סקסיזם מרומז בזמר העברי

סקסיזם מרומז בזמר העברי


"זמר שלוש התשובות" כבר נדון כאן פעמים רבות לאורך השנים, ונראה לי שאין מה להוסיף. אבל יש שירים אהובים ומוכרים, שבהם המסר הדכאני מוטמן בתוך דימוי ענוג ורומנטי, אולי הכותב עצמו לא מודע אליו כלל (בניגוד לאלתרמן, שקשה לי להאמין שלא הבין כמה קשים ופוגעניים החרוזים שלו ב"זמר שלוש התשובות").

המחשבה הזו באה לי בכל פעם שאני מאזין ל"ציפרים נודדות" של יורם טהרלב (ואפי נצר), ומגיע תור הבית:


הוא בנה לה קן מעשבים,
והיא ליקטה זרעים מתוך הרגבים.
והוא שרק לה שיר של אהבה
והיא נתנה לו שי, נוצה מתוך זנבה.



יעני, הוא נותן לה שיר, פרי מוחו הפורה והיצירתי והרוחני, לא כואב בכלל, והיא נותנת לו נוצה מזנבה, חלק מגופה הגשמי והארצי, ומה לעשות, זה כנראה יכאב לה. ככה זה באהבה, בנות, רישמו לפניכן.

כן, אני יודע, יורם טהרלב איש נורא נחמד, ולא יעלה על הדעת.
 

גרי רשף

New member
אני רואה אחרת את הדברים

לא, לא את השיר הנ"ל, אלא את כל הגישה. גישה המניחה באופן סמוי שהבריות נראים לכאורה נחמדים, אבל אם קצת ננבור או אז תתגלה האמת המרה: כולם גזענים / שובינסטיים / הומופוביים / פאשיסטים; כמובן - חוץ ממני וקומץ ידידי..
הם אמנם מנסים לשחק אותה ליברלים / פלורליסטים/ הומניסטיים, אבל אז מתפלקת להם מילה לא נכונה שאינה עומדת בכללי ה-PC וערוותם נחשפת ברבים.
הנה יוסי (דמות פיקטיבית), בחור א-ל-כיפאק, מצביע למפלגה "הנכונה", מחזיק בדעות "הנכונות"; אבל אבוי: הוא משתמש במונח "אישתי" או אולי "אשתו" הנ"ל יצאה לחופשת לידה ולא הוא, או החמור מכל - הוא הציג את עצמו בתור "בעלה".. יצא המרצע מן השק: שוביניסט מן הזן הגרוע ביותר, שכן בניגוד לשובינסטים שאינם מסתירים את דעתם על מקומן של הנשים בעולם, הוא שוביניסט באצטלה של פמיניסט ומוליך שולל את הבריות.
&nbsp
אז הנה יורם טהרלב כתב לנו שירים כמו על כפיו יביא (שלושה בעלי מקצוע יהודים ממין זכר, אין שם בעלות מקצוע ולא כל שכן ערבים), ישנן בנות (שיר היתולי רווי סטיראוטיפים אנטי-נשיים), ריח תפוח אודם שני (גם שם יש "ציפורת" - פייגלה לעת מצוא, כמו בשיר שציטטת), הבלדה על יואל משה סלומון (אה.. נו.. כמובן: רק גברים, והכפר הערבי אום לאבס התרוקן פתע מתושביו הערבים) וכך הלאה.
(פסקה זו נכתבה בציניות)
&nbsp
אנחנו חיים בעולם שההיסטוריה שלו נכתבה ונוצרה בידי גברים, ושהתרבות שלו והשפה שלו והמנהגים והנימוסים שלו הם פועל יוצא של אותה היסטוריה.
בעולמו של טהרלב כמו בעולמי (וכנראה גם בעולמך) השפה העברית היא שפה בה זכר הוא המין הלא מסומן (מקווה שדייקתי במינוח), גברים מחזרים בו אחר נשים, אנו שואבים השראה מהתנ"ך המלא בדמויות של גברים ונכתב מנקודת מבט גברית, המנהיגים - לטוב ולרע - רובם גברים, לא יעלה בדעתנו ללבוש חצאית, ואם נצא בריקוד זוגות באיזה אירוע - זה יהיה כנראה עם בת זוג ולא עם בן זוג.
הציטוט שהבאת ממחיש את עולם הדימויים שכולנו חיים בו. אפשר לצאת למערכה גדולה נגד כך כמו למשל אותה חברת כנסת שמתעקשת לדבר בנקבה גם כשמתבקש לדבר בזכר, ולדון לכף חובה כל מי שיחרוג כהוא זה מכל מיני כללים שמעניינים רק קומץ של משוגעים לדבר, ואפשר לדון בני אדם לכף זכות. לי אין בעייה עם טהרלב, ושיריו הם לכל היותר המשל ולא הנמשל.
 
לא חוץ ממני


איני מוציא את עצמי מהכלל ואיני מטיף מוסר לאחרים מעמדה של עליונות מוסרית.
גם לי אין בעיה עם טהרלב, יש לי בעיה עם הדימוי שהוא השתמש בו.
דימוי כמו שהתפלק לטהרלב (בהשפעת כל המטענים שהזכרת), יכול היה להתפלק גם לי.
איני חושב שזה צריך למנוע ממני מלהצביע על דימוי כזה כשאני מבחין בו.
&nbsp
מחמיא לי שאתה מכנה אותי "משוגע לדבר".
בדרך כלל אני סופג ביקורת הפוכה, קרי, שאני רכיכה נהנתנית וחסרת ערכים
 

גרי רשף

New member
אנסה ללכת לקראתך..

נניח שלמחרת כתיבת השיר, בעוד טהרלב מתכונן למוסרו לידי המלחין אפי נצר שיתאים לו מנגינה, הוא מגלה להוותו שהדף עם מילות השיר הושלך הפחה על ידי אשתו / זוגתו / ציפורתו / ווט אוור..
הוא מייד ניגש לשולחן הכתיבה לשחזר את השיר, הוא זוכר באופן כללי את הרעיון (אהבה בין ציפורים כמשל..) ואת המבנה, אבל לא את התוכן המדוייק; וכעת הוא כותב אותו מחדש: לא בדיוק כמו המקור, אבל משהו דומה.
ברור שגם בשיר המשוחזר יש ציפור זכר המחזר אחר ציפור נקבה: לכתוב על שתי ציפורות מאוהבות לפני כ-50 שנה היה מצטייר כמגוחך וכמפספס את הפואנטה, וכיום היה מצטייר כחתרני / נונקונפומיסטי / מאתגר.. גם ברור שהזכר היה מחזר אחרי הנקבה ולא להיפך: שוב - שיר לכל המשפחה, זה מה שהציבור רוצה לקבל, וזה מה שהיה קיים אז בעולמו של טהרלב וכנראה גם היום.
וכאן אנחנו מגיעים לעצם העניין: הזכר שבמשל שר לה שיר של אהבה, כי כך דרך גבר בעלמה: מנסה להרשים אותה בכוחו או ברגישותו או בהבטחותיו או בעושרו וכו'.
ומה איתה: יתכן והכוונה המודעת או הלא מודעת של המשורר הייתה לומר שהיא מתרצה ונעתרת, ובשיר המחודש היא תנשק את מקורו במקורה או אולי תנפנף בחן בזנבה ולאו דווקא תיתן לו נוצה מתוכו. מצד שני, יכול להיות שהכוונה (שוב - המודעת או הלא מודעת) הייתה לומר שהיא מעניקה לו את חסדיה בתמורה, כמובן - כביטוי לאהבה ולזוגיות וחלילה לא כתמורה לאתנן, וזה מתבטא במשהו יותר אינטימי מכישכוש בזנב - נוצה ממנו.
אולי כך ואולי כך, ובכל מקרה אינני רואה מה לא בסדר כאן..
 
אני מעריך את זה


הלוואי ועמי האיזור ילמדו ממך, וילכו גם הם זה לקראת זה. באמת.

