סקופ - חלק א' (סיפור לתחרות)

ליונל

New member
סקופ - חלק א' (סיפור לתחרות)

"עיתונאית, אה?" "כן… בדפורד גאזט". ענתה מוירה. "את די חמודה בשביל עיתונאית". הוא אמר, מעביר את מבטו בעניין על שיערה החום הגולש ועיניה הירוקות. "למה, אתה מכיר הרבה עיתונאיות?" "יותר מדי… בדפורד גאזט, אה? על מה את כותבת, על חרציות?" היא חייכה חיוך מנומס. "אז מה, תרצי לשמוע קצת על היחידה?" הוא אמר. "אני אשמח. בשביל זה באתי. אמרו לי שאתה יודע להתנסח." הוא צחק. מוירה התיישבה מולו. הוא היה גבוה מאוד, אפילו בישיבה. עיניו החומות נראו משועשעות מהסיטואציה ושיערו היה מסורק לאחור. מוירה הניחה על השולחן מכשיר עגלגל וכחלחל שפלט אור ירוק. "אף פעם לא התראיינתי בעבר. אני מרגיש בנאדם חשוב". הוא אמר בחיוך של אדם שיודע משהו שהצד השני לא יודע. "שזה לא יעלה לך לראש". אמרה מוירה. "תרצי לשתות משהו?" "למה לא?" פאט הפנה את ראשו לעבר צג ארוך ושטוח שבקע מצד השולחן. "כן, אדוני?" אמר המלצר הקירח שהופיע על המסך. "אדוורת' לייט בבקשה. ו…מה לגברת?" מוירה כיווצה את עיניה כאילו מדובר בהחלטה הרת גורל. "שני אדוורת' לייט" הוא קטע את התלבטויותיה. "מיד, אדוני". אמר המלצר והצג שקע לתוך השולחן. "ולחשוב שפעם היה צריך לקרוא להם בקול שיבואו לשולחן. כל כך פרימיטיבי." הוא אמר. "כן, הטכנולוגיה השתנתה, אבל מסתבר שהגברים לא. אני לא שותה בירה". "חבל מאוד. את לא יודעת מה את מפסידה". הוא אמר בעודו משעין את מרפקיו על השולחן. "אז מה את רוצה לדעת, מיס ג'נקינס?" "בוא נפתח בכך שפרשת ההברחות לא מאירה את היחידה שלכם באור חיובי. תגובתך?" "שטויות, זה לא רציני. האשמים יועמדו לדין וייענשו בחומרה. היחידה מונה 500 איש, מיס ג'נקינס. מדובר בשניים מתוכם. השאלה הבאה". "ובכל זאת, מדובר בפשע חמור, בבגידה. אל תגיד לי שאתם עוברים על זה לסדר היום." "ודאי שלא. אבל אני לא אתייחס לזה בריאיון." "אבל אתה קצין המבצעים של היחידה". "אז מה?" מוירה נאנחה. "הרי לא ציפית שאעשה לך חיים קלים, נכון?" המלצר הגיע עם הבירות. פאט הודה לו. "אנחנו לא פועלים לפי הכללים הנהוגים בצבא". הוא הוסיף, "אצלנו הכל נסגר בפנים. שום דבר לא יוצא לתקשורת". "אם אתה לא מתכוון להתייחס למה שקורה בתוך היחידה, אז למה לעזאזל הסכמת לריאיון הזה?" היא אמרה ברוגז והניחה את ידה על המקליטן. הוא הניח את ידו על ידה. "חכי, בסדר. קיבלתי הוראה לשתף אתך פעולה, ואעשה זאת, עד גבול מסוים, כמובן". "אני לא מתכוונת שתגלה לי דברים סודיים ביותר". "זה מובן מאליו". הכינור האלקטרוני שברקע התחלף ברוק כבד. "איך מטפלת היחידה בסוגיית מילר ופוטס?" "הם יועמדו למשפט צבאי בתחילת החודש". "להערכתך, מהי מידת הנזק שנגרמה ליחידה בכלל ולחיל החלל בפרט מההברחות הללו?" "לא נגרם נזק רציני. המבריחים נתפסו בזמן. הם הספיקו להעביר לשומייקרים ארבעה מפרשי לייזר בלבד". "שומייקרים? אתה מתכוון לאנשי חגורת שומייקר?" "נכון. ככה קוראים להם בצבא". מוירה עיינה בניירותיה והרימה שוב את ראשה. "מה להערכתך הסיכויים להשגת שלום ולסיום העימות?" ליוטננט פטריק לאופר התמתח בכיסאו ונטל את המשקה שלו. "להערכתי, ולהערכת בכירים אחרים בצבא, הסיכויים לא גבוהים. השומייקרים נחושים בדעתם לזכות בנתיבים הללו. אי אפשר לחלק נתיבי סחר ואזורי שיפוט לכל מי שרוצה. זהו פתח לתוהו ובוהו גלקטי. הם רוצים להיות אדונים לעצמם על חשבוננו. זה עלול להוות דוגמה שלילית. אנו עלולים לאבד שליטה". הוא שתה את הבירה הישר מהבקבוק, בלי להשתמש בכוס. "אז מה, מלחמה? מה עם המשא ומתן?" חקרה מוירה. "אין יותר משא ומתן. לא נגעת בבירה שלך". "למרות הכל", היא אמרה, מתעלמת מהערתו, "נמצאו כמה בוגדים שהסכימו לסייע לאויב תמורת כסף". "תמיד יהיו רודפי בצע מלוכלכים. זה לא ישנה. לא הכרתי אישית את מילר ופוטס, אבל הכרתי דומים להם. הם ישלמו את המחיר, אל תדאגי". מוירה קימטה את מצחה. "מה קרה?" הוא שאל. "אתה חושב שאולי נוכל לעבור למקום יותר שקט?" "מה שתרצי, מיס ג'נקינס". הוא לגם פעם נוספת מהבקבוק, ונטל את מעילו. "בואי. הטיילת שקטה בשעה הזאת". כמה מאות מטרים מהפאב, מול האוקיינוס האטלנטי, נמצאה הטיילת של בדפורד. השמש שקעה מזמן ומוירה ופאט התיישבו על ספסל. השעה היתה מאוחרת ורצועת החוף היתה כמעט ריקה מאנשים. "אתה אוהב את בדפורד?" היא שאלה לאחר שהציתה סיגריה. המקליטן היה ביניהם על הספסל. "כן. אני שונא את הערים הגדולות. הן הפכו בלתי נסבלות בשנים האחרונות, בעיקר מאז ההגירה ההמונית מניו יורק". "אבל אתה בקושי נמצא כאן. היה לי מזל שתפסתי אותך." "נכון, אני בעיקר נמצא על חללית האם". "חללית האם… אתה מתכוון ל'אוקטופוס'". "כן". הוא הביט אל השמים זרועי הכוכבים בערגה. "עברו שלושה חודשים מאז שהייתי שם. עוד יומיים מסתיימת החופשה שלי בבדפורד, וחזרה לעבודה!" הוא חייך את החיוך האמיתי הראשון של הערב. מוירה פלטה ענן עשן סמיך אל שמי הערב. היא הבחינה שהוא נותן בה מבט משונה. "מה?" "האמת, מיס ג'נקינס. סתם שיחקתי איתך". הוא אמר. "למה אתה מתכוון?" "את לא תאמיני איזה מזל יש לך". הוא הניח את ידו על כתפה.
 

