה
