סקס בדייט ראשון (בני 30+)
(שלום לפורום. אני מניח שהודעות כאלו כבר נפתחו עד זרא, ובכל זאת, גם אני טומן ידי בצלחת).
נער הייתי וגם בגרתי, הייתי בשתי מערכות-יחסים ארוכות טווח (וכמה שלא), ראיתי עולם, הוספתי דעת (ומשקל. למעט על הראש, שם קצת, ממש קצת, יותר קליל) והתברגנתי.
והיום, אחרי שקמתי מהאבל על הקשר האחרון שהסתיים (כבר מזה זמן מה, לא אתמול-שלשום) אני שוב בשוק-הבשר, שוב בוחן ונבחן ותוהה תהיות.
אני לא יוצא לדייט כל יום-יומיים (ודאי לא שניים בערב אחד). למי יש זמן? או כוח?
אני לא לוקח מספר טלפון (או שמא היום זה כבר פרופיל פייסוש?) מ"כוסית" בבר ויום למחרת כבר קובעים באותו בר, באותה שעה.
אני כן מכיר דרך חדר-כושר, קבוצת הריצה שאני חבר בה (זוכרים שהעלתי משקל?), הרצאות בנושאים שאני פוקד שמעיינים אותי, מדי פעם חבר עם כוונות טובות מנסה. כולנו מכירים את הרוטינה אני מניח.
וגם אחרי שהכרתי, אני לא ממהר לבית-הקפה/מסעדה. אפשר, בכיף, לשוחח בטלפון, לראות איך השיחה מתקדמת, איך הדינמיקה.
ואגב, גם בפגישה עצמה, אם זה לא זה, נפרדים אפילו אחרי עשר דקות, אני מקווה שכידידים. אין צורך לשבת כמי שכפאו שד לפחות חצי-שעה, שעה, מתוך נימוס.
אבל, כאשר כבר ישנה האחת שתחומי העניין שלנו זהים, השיחה קולחת, אנחנו נעימים זה בעיני זה וכאשר מבקשים חשבון ומסתכלים בשעון מגלים שהעברנו שלוש-ארבע שעות בשיחה בנעימים ואוטוטו בוקר וצריך לקום לעבודה אני כן כיום, להבדיל מבעבר, מנסה לכוון לכך שאת הלילה נעביר יחד. (ולא, אני לא אתחסד, סקס. אני מתכוון לכך שאני מקווה שיהיה סקס).
אם בצעירותי האמנתי לקלישאות כמו להרשים, דייט שלישי לפחות וכן הלאה, הרי שהיום בגילי וגילן של הנשים איתן אני מתרועע (אני לא מתעניין בילדות הקטנות ממני במספר דו-ספרתי של שנים, למרות שברור לי שדווקא עליהן יהיה לי קל יותר לעשות רושם), אחרי מה שעברנו, אני מניח כי גם הן יודעות שלהעלם אפשר גם אחרי דייט שלישי, שה"באד בוי" הוא בדיוק זה, ילד רע, לא אמין, מתפרפר וחסר אחריות ושבאופן כללי, אם ישנה משיכה אין שום דבר רע בזיון. גם אם יום למחרת לא ממש מבינים מה חשבנו אתמול בלילה.
לא, אני לא מתכוון להפוך כל אחת מהנשים איתן יצאתי לזוגתי החדשה, ויוצא מכך שבהחלט היו דייטים שאליהם הגעתי רק מתוך תקווה לסקס בסופם.
אבל כך או כך, בין שאני רואה באישה שמולי את אישתי הפוטנציאלית לעתיד או "רק" אישה חכמה, יפה, מעניינת, מרתקת, מסקרנת ושאר סופרלטיבים, היום, ממרום גילי, ודווקא להבדיל מכאשר הייתי בן 20+, אני לא רואה בסקס בדייט ראשון גביע או כיבוש אלא פשוט דרך נעימה לסיים מפגש נעים.
ואחרי כל האפוס הזה, מעניין אותי, מה דעתכם/ן חברי/ות פורום נכבדים/ות?
חולקים דעה איתי או עליי?
לחוצים (ולוחצים) יותר או פחות מימי נעורייכם? מסכימות יותר או פחות להתמסר בדייט הראשון?
(ועוד לא דברתי בכלל על ילדים, לא אין, ואיך הם נכנסים למשוואה הזו).