ליונל

New member
סקופ-חלק ב'

"יש לי סקופ בשבילך". "סקופ?" "כן, ואת תהיי זו שתפרסם אותו. אני עומד להזניק לך את הקריירה. לא עוד חרציות". מוירה נתנה בו מבט מבולבל. "קולונל אייזלי הורה על כך באופן אישי. למנוע הדלפות בלתי מבוקרות". הוא התקרב אליה. "לפני כשבעה חודשים שלנו, 16 חודשים שלהם, יצרו אנשי מושבת שומייקר מגע ראשוני עם כשלוש מאות חייזרים שנחתו על עולמם. החייזרים הגיעו עם ספינתם מאנדרומדה, עדיין לא ברור בדיוק מאיפה. מה שבטוח זה שהם לא יכולים לחזור לביתם. ספינתם נהרסה כמעט לחלוטין". "אני מקשיבה". אמרה מוירה, עיניה פעורות לרווחה. "עכשיו… החייזרים התערו במושבה. הם חלק מהמושבה. והמקורות שלנו מוסרים שהם עוינים. הם עושים יד אחת עם השומייקרים". מוירה נראתה מרותקת. "אל דאגה, תקבלי הוכחות. צילומים, הקלטות". "אז זה לא רק מאבק על נתיבי סחר?" "ברור שלא", הוא אמר בבוז. "הם מהווים איום על עולמנו". "למה זה הוסתר עד עכשיו?" "לא רצינו ליצור פניקה בציבור". "והם באמת עוינים?" "הם השמידו כבר מספר סיירות שלנו, וכפי שאמרתי, הם מנסים להשתלט על נתיבי הסחר. וגם… רק חשבי, אם הם יגיעו לכדור הארץ, ויתחילו להתרבות, המין האנושי, כפי שאנו מכירים אותו, ייכחד". "הממ…" אמרה מוירה. "נכון שאת שמחה שהעורך שלח בחר בך?" "בטח שאני שמחה". "יופי. אנחנו מתכוונים למחוק אותם מעל פני האדמה, את כל המושבה הארורה". מוירה השליכה את הבדל על האספלט הלח, מועכת אותו ברגלה. היא נראתה שקועה במחשבות. פאט נתן לה לעכל את הדברים, אבל המבט על פניה התחלף עד מהרה. היא נראתה לפתע… נחושה. "ליוטננט, חשבתי שאולי תוכל לספר לי על פלוגות 'אדי' ו'ברתולומיאו'?" פאט הסתכל בה במבט של תדהמה משולבת בסקרנות. "את רצינית?" "בטח". "נורא מצחיק, מיס ג'נקינס. אני מעריך בחורות עם חוש הומור. את ללא ספק העיתונאית הכי חוצפנית שראיתי בחיים שלי. כרגע סיפרתי לך על מגע ראשוני, ואת…" מוירה הרימה את המקליטן והניחה אותו על ברכיה. היא התקרבה אל פאט. "תגיד לי איפה מוצבות הפלוגות הללו ומהן סיסמאות השיגור שלהן, ומהם צופני הגישה של ה'אוקטופוס'." פעמון האזעקה החל לצלצל בראשו של פאט, אבל זה היה מאוחר מדי. דאגתו היתה גוברת אם הוא היה רואה את המלצר מהפאב ממתין בתוך הצללים, מרחק מטרים ספורים מהם, מחזיק בידיו מקל שחור ודק. "מה לעזאזל את חושבת שאת עושה? את מרגלת?!" הוא שאל כלא מאמין. "הבירה ששתית הכילה גוברניום". היא אמרה. "אותו חומר שמשמש במעבדות רנטגן, רק מזוקק פי אלף. השותף שלי עומד לא רחוק מכאן עם מערבל גוברניום". היא הורתה בידה. המלצר, שהמתין לאות, סובב את ראש המקל השחור. פאט נאנק מכאבים. דבר!!" היא סיננה. "אני לא אומר לך כלום". "דבר, ליוטננט, או שנדאג שכל מי שאתה מכיר על פני האדמה, משפחתך, חבריך, כולם יחוסלו. אתה לא יכול להרשות לעצמך שלא לדבר. האמן לי". דמעותהוא אמר לה כל מה שהיא רצתה לדעת. "אני מאוד מודה לך, ליוטננט", היא אמרה. "אני לא מבין…" הוא אמר, רועד מזעם. "למה להתחפש לעיתונאית כדי…" "אל תחמיא לעצמך. אתה לא המשימה היחידה שלי. הייתי עסוקה בחצי השנה האחרונה". היא ענתה בקור. היא נגעה באצבעה בנקודה כלשהי מתחת לאוזנה הימנית. "אבל אני רוצה שתראה משהו. אתה מבין, הסקופ שלך…" פאט בהה בה. "..הוא חדשות ישנות בשבילי". תווי פניה ריצדו לרגע והשתנו מול עיניו ההמומות של פאט, עיניה הפכו להיות ענקיות וירוקות כשל חתול, עורה הפך זהוב-ירוק. שיערה נותר חום, אך כעת הוא היה מקורזל. היא מיהרה ללחוץ שוב על הכפתור הטבוע בצווארה. פניה חזרו להיות רגילות, ועור גופה חזר לצבעו הוורוד. "את… אנדרומדאית?" הוא מלמל. "נעים לי מאוד. להתראות, ליוטננט". היא הורתה שוב בידה לעבר הצללים. "לא…" הספיק פאט לפלוט. נשמע "פסססס" חלש וארוך, כמו פחמן דו חמצני המשתחרר לאוויר, וגופו של פאט נרפה כמעט מיד ונפל לאחור והיא השעינה אותו על מסעד הספסל. הוא נראה ישן ושליו, למרות שאבריו הפנימיים התפחמו לחלוטין. למרות זאת הוא כמעט לא חש כאב. זה יותר ממה שהגיע לו, היא חשבה. יותר ממה שהגיע למנוול שאמלל את אנשיה זמן כה רב. ההישג במשימתה היה כפול. המידע המודיעיני רב הערך שהושג, והריגתו של אחד מאנשי המפתח ביחידת "קומט". חודשים של עבודה מאומצת השתלמו. המשימה בוצעה בהצלחה. עכשיו היא רק צריכה להסתלק מכאן. עם קצת מזל, מחר בשעה הזאת היא תהיה בחזרה בחגורת שומייקר, בין חברים. היא קמה מהספסל והתרחקה בצעדים מדודים, שלא לעורר חשד. "המלצר" הצטרף אליה ושניהם צעדו לעבר הכביש הראשי. האישה שידידיה על כדור הארץ הכירו בתור "מוירה ג'נקינס", עמדה להיעלם מעל פני האדמה מבלי להותיר עקבות, ולשוב לביתה המרוחק. בלבה היא נשאה תקווה לחזור יום אחד לביתה האמיתי, אי שם בין הכוכבים. אבל בינתיים, הולך להיות כאן מעניין.
 

