סצינת הסיום ../images/Emo58.gif
במשך זמן מה יש לי תחושה - לעזאזל, אני יודע איך הספר השביעי ייגמר
אתמול כבר לא יכולתי להתאפק יותר, וכשיישבתי לכתוב, הייתה לי תחושה שצריך להיות עומק, ואחרי שכתבתי מספר משפטים כבר לא יכולתי לעצור את רצף האירועים... (*) (*) אני לא מתחייב שכך יהיה באמת, אבל זה מתבקש... ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ הארי פוטר צעד ברחוב, מרגיש שסגר מעגל. בתחושת הקלה הוא שרק לעצמו. לפתע הרגיש תחושת צריבה בצלקת... "לא, זה כבר לא הגיוני", הוא חשב. לפתע התגשמה מולו מכשפה זהובת שיער, עונדת תשיתי אופל. היא החזיקה את המטה שלה מופנה כלפיו, ופניה היפות נראו זועמות. "שמונה שנים..." היא אמרה, כל מילה כמו ננעצה בבשרו של הארי. "שמונה שנים חיכיתי... שבע שנים אני חושבת רק עליך, מסתכלת עליך כל הזמן... אפילו יותר... כשנולדת, כשהוריך נלחמו בוולדרמורט, כשהגעת לבית הספר... הייתי שם..." הארי הרגיש שכל חייו התנקזו לנקודה הזו - להתעמת מול המכשפה הזו, שהוא אף אינו מכיר. הוא שלף בזהירות את מטהו, מנסה לקרוא את התודעה שלה, מופתע לקלוט רגש אימהי מכיוונה. "שמונה שנים... גדלת, התחזקת... והתעקשת להמשיך... הוריך מתו כשהיית בן שנה, חברך לבית הספר סדריק דיגורי נפטר, סנדקך האהוב סיריוס בלייק נפטר, והרשימה עוד ממשיכה... מה גורם לך להמשיך? מה גורם לי ללוות אותך..? אני מרגישה שכל החיים שלי התהפכו לגמרי... אני לא יכולה לכתוב בלי שישלחו לי ינשופים וגם מכתבים רגילים על כך שהרגתי דמות זו או אחרת... אף אחד לא מבין שזו חלק מהתוכנית הגדולה... כעת אף אחד לא יעצור בעדי..." הארי הביט בה המום למול שתף דיבורה, אך הייתה לו תחושה מאוד לא נעימה. "אקפרליאמו!" הוא צעק, בזמן שהיא צרחה "שתק!" הבזק אור אדום נע מהמטה של הארי, פוגש בהבזק אור זהוב מהמטה שלה, שהעלים את האדום. "אינטרודוסיו!" היא צרחה. גופו של הארי התעוות במן צמרמורת, עת שתף של מידע מכה בו. "ג'ואן?", הוא שאל. "כן הארי...", אמרה, "כל כך הרבה זמן אני מלווה אותך, בספרים, בסרטים, בעיתונות... אני מרגישה שכבר אין לי חיים... והמעריצים שעוד אומרים לי איך לנהוג, והתסריטאים והבמאים שמשנים את העלילה ועולים על דברים שאני לא חשבתי עליהם... כן... אמרו לי שאין לי מספיק רגש, שכשסדריק מת לא ממש התייחסתי אליו... אמרו לי אפילו שאני רוצחת..." "המממ.. אני לא חושב כך...", אמר הארי, שרביטו עדיין שלוף. "כן? אז למה השרביט עדיין מונף בידיך?" נבוך הארי הוריד את שרביטו מטה. "רוצה לשתות משהו? אולי כוס תה?", שאל. "אתה מבין", המשיכה ג'ואן, לא ממש מקשיבה לו "הם לא נותנים לי מנוחה... אני רוצה להמשיך בחיי, לפנות לכיוונים אחרים... גם אם אניח לך, אסיים את סדרת הספרים, מי ערב שלא יחזרו ויבקשו ממני עוד לרשום חוויותיך? עוד ראיונות..." מתוך טוב לב הארי הניף את שרביטו וזימן עגלת תה עם שני ספלים, חלב, סוכר ועוגיות. ג'ואן שראתה את הארי עושה קסם לא היססה, הניפה את שרביטה לעבר הארי. "מה לעזאז...", הספיק הארי לצעוק, עת אור ירוק אפף אותו מכל כיוון... סוף.
במשך זמן מה יש לי תחושה - לעזאזל, אני יודע איך הספר השביעי ייגמר
