מוזמנים לקרוא את הסקירה שלי לספר:
רוזלנידה עוברת דירה/ איריס ארגמן
איור: נטעלי רון רז
הוצאה: מטר
ספר שלישי בסדרת הספרים
רוֹזָלִינְדָה שבו היא חוֹזֶרֶת לְהַרְפַּתְקָה נוֹסֶפֶת.
רוֹזָלִינְדָה, הַמְּכַשֵּׁפָה הָאֲהוּבָה, עוֹבֶרֶת דִּירָה. הִיא עוֹזֶבֶת אֶת בֵּיתָהּ הַקָּטָן וְאֶת הָעֵץ הָאָהוּב עָלֶיהָ, וְעוֹבֶרֶת לָגוּר בְּלֵב הָעִיר בַּקּוֹמָה הַשְּׁבִיעִית בְּבִנְיָן גָּבוֹהַּ עִם
הַדְּרָקוֹן, הֶחָתוּל שִׁמְשׁוֹן
וְעָצִיץ. הַכּוֹל חָדָשׁ לָהּ וּקְצָת מוּזָר. אֲבָל אצל רוזלינדה, כְּמוֹ תָּמִיד, יֵשׁ קֶסֶם בָּאֲוִיר. מִבַּעַד לְחַלּוֹנָהּ הִיא צוֹפָה עַל הָעִיר, מִתְבּוֹנֶנֶת בַּשְּׁכֵנִים מִמּוּל וּמְגַלָּה עוֹלָם
חָדָשׁ וּמְסַקְרֵן. הדירה
שהיא עוברת אליה היא בקומה הכי גבוהה בבניין החדש. רוזלינדה קונה דברים חדשים: כובע אדום בשבילה ועציץ מטפס שתניח על אדן החלון. עם העציץ
בידיה והחתול שלה
לצידה רוזלינדה נכנסת לבניין החדש ומגלה דלת מכסף שנפתח מולה עם כפתור צהוב לצידה. היא איננה יודעת מה זה ,היא נכנסת פנימה ויוצאת החוצה,
ממש כמו ילדים רבים
הם מפחדת מדברים שהיא לא מכירה ולא מבינה. בסופו של דבר היא עולה לקומה השביעית ברגל....... בדרך לקומה השביעית, היא רואה את השלטים של
הדירות האחרות
ומתלבטת איזה שלט להכין.
ערב אחד היא מבחינה באשה וילד שיושבים על כורסה.
"האשה הקריאה סיפור לילד. מילים קטנות התעופפו באויר ונחתו על אדן החלון של המכשפה. מעניין על מה הסיפור''...., חושבת רוזלינדה. גם היא רוצה
להקשיב לו כי אולי הוא
לוקח למקומות אחרים.....
ערב אחד, התעופף לילד בלון והגיע לרוזלינדה.
''להשאיר את הבלון או להשאיר אותו אצלי?''
הילד נופף לה והיא הבינה שיכולה להשאיר אצלה את הבלון. למחרת, היא מצאה אווירון מקופל שטומן בחובו ציור של אם, ילד ומכשפה בסלון. רוזלינדה
נסיתה להחזיר לו ציורים
באותה שיטה
אך ללא הצלחה. היא יורדת לאסוף את הציורים ופוגשת את הילד ואימו ונותנת לו את הציורים.
''כן ..כן.. ציירתי אותםבשביל...''
קשר מיוחד נוצר בין רוזלינדה לבין הילד ואימו עד למפגש בביתם. באווירה החמימה, על סיפורים ועוגה, היא צופה הפעם מן העבר השני אל חלון ביתה, שהאור בו לא דלק ו"רק
היא יכלה לראות את הדרקון והחתול מציצים ומביטים אל האורות הצהובים של הבנין שממול.''
כפולת הסיום של הסיפור מציגה את רוזלינדה ישובה עם מיכל ואיתי על העץ, ולידם החתול והדרקון. בכפולה נטולת טקסט זו, טמון סופו המאושר של הסיפור.
איורים מקסימים של המאיירת נטעלי רון-רז.. נֶטַעלִי מְלַוָּה אֶת רוֹזָלִינְדָה הַמְּכַשֵּׁפָה מֵהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן. בְּכָל פַּעַם הִיא מְנַסָּהֹ לְרַסֵּן אֶת הַתִּסְרוֹקֶת שֶׁל רוֹזָלִינְדָה,
אֲבָל הַמְּכַשֵּׁפָה לֹא
מְשַׁתֶּפֶת אִתָּהּ פְּעוּלָּה..
ספר מקסים על שכנות טובה, על פחדים ממעברי דירה, על חברויות ועל כך שלפעמים משהו קטן יכול להוביל להיכרויות ולקשרים חדשים ובלתי צפוי.
סיפור היכול להיות פתח לשיחה עם הילדים אודות שינויים, מעברים ומפגש עם חברים חדשים.
ממליצה בחום.