Rivendell

New member
תגובה לסיפור

מבחינה רעיונית, אהבתי את זה. לקחת רעיון יחסית נדוש, אבל כן הצלחת לייצר מזה משהו נחמד, למרות שאין פאנצ' ממשי בסוף. כן הייתי מכניסה לשם אלמנטים פחות מוכרים ונדושים כדי לחזק את האמירה של הסיפור. אבל בגדול - זה נחמד. הביצוע שלך, טכנית, מאוד נקי ויש לי מעט מאוד הערות:
זה עלול להוות דוגמה שלילית. אנו עלולים לאבד שליטה". לא טוב להשתמש באותה מילה פעמייפ ברצף בכזה טווח קצר. תנסה אולי : "זה עשוי לתת דוגמא שלילית, אנו עלולים לאבד שליטה".
תמיד יהיו רודפי בצע מלוכלכים. זה לא ישנה" לא ברור כל כך ה"ישנה". ישנה מה? מתי? למה בעתיד? לא לא "זה מעולם לא שינה"? אם אתה אומר כזה דבר אתה חייב גם להסביר.
דמעותהוא אמר לה כל מה שהיא רצתה לדעת. כאן יש לי הרגשה שהייתי לך פשוט טעות הקלדה כלשהי
בכל מקרה - לגבי העלילה והדמויות - בחרת הטכניקה סיפורית מסויימת, בצורת דיאלוג. אבל לאורך כל הסיפור המשפטים מאוד קצרים. זה לא תמיד "מרגיש" נכון, ואולי יש מקום להרחיב קצת. למרות שכן אהבתי את השימוש שלך בפשה ואת העובדה שהדמויות שלך רוב הזמן מדברות כמו בני אדם (שזה נהדר). אבל היה חסר לי משהו. קצת יותר רקע ומידע. למשל, על השומייקרים. לא ברור לי אם זו מושבה עצמאית של כדוה"א, חייזרים, מה? דווקא זה אלמנט מעניין בסיפור שלך וחבל להתעלם ממנו. זהו בגדול. יפה
 