(שלום לפורום. אני מניח שהודעות כאלו כבר נפתחו עד זרא, ובכל זאת, גם אני טומן ידי בצלחת).
נער הייתי וגם בגרתי, הייתי בשתי מערכות-יחסים ארוכות טווח (וכמה שלא), ראיתי עולם, הוספתי דעת (ומשקל. למעט על הראש, שם קצת, ממש קצת, יותר קליל) והתברגנתי.
והיום, אחרי שקמתי מהאבל על הקשר האחרון שהסתיים (כבר מזה זמן מה, לא אתמול-שלשום) אני שוב בשוק-הבשר, שוב בוחן ונבחן ותוהה תהיות.
אני לא יוצא לדייט כל יום-יומיים (ודאי לא שניים בערב אחד). למי יש זמן? או כוח?
אני לא לוקח מספר טלפון (או שמא היום זה כבר פרופיל פייסוש?) מ"כוסית" בבר ויום למחרת כבר קובעים באותו בר, באותה שעה.
אני כן מכיר דרך חדר-כושר, קבוצת הריצה שאני חבר בה (זוכרים שהעלתי משקל?), הרצאות בנושאים שאני פוקד שמעיינים אותי, מדי פעם חבר עם כוונות טובות מנסה. כולנו מכירים את הרוטינה אני מניח.
וגם אחרי שהכרתי, אני לא ממהר לבית-הקפה/מסעדה. אפשר, בכיף, לשוחח בטלפון, לראות איך השיחה מתקדמת, איך הדינמיקה.
ואגב, גם בפגישה עצמה, אם זה לא זה, נפרדים אפילו אחרי עשר דקות, אני מקווה שכידידים. אין צורך לשבת כמי שכפאו שד לפחות חצי-שעה, שעה, מתוך נימוס.
אבל, כאשר כבר ישנה האחת שתחומי העניין שלנו זהים, השיחה קולחת, אנחנו נעימים זה בעיני זה וכאשר מבקשים חשבון ומסתכלים בשעון מגלים שהעברנו שלוש-ארבע שעות בשיחה בנעימים ואוטוטו בוקר וצריך לקום לעבודה אני כן כיום, להבדיל מבעבר, מנסה לכוון לכך שאת הלילה נעביר יחד. (ולא, אני לא אתחסד, סקס. אני מתכוון לכך שאני מקווה שיהיה סקס).
אם בצעירותי האמנתי לקלישאות כמו להרשים, דייט שלישי לפחות וכן הלאה, הרי שהיום בגילי וגילן של הנשים איתן אני מתרועע (אני לא מתעניין בילדות הקטנות ממני במספר דו-ספרתי של שנים, למרות שברור לי שדווקא עליהן יהיה לי קל יותר לעשות רושם), אחרי מה שעברנו, אני מניח כי גם הן יודעות שלהעלם אפשר גם אחרי דייט שלישי, שה"באד בוי" הוא בדיוק זה, ילד רע, לא אמין, מתפרפר וחסר אחריות ושבאופן כללי, אם ישנה משיכה אין שום דבר רע בזיון. גם אם יום למחרת לא ממש מבינים מה חשבנו אתמול בלילה.
לא, אני לא מתכוון להפוך כל אחת מהנשים איתן יצאתי לזוגתי החדשה, ויוצא מכך שבהחלט היו דייטים שאליהם הגעתי רק מתוך תקווה לסקס בסופם.
אבל כך או כך, בין שאני רואה באישה שמולי את אישתי הפוטנציאלית לעתיד או "רק" אישה חכמה, יפה, מעניינת, מרתקת, מסקרנת ושאר סופרלטיבים, היום, ממרום גילי, ודווקא להבדיל מכאשר הייתי בן 20+, אני לא רואה בסקס בדייט ראשון גביע או כיבוש אלא פשוט דרך נעימה לסיים מפגש נעים.
ואחרי כל האפוס הזה, מעניין אותי, מה דעתכם/ן חברי/ות פורום נכבדים/ות?
חולקים דעה איתי או עליי?
לחוצים (ולוחצים) יותר או פחות מימי נעורייכם? מסכימות יותר או פחות להתמסר בדייט הראשון?
(ועוד לא דברתי בכלל על ילדים, לא אין, ואיך הם נכנסים למשוואה הזו).