אינני בטוח שלפני 50 שנה היה כל כך ברור שהזכר מחזר אחרי הנקבה ולא להיפך. אני משער שזה היה המקרה השכיח, אבל מובטחני שהיו סיפורים שבהם האישה דווקא הייתה הפעילה והיוזמת. אחד הסיפורים האהובים בתולדות עמנו הוא סיפור מגילת רות, שדי ברור בו מי יזם ומי נענה ליוזמה. בחירה של פזמונאי לכתוב פזמון שבו הגבר הוא היוזם היא בדיוק זה: בחירה.

אפשר לחשוב על פזמונים שבהם היוזמה היא משותפת, או שאין בכלל אלמנט של יוזמה. יכול לצאת מזה שרשור נחמד.

שאלת, מה הייתי אומר אם במקום חלק מגופה, היה הפזמונאי מייחס לציפורת נתינה פחות גופנית, דוגמת נשיקה או נפנוף בזנב. ובכן, הטוב ביותר היה לו גם הנתינה של הציפורת הייתה מבוססת על היצירתיות שלה, ולא על הגוף שלה. אבל גם נתינה גופנית כמו נשיקה עדיפה בעיניי על נתינה שמבוססת על קטיעת חלק מהגוף והגשתו כמתנה לציפור האהוב.

אין לי בנות, אבל לו היו לי, הייתי מנסה לשכנע אותן שזה לא רעיון כל כך טוב לתת לאהוב שלהן במתנה קווצת שיער תלושה מן השורש (וודאי לא שיער גוף), או לקעקע את שמו על עורן, או לעשות לעצמן פירסינג עם תכשיט לפי בחירתו.
 

dori78

New member
אם אנחנו קטנוניים

אז כדאי גם לציין שציפורים משירות נוצות בד"כ בחילוף נוצות (שלא מתרחש בחיזור) או מתוך פחד. ציפורים בתקופות סטרס תולשות לעצמן נוצות עד ליצירת קרחות של ממש.

אני רואה את זה קצת שונה:
הציפור הזכר מדגים את אהבתו והיותו ראוי לאהבתה בעבודת כפיים ומוסיקה
ואילו הנקבה, כדי לעשות רושם ולהוכיח אהבה, יכולה ללקט שאריות ולהיות יפה.
 
האמת, עזרת לי פה


מעכשיו, כל פעם שאשמע את השיר ותגיע השורה הזו, אומר לעצמי בתוקף שלא מדובר בתלישת נוצה חיה מתוך הזנב, אלא בנוצה שאי פעם הייתה חלק מהזנב, אבל מאז כבר נשרה, והיא מחכה במגירה לתורה להיות מוגשת כשי לאהוב. לא מאד מכבד, אבל גם לא כל כך כואב.
&nbsp
 

dori78

New member
לא ממש...

ראשית, השיר אומר בפירוש "נוצה מתוך זנבה".
גם אם אין כאב פיזי - נוצר שנושרת בגלל לחץ נפשי זה לא להיט...

שנית - אם קשה לך עם הסקסיסטיות - לא מפריע לך שכל מה שיכולה הנקבה לתרום לקשר כדי להוכיח את אהבתה זה את היופי שלה (נוצות קישוט...)?
 
לא להיט, אבל פחות גרוע


ראשית - מדוע להניח שהנוצה נשרה בגלל לחץ נפשי ולא בגלל "חילוף נוצות" תקופתי?
ממילא היה בבית, אז היא נתנה לו אחת ...
&nbsp
שנית - כן מפריע לי, וכתבתי על זה במפורש. הוא נותן יצירתיות, היא נותנת חלק מהגוף. חלק יפה או לא יפה, זה כבר בעיני המתבונן.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לא אוהבת את השיר, אבל הבית הזה ממש לא מפריע לי

הוא בנה קן (עבודה פיזית) היא ליקטה זרעים (עבודה פיזית).
הוא כתב שיר (השקיע) היא נתנה לו נוצה (דווקא פחות השקעה, וגם לא בהכרח כואבת, נוצות נושרות כל הזמן).
בקיצור, שניהם פעלו למען אהבתם והקמת קן משותף (תרתי משמע) ואני לא רואה כאן איזושהי הקרבה יתרה של הנקבה (או בכלל). לא צריך להתאמץ לחפש בנרות שוביניזם או חוסר שוויון גם במקומות שבהם הוא לא קיים.
 
למעלה