ליונל

New member
../images/Emo51.gif תגובה לתגובה

לגבי שתי הערותייך הראשונות, את צודקת. קיבלתי. הפנמתי. למרות שעברתי על הסיפור המון פעמים, זה ברח לי. לגבי ההערה השלישית, מדובר לא בטעות הקלדה אלא באיזושהי תקלה במהלך ההדבקה ממעבד התמלילים לתיבת ההודעה. לא שמתי לב. מצטער! הספור הזה היה ארוך יותר במקור וכלל מעט הרחבה לגבי הסיטואציה ושינוי קל בעלילה. כשראיתי שהוא מתארך לי, (1800 מילה), שקלתי לפרסם אותו בפורום ולהתעלם מהתחרות או אפילו לוותר על הפורום ולשלוח אותו ל"חלומות באספמיה". אבל הסיפור נכתב במקור עבור התחרות (ואני אוהב אתגרים
), ולכן קיצרתי אותו עד שהגעתי בדיוק ל-1500 מילה. מקווה שלא פגעתי בו יותר מדי. אני לא חושב. אם הייתי חושב כך, לא הייתי עושה את זה. ולמרות שסיפורים לא אמורים לבוא עם הסברים, הנה זה בכל זאת, בואו נקרא לזה "נספח": המושבה היא מושבה עצמאית, של בני אדם. החייזרים הגיעו בשלב מאוחר יותר. הייתי שמח לפרסם את הסיפור שוב עם התיקונים, אפשר? איך זה הולך?
 

Rivendell

New member
פשוט תשרשר לכאן עם הכותרת "מתוקן"

ואת ההסבר תוסיף בתוך הסיפור. אחרת זה לא שווה הרבה לקורא שלך. זה מידע שאתה צריך לתת תוך כדי השיחה או משהו.
 

ליונל

New member
סקופ-חלק ב' (מתוקן)

"יש לי סקופ בשבילך". "סקופ?" "כן, ואת תהיי זו שתפרסם אותו. אני עומד להזניק לך את הקריירה. לא עוד חרציות". מוירה נתנה בו מבט מבולבל. "קולונל אייזלי הורה על זאת באופן אישי. למנוע הדלפות בלתי מבוקרות". הוא התקרב אליה. "לפני כשבעה חודשים שלנו, 16 חודשים שלהם, יצרו אנשי מושבת שומייקר מגע ראשוני עם כשלוש מאות חייזרים שנחתו על עולמם. החייזרים הגיעו עם ספינתם מאנדרומדה, עדיין לא ברור בדיוק מאיפה. מה שבטוח זה שהם לא יכולים לחזור לביתם. ספינתם נהרסה כמעט לחלוטין". "אני מקשיבה". אמרה מוירה, עיניה פעורות לרווחה. "עכשיו… החייזרים התערו במושבה. הם חלק מהמושבה. והמקורות שלנו מוסרים שהם עוינים. הם עושים יד אחת עם השומייקרים". על פניה של מוירה נח מבט מזועזע. "אל דאגה, תקבלי הוכחות. צילומים, הקלטות". "אז זה לא רק מאבק על נתיבי סחר?" "ברור שלא", הוא אמר בבוז. "הם מהווים איום על עולמנו". "למה זה הוסתר עד עכשיו?" "לא רצינו ליצור פניקה בציבור". "והם באמת עוינים?" "הם השמידו כבר מספר סיירות שלנו, וכפי שאמרתי, הם מנסים להשתלט על נתיבי הסחר. וגם… רק חשבי, אם הם יגיעו לכדור הארץ, ויתחילו להתרבות, המין האנושי, כפי שאנו מכירים אותו, ייכחד". "הממ…" אמרה מוירה. "נכון שאת שמחה שהעורך שלח בחר בך?" "בטח שאני שמחה". "יופי. אנחנו מתכוונים למחוק אותם מעל פני האדמה, את כל המושבה הארורה". מוירה השליכה את הבדל על האספלט הלח, מועכת אותו ברגלה. היא נראתה שקועה במחשבות. פאט נתן לה לעכל את הדברים, אבל המבט על פניה התחלף עד מהרה. היא נראתה לפתע… נחושה. "ליוטננט, חשבתי שאולי תוכל לספר לי על פלוגות 'אדי' ו'ברתולומיאו'?" פאט הסתכל בה במבט של תדהמה משולבת בסקרנות. "את רצינית?" "בטח". "נורא מצחיק, מיס ג'נקינס. אני מעריך בחורות עם חוש הומור. את ללא ספק העיתונאית הכי חוצפנית