תודה להוצאת מטר
לגבי האיורים בספר בתגובה
רוזלנידה עוברת דירה/ איריס ארגמן
איור: נטעלי רון רז
הוצאה: מטר
ספר שלישי בסדרת הספרים
רוֹזָלִינְדָה שבו היא חוֹזֶרֶת לְהַרְפַּתְקָה נוֹסֶפֶת.
רוֹזָלִינְדָה, הַמְּכַשֵּׁפָה הָאֲהוּבָה, עוֹבֶרֶת דִּירָה. הִיא עוֹזֶבֶת אֶת בֵּיתָהּ הַקָּטָן וְאֶת הָעֵץ הָאָהוּב עָלֶיהָ, וְעוֹבֶרֶת לָגוּר בְּלֵב הָעִיר בַּקּוֹמָה הַשְּׁבִיעִית בְּבִנְיָן גָּבוֹהַּ עִם
הַדְּרָקוֹן, הֶחָתוּל שִׁמְשׁוֹן
וְעָצִיץ. הַכּוֹל חָדָשׁ לָהּ וּקְצָת מוּזָר. אֲבָל אצל רוזלינדה, כְּמוֹ תָּמִיד, יֵשׁ קֶסֶם בָּאֲוִיר. מִבַּעַד לְחַלּוֹנָהּ הִיא צוֹפָה עַל הָעִיר, מִתְבּוֹנֶנֶת בַּשְּׁכֵנִים מִמּוּל וּמְגַלָּה עוֹלָם
חָדָשׁ וּמְסַקְרֵן. הדירה
שהיא עוברת אליה היא בקומה הכי גבוהה בבניין החדש. רוזלינדה קונה דברים חדשים: כובע אדום בשבילה ועציץ מטפס שתניח על אדן החלון. עם העציץ
בידיה והחתול שלה
לצידה רוזלינדה נכנסת לבניין החדש ומגלה דלת מכסף שנפתח מולה עם כפתור צהוב לצידה. היא איננה יודעת מה זה ,היא נכנסת פנימה ויוצאת החוצה,
ממש כמו ילדים רבים
הם מפחדת מדברים שהיא לא מכירה ולא מבינה. בסופו של דבר היא עולה לקומה השביעית ברגל....... בדרך לקומה השביעית, היא רואה את השלטים של
הדירות האחרות
ומתלבטת איזה שלט להכין.
ערב אחד היא מבחינה באשה וילד שיושבים על כורסה.
"האשה הקריאה סיפור לילד. מילים קטנות התעופפו באויר ונחתו על אדן החלון של המכשפה. מעניין על מה הסיפור''...., חושבת רוזלינדה. גם היא רוצה
להקשיב לו כי אולי הוא
לוקח למקומות אחרים.....
ערב אחד, התעופף לילד בלון והגיע לרוזלינדה.
''להשאיר את הבלון או להשאיר אותו אצלי?''
הילד נופף לה והיא הבינה שיכולה להשאיר אצלה את הבלון. למחרת, היא מצאה אווירון מקופל שטומן בחובו ציור של אם, ילד ומכשפה בסלון. רוזלינדה
נסיתה להחזיר לו ציורים
באותה שיטה
אך ללא הצלחה. היא יורדת לאסוף את הציורים ופוגשת את הילד ואימו ונותנת לו את הציורים.
''כן ..כן.. ציירתי אותםבשביל...''
קשר מיוחד נוצר בין רוזלינדה לבין הילד ואימו עד למפגש בביתם. באווירה החמימה, על סיפורים ועוגה, היא צופה הפעם מן העבר השני אל חלון ביתה, שהאור בו לא דלק ו"רק
היא יכלה לראות את הדרקון והחתול מציצים ומביטים אל האורות הצהובים של הבנין שממול.''
כפולת הסיום של הסיפור מציגה את רוזלינדה ישובה עם מיכל ואיתי על העץ, ולידם החתול והדרקון. בכפולה נטולת טקסט זו, טמון סופו המאושר של הסיפור.
איורים מקסימים של המאיירת נטעלי רון-רז.. נֶטַעלִי מְלַוָּה אֶת רוֹזָלִינְדָה הַמְּכַשֵּׁפָה מֵהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן. בְּכָל פַּעַם הִיא מְנַסָּהֹ לְרַסֵּן אֶת הַתִּסְרוֹקֶת שֶׁל רוֹזָלִינְדָה,
אֲבָל הַמְּכַשֵּׁפָה לֹא
מְשַׁתֶּפֶת אִתָּהּ פְּעוּלָּה..
ספר מקסים על שכנות טובה, על פחדים ממעברי דירה, על חברויות ועל כך שלפעמים משהו קטן יכול להוביל להיכרויות ולקשרים חדשים ובלתי צפוי.
סיפור היכול להיות פתח לשיחה עם הילדים אודות שינויים, מעברים ומפגש עם חברים חדשים.
ממליצה בחום.
תודה להוצאת מטר
לגבי האיורים בספר בתגובה