שראיתי בחיים שלי. כרגע סיפרתי לך על מגע ראשוני, ואת…" מוירה הרימה את המקליטן והניחה אותו על ברכיה. היא התקרבה אל פאט. "תגיד לי איפה מוצבות הפלוגות הללו ומהן סיסמאות השיגור שלהן, ומהם צופני הגישה של ה'אוקטופוס'." פעמון האזעקה החל לצלצל בראשו של פאט, אבל זה היה מאוחר מדי. דאגתו היתה גוברת אם הוא היה רואה את המלצר מהפאב ממתין בתוך הצללים, מרחק מטרים ספורים מהם, מחזיק בידיו מקל שחור ודק. "מה לעזאזל את חושבת שאת עושה? את מרגלת?!" הוא שאל כלא מאמין. "הבירה ששתית הכילה גוברניום". היא אמרה. "אותו חומר שמשמש במעבדות רנטגן, רק מזוקק פי אלף. השותף שלי עומד לא רחוק מכאן עם מערבל גוברניום". היא הורתה בידה. המלצר, שהמתין לאות, סובב את ראש המקל השחור. פאט נאנק מכאבים. דבר!!" היא סיננה. "אני לא אומר לך כלום". "דבר, ליוטננט, או שנדאג שכל מי שאתה מכיר על פני האדמה, משפחתך, חבריך, כולם יחוסלו. אתה לא יכול להרשות לעצמך שלא לדבר. האמן לי". דמעות של זעם וכאב החלו לשטוף את פניו של פאט. הוא קפץ את אגרופיו, אם רק היתה לו הזדמנות לזוז הוא היה שובר לה את המפרקת. אבל תנועה קלה, הוא ידע, והם יהרגו אותו בלי להניד עפעף. הוא שמע זאת בקולה. הוא אמר לה כל מה שהיא רצתה לדעת. "אני מאוד מודה לך, ליוטננט", היא אמרה. "אני לא מבין…" הוא אמר, רועד מזעם. "למה להתחפש לעיתונאית כדי…" "אל תחמיא לעצמך. אתה לא המשימה היחידה שלי. הייתי עסוקה בחצי השנה האחרונה". היא ענתה בקור. היא נגעה באצבעה בנקודה כלשהי מתחת לאוזנה הימנית. "אבל אני רוצה שתראה משהו. אתה מבין, הסקופ שלך…" פאט בהה בה. "…הוא חדשות ישנות בשבילי". תווי פניה ריצדו לרגע והשתנו מול עיניו ההמומות של פאט, עיניה הפכו להיות ענקיות וירוקות כשל חתול, עורה הפך זהוב-ירוק. שיערה נותר חום, אך כעת הוא היה מקורזל. היא מיהרה ללחוץ שוב על הכפתור הטבוע בצווארה. פניה חזרו להיות רגילות, ועור גופה חזר לצבעו הוורוד. "את… אנדרומדאית?" הוא מלמל. "נעים לי מאוד. להתראות, ליוטננט". היא הורתה שוב בידה לעבר הצללים. "לא…" הספיק פאט לפלוט. נשמע "פסססס" חלש וארוך, כמו פחמן דו חמצני המשתחרר לאוויר, וגופו של פאט נרפה כמעט מיד ונפל לאחור והיא השעינה אותו על מסעד הספסל. הוא נראה ישן ושליו, למרות שאבריו הפנימיים התפחמו לחלוטין. למרות זאת הוא כמעט לא חש כאב. זה יותר ממה שהגיע לו, היא חשבה. יותר ממה שהגיע למנוול שאמלל את אנשיה זמן כה רב. ההישג במשימתה היה כפול. המידע המודיעיני רב הערך שהושג, והריגתו של אחד מאנשי המפתח ביחידת "קומט". חודשים של עבודה מאומצת השתלמו. המשימה בוצעה בהצלחה. עכשיו היא רק צריכה להסתלק מכאן. עם קצת מזל, מחר בשעה הזאת היא תהיה בחזרה בחגורת שומייקר, בין חברים. היא קמה מהספסל והתרחקה בצעדים מדודים, שלא לעורר חשד. "המלצר" הצטרף אליה ושניהם צעדו לעבר הכביש הראשי. האישה שידידיה על כדור הארץ הכירו בתור "מוירה ג'נקינס", עמדה להיעלם מעל פני האדמה מבלי להותיר עקבות, ולשוב לביתה המרוחק. בלבה היא נשאה תקווה לחזור יום אחד לביתה האמיתי, אי שם בין הכוכבים. אבל בינתיים, הולך להיות כאן מעניין.
 

Yuli Gama

New member
תגובה לסיפור

שמת לב לתרגיל ההתחלות שמעביר goshdarnit? (מומלץ בחום) אז בעקבות התרגיל, המלצה קטנה. תתחיל מאיפה שהתחלתה את החלק השני. מכך שהוא מסתובב אליה ואומר שיש לו סקופ. כמעט כל החלק הראשון הוא דיבורים סביב סביב. לא ממש מעניינים ולא ממש חשובים לסיפור. עדיף אם תתחיל מה"סקופ" מהאקשן, ולאחר מכן תכניס את הפרטים מי הוא בדיוק, ואת העובדה שהיא עיתונאית. לא ממש מובן מה הצד של החיזרים בכל הסכסוך. למה אם הם יגיירו לכדור הארץ האנושות תוחרב? הרי יש מעט מהם. מוקד העניין של החיזרים גם דיי מוזר. למה שהם ירצו ערוצי מסחר? אין מספיק מניע מאחורי החיזרים. קשה להבין למה צריך לפחד/לשנוא/להזדהות איתם. למה שיחידה צבאית אחת יחליט מה קורא גזע זר? בגדול הסיפור חביב, אבל באמת יש מקומות לשיפור.
 

ליונל

New member
הממ...

מוזר, אני דווקא בניתי את הסיפור בכוונה בצורה הזאת. אני מודע לכך שהחלק הראשון כולל הרבה דיבורים. אבל לא חשבתי שהם סתמיים, אלא שהם העניקו רקע כלשהו לארועים שבאים אחר כך. המטרה שלי היתה לפתח את הרעיון בהדרגה עד ל"מערכה" האחרונה. לגבי השאלות בנושא העלילה. מדובר בסיפור קצר שאמור לתאר סיטואציה זרה לחלוטין. קראתי סיפורי מדע בדיוני רבים שבהם היה הנסתר רב על הגלוי, ולא האכילו את הקורא בכפית. חשבתי שהענקתי מספיק מידע שהבהיר פחות או יותר מיהם השחקנים הראשיים בעלילה. לגבי מניעים, אני מסכים שלא הכל היה ברור לחלוטין, אבל הסיפור לא עסק במניעים אלא בסיטואציה אחת ספציפית במקום ספציפי שהושפעה ממצב כללי כלשהו, וכך גם המניעים נותרו כלליים. לא רציתי לכתוב סיפור של 5000 מילה, ולא רציתי שהדמויות יפצחו במונולוגים של הסברים. בשום מקום לא כתבתי שהחייזרים אכן ישמידו את האנושות, אלא רק שזהו החשש של "קומט". החייזרים לא רוצים נתיבי מסחר. המאבק הזה התחיל לפני הגעתם. חשוב לי להדגיש זאת כי זה אכן כתוב מצוין בסיפור. בכל אופן, למרות שנראה שאני מתנגד להערות, ההפך הוא הנכון, אני לוקח הכל לתשומת לבי. מכל מלמדי השכלתי. אבל חשוב היה לי לנמק את בחירותיי. תודה על התגובה ועל הקריאה!
 

Yuli Gama

New member
המממ ../images/Emo13.gif

אם היית צריך לנמק כל כך הרבה,זה לא אומר משהו? אתה לוקח מצב שיתכן ומעניין (למרות שלא חדש), ואז נוטש אותו לחלוטין בשביל סצנה אחת. אין לי דבר נגד סיפורי סצנה, אני באצמי דיי אוהבת לכתוב כאלו, אבל מה הסצנה שיש לך כאן? עיתונאית מתאכזבת מחייל שוביניסט ואז מתברר שהוא כן רוצה לספר (למרות שאם מישהו היה מדבר אלי בצורה כמו שהגשת זאת, הייתי חושבת שהוא סתם עושה "פוזה" ו,"מורח" אותי, כלומר ההתנהגות שלו גורמת למילים להיות לא אמינים) ואז מתגלה שהיא עבדה עליו כל הזמן, אוי לא. זה חביב, לא חדש, טוויסט שמסובב את העלילה, אבל לא סוחב על עצמו סיפור. אני לא קוטלת, כי הכתיבה סך הכל טובה, ויש רעיון. פשוט אתה מפתח פה ,ומתמקד פה, לא על הדברים שבאמת מעניינים. לא מעניין אותי שהיא חיזר, גם לא ממש מפתיע (כפי שאמרתי, זה די נדוש). חסר עומק מאחורי הדמויות, סיבות, מניעים. יש לדמויות אופי, אפילו אופי טוב. אבל חסרה הרגשת הדחף, המניע. האם אתה יודעה מה הוא המניע? כי אם כתבת את הסיפור רק כידי להציג סיטואציה עם טוויסט, ואת העלילה רק קשרת מסביב, אז זה יכול להסביר למה יש תחושה של "חוסר". בקשר לפיתוח הרעיון בהדרגה עד המערכה הראשונה, תראה את תרגיל העוסק בהתחלות שרץ עכשיו בפורום. הוא בדיוק מדבר על זה. בחצי הראשון של הסיפור אין שום דבר "שיתפוס", "שום דבר שירתק" ויחזיק אותי עד המקום בו מתחילה העלילה האמיתי.
 

ליונל

New member
אני אגיד לך את האמת

אני מתלבט, אני לא רוצה להתחיל לנתח את הסיפור כאן. כלומר, יש לי מה להגיד בהתייחס להערות שלך, אבל אני לא רוצה לפרט את זה כאן. אני לא כל כך מבין איך זה הולך, אבל אם אכן תכניסו את הסיפור לתחרות אני מעדיף שיוכלו לקרוא אותו בלי כל הניתוחים האלה. הסיפור צריך לעמוד בפני עצמו, לטוב ולרע. חבל שהסיפור מתפרסם בצמוד לתגובות שעוסקות בו.
 

Yuli Gama

New member
בחירה שלך

אבל כאן עולה השאלה מה יותר חשוב לך עצם הכתיבה, והיכולת להשתפר או להציג את הסיפור בצורה יפה, כמו שהוא בתיקווה ש"יהיה בסדר". בוא אני אעשה לך חיים קלים
תגיד את מה שיש לך להגיד כאן נדון ונדבר על הסיפור, ולפני סגירת התאריך, פשוט תעלה את הגירסה המתוכנת שלו בהודעה חדשה. סך הכל, גם לי מעניין על מה חשבתה בזמן הכתיבה. מסכים?
 

ליונל

New member
אוקיי, אבל קרוב לוודאי

שאני לא אשנה את מבנה הסיפור בצורה מהותית. ציינת שהחלק הראשון מיותר לטעמך. אני יכול להבין, אבל שמעתי גם דעות הפוכות לכך. בכל אופן, זה הסיפור וזה המבנה שלו. שינוי בסדר גודל כזה ידרוש מהפך שלם בעלילה ולמעשה יצירת סיפור חדש, מה שיכול לקחת לי שבועות. אני לא חושב שהבעיה קשה עד כדי כך שזה מצדיק זאת. מצד שני, אם אקבל עוד הערות בנושא הזה, אולי אשקול זאת שנית. באמת הייתי רוצה לקבל עוד תגובות בפורום. קיבלתי שתיים, שלך, ושל ריוונדל. ושתיכן ביקרתן דברים שונים
כך שכדי לדעת אם יש משהו שלא עובד באופן קונסיסטנטי, צריך לשמוע פידבק מכמה שיותר קוראים. בכל אופן, אני רוצה להתייחס לכמה דברים. אמרת שהטוויסט לא מחזיק את הסיפור. כעיקרון, זה לא סיפור סובב טוויסט (כמו "החוש השישי"), זה לא היה החלק המרכזי מלכתחילה. קודם חשבתי על הסיטואציה ורק לאחר מכן הגעתי לתפנית העלילתית הזו שהופיעה מעצמה באופן די טבעי. לכן אני לא יודע אם זה נכון לקרוא את זה כך. דבר נוסף, גם את וגם ריוונדל אמרתן שהרעיון די נדוש. אני לא יודע... מה לדעתכן הוא לא רעיון נדוש במדע הבדיוני? האם כל מה שאתן כותבות או קוראות הוא מקורי לחלוטין ולא מושפע מכלום? הוא לא עוסק בחייזרים? בנסיעות בזמן? בעולמות אחרים? בהיסטוריה חלופית? בחלל? וכו' וכו'? אפילו לא נוגע בהם? הז'אנר, מטבעו, כולל תמות מסוימות שחוזרות על עצמן בכל מיני וריאציות, אני לא חושב שהסיפור הזה שונה כל כך מאחרים. חשובה לי היכולת להשתפר, אבל גם חשוב לי לפרסם את מה שאני עושה וטורח עליו רבות. לא משנה איפה. אני יכול להגיד לך שזה לא כיף גדול לשלוח סיפור ל"חלומות באספמיה", לחכות חצי שנה(!!) ולבסוף לשמוע שהסיפור נדחה. אז בשביל מה לטרוח? הפלוס הגדול בפורום כמובן הוא הפידבקים, וכפי שאמרתי, אני לוקח את הכל בחשבון. כל הטיפים שאני קורא כאן יבואו לשימוש בסיפורים הבאים. למרות זאת, חשוב לי להדגיש שהסיפור לא הוגש, לפחות מבחינתי, בצורה "חצי אפויה", עבדתי עליו ושכבתבתי אותו שוב ושוב כדי שהוא יהיה שלם וישביע את רצוני (למרות שזה אף פעם לא קורה באמת), בעיקר בגלל שהוא הוגש לתחרות סיפורים.
 

Yuli Gama

New member
הממ :)

בקשר לחלק הראשון, החלטה שלך, מקווה שתקבל פידבקים נוספים בקשר לזה שאני וריונדל הגבנו על נושאים שונים, אז זה ברור. לכל בן אדם יש התמקדות על דברים אחרים בסיפור, גישה שונה וטעם שונה. בקשר לטוויסט. אין בסיפור עלילה (כלומר זה אינו סיפור עלילתי), אין בסיפור רעיון שאתה מנסה להעביר, אז או שזה סיפור שמתאר תמונה ותו לא, או שזה סיפור טוויסט. אם זה סיפור תמונה, אז זה אינו סיפור העומד בכוחות עצמו, בתור פרק ראשון של משהו, אולי. אם זה סיפור טוויסט, אז זה נדוש (אני אדבר על כך בהמשך) ולא מחזיק את הסיפור. השאלה היא, מב ניסיתה להגיג לנו? למה שנרצה לקרוא את הסיפור? מה בדיוק אמור להיות בו מעניין? אני אהבתי את הכתיבה שלך, ואהבתי את הדיאלוגים(הדמויות מדברות כמו אנשים אמיתיים, ולא כמו שבלונות). אבל יש הרגשה שגם אתה לא ידעת בדיוק מה אתה רוצה להעביר. בקשר לנדוש. זה נכון שכל מה שכותבים, כבר נכתב אי פעם, אבל יש דברים שכבר לא יכולים להפתיע אף אחד. זוג שמתרסק על כוכב והופך לאדם וחווה, מחשב שמשתגע ומנסה להרוג את כולם, "ואז התעוררתי" וכדומה. לא התחומים עצמם נדושים (חיזרים, מכונות זמן, היסטוריה חלופית), אלא איך אתה מציג אותם. אתה מציג מצב מוכר, אבל במקום לתת נקודה מעניינת עליו, אתה מתמקד במשהו אחר לחלוטין. מה שיש לך, זה דמות שמשנה את פניה, ממישהי "חיובית" הופכת ל "שלילית", יש המון את ה"סיבוב" הזה בכתיבה. הוא כבר לא מפתיע, אלה יותר "נחמד" גורם להתענין מה בדיוק יקרה עכשיו. אני לא אומרת לשכתב את כל הסיפור, אלא פשוט שתשטול 2-3 פיסות מידע שיהפכו את הכל ליותר מעניין. למה הצבא מתנגד לאנשי החגורה? למה הוא מתנגד לחיזרים? למה החיזרים הם עויינים? דברים קטנים שיגרמו לנו להיכנס יותר פנימה אל תוך הסיפור. אני שמחה שחשוב לך לפרסם ולהשתפר, ונכון שאחת הדרכים הקלות ביותר ל קבל פידברק היא דרך הפורומים. תגובה של אנשים מוכרים (משפחה וחברים) פשוט לא אובייקטיבית. בקשר ל"חלומות באספמיה", נכון שלוקח הרבה זמן לקבל תשובה, אבל זה סיממן טוב, שאומר שמגיעים אליהם המוני סיפורים. ולמה לטרוח? כי אחרי שהסיפור הראשון, השני, השלישי ידחו, אולי דווקא הרביעי יהיה מספיק טוב כדי להיכנס? בנוסף, הדחייה מעודדת להשתפר. אם משהו לא נכנס, אז זה אומר שצריך לעבוד טוב יותר על הסיפור הבא :)
 

ליונל

New member
אוקיי

הבנתי שה"נדוש" מבחינתך הוא דווקא הטוויסט, ולא התמות המד"ביות. אוקיי, הפנמתי. אבל עכשיו מאוחר מדי לשנות את זה, אז אני אמשיך לעמוד מאחורי הבחירה שלי במקרה הזה. לגבי העניין של "על מה הסיפור". אני מודה, לא חשבתי על "מסר" או נושא כללי לסיפור. היה לי רעיון לסיפור, אז כתבתי סיפור. אני לא חושב שלסיפורים צריך תמיד להיות מסר כמו "האהבה מנצחת הכל" או "קנאה הורסת יחסים" או דברים אלה. לפעמים סיפור יכול להיות מעניין ומבדר בזכות עצמו. אפשר לומר שאם חשבתי על משהו, זה היה האיוולת שבחשיבה צבאית צרת אופקים. החייזרים הם לא בהכרח רעים. אלא שאף אחד לא טורח לשאול אותם. לא יודע אם זה עבר. כמובן שנושא גדול, או סאבטקסט, מעשירים את הסיפור. אני מסכים עם זה. בקשר, ל"חלומות באספמיה". היית מאוד קרובה. אכן שלחתי אליהם 3 סיפורים ושלושתם נדחו. ואני, עד שאני מסיים סיפור, יוצא לי המיץ... בכל אופן, אני אחכה לראות אם יהיו עוד פידבקים ואעלה גרסה סופית יום או יומיים לפני הדדליין. (יום שבת הבא, לא?) נ.ב: אני יודע שהודעות בפורומים כותבים מהר, ויש שגיאות כתיב, אבל את ההודעה האחרונה שלך היה קצת קשה לצלוח...
אל תיעלבי בבקשה...
תודה!
 

Rivendell

New member
אני רוצה להתמקד דווקא בחלק של "נדוש

" (תמיד נגמרת לי השורה!) אז ברור שיש מחזור של נושאים בז'אנר, ולא רק בז'אנר אלא בכלל. "רומיאו ויוליה" זה מקורי מבחינת הנושא?
ואחר כך כבר הרבה מאוד שנים ממחזרים את הסיפור הזה בכל דרך אפשרית, בספרים, בסרטים ובמחזות, בכל מיני גרסאות. אז ברור שאף אחד לא מצפה ממך שתמציא איזה תחום חדש לחלוטין, וכל זה בסיפור קצר אחד. אבל הרעיון הוא לחדש -משהו-. בוא נלך שוב עם "רומיאו ויוליה" לרגע. לפני כמה שנים קם אדם, ואומר שהוא רוצה להפוך את זה לסרט. רק מה? כבר עשו מזה הצגה, סרט, ספר ומה לא. אז מה הוא עושה? הוא לוקח את הסיפור הבסיסי, ומתאים אותו לזמן הנוכחי. ויש לך "סיפור הפרוורים", והאיש היום מיליונר בפנסיה (כמובן שאני גם קצת מגזימה וגם לא באמת בטוחה שהוא היום מליונר או בכלל בחיים, אבל לצורך העניין, זה הרעיון) -
לקחת משהו ישן ולעשות איתו משהו חדש.
זווית חדשה, או פרט כלשהו שמרענן את הסיפור - משהו שיגרום לקורא שלא להרגיש ש"בסרט הזה כבר היינו".
 

ליונל

New member
אבל זה בדיוק העניין

שחשבתי שהרעיון שעיתונאית שבאה לראיין איש צבא ומתגלה כחייזרית, מרגלת ומתנקשת, הוא דווקא גרסה מקורית לסיפור מוכר... יעזור לי מאוד אם תצביעו לי בדיוק על הנקודה שבה לדעתכן העניין הזה לא עובד. איפה בדיוק זה נדוש? זה באמת יעזור לי. אולי כל העניין הזה שברור שמהתחלה אף אחד הוא לא מי שהוא באמת... לא יודע. כנראה שאתן קראתן יותר מדע בדיוני ממני...
 

Yuli Gama

New member
הרעיון

הזה, אני חוששת הופיע כבר כמה וכמה פעמים בסיפורים. לי בכל מקרא יצא להיתקל בדיוק באותה סצנה כבר קודם. (דווקא בכתיבה של ישראלי, רק ששם זה היה עיתונאי ולא עיתונאית
לפי דעתי תוכל לחזק את הסיפור אם תציג יותר את עמדת החייזרים. תציג עד כמה החיל סטריאוטיפי בזה שהוא שולל אותם. תנסה לתת להם צד בעניין. שניראה שהם לא בהכרח רעים. בעצמך אמרת שחשבת לעבוד על הנקודה הזאת. זאת נקודה שבהחלט יכולה לתת מפנה חדש לסיפור. לתת לו עומק. מה בדיוק נדוש? חיזרים שמגיעים, צבא שמתנגד, מרגלים חיזרים. בלי לפגוע, אבל כמעט הכל. הדבר העיקרי שמציל את הסיפור הוא יכולת הכתיבה שלך, והדיאלוגים המצוינים. לא צריך לשנות הרבה, לא צריך להוסיף הרבה (למרות שההתחלה עדיין מיותרת לפי דעתי) רק תעמיק את הטיעונים. למה צבא חושב שחיזרים הם רעים (גם סטריאוטיפ ישמש כאן לא רע), מה בדיוק רוצים החיזרים? ובהחלט קראנו יותר מדי מדע בדיוני
 
למעלה