סקרנית...

[קרנושה]

סקרנית...

אך תגמלתם את הפגיה עם שחרורם של ילדיכם? קניתם משהו? הכנתם משהו? אחרי הכל אנחנו מדברים פה על חודשים של אישפוז והצלת חייהם של ילדינו!! רבות חשבתי על זה עם שחרורם של הילדים.... רציתי לקנות להם משקל והאחראית אמרה שהם לא זקוקים לזה...התייעצתי איתם והם ביקשו ממני מערכת של כלים ושל סכו"ם (זה היה לפני פסח) וזאת הם קיבלו... כעבור חודש רצו לי מחשבות שחייבת להשאיר את חותמנו שם ואז רצו לי מילים בראש וכשהעלתי אותם על הדף זה יצא מבריק... על תמונה ממוסגרת ענקית שמתי בטור יורד מצד ימין את התמונות של ילדיי ביום היוולדם ממש (מונשמים) ומצד שמאל במקביל את אותו הילד בגיל חצי שנה...באמצע כתבתי משהו (אחפשו כעת ואביאו בהמשך)...הם התלהבו כל כך לעולם לא אשכח זאת...עד היום כשאני באה לפגיה אני רואה את ילדיי שם...נזכרת..... רבות תהיתי אם לשים את התמונות הקשות מההתחלה, לבסוף החלטתי שכן...הרי יצאנו מהכל... ורציתי שהורים לפגים שיגיעו עם פגים כמו שלנו יראו גם את הימים ההתחלתיים הקשים ההם ולא לקבל את הכל על מוכן...חשבתי שזה יעזור בנחמה... אני זוכרת אותי לאחר לידתם כמהתי לשמוע סיפורים ולחפש תמונות ומצבים זהים לשלי.....רובם כרובם היו סיפורים עם תמונות עדכניות שלא ממש ממחישות את ההתחלה..... אביא בהמשך את מה שכתבתי לפגיה... קרן אמא של מתי, ליהיא וליאור (נולדו בשבוע 27)

 

[קרנושה]

דבריי הוקרה לפגיה.....

כה רבות לכם אנו חבים את חיי ילדנו המופלאים, אך לפני כל התודות ולפני כל הברכות נשתף אתכם בקצת מתחושותינו הרגשתנו ומחשבותינו שהתרוצצו ללא הרף בראשנו, אשפוז ארוך וממושך אתכם עברנו כברת דרך שלעיתים לא האמנו לאן הגענו, דרך ארוכה שנראתה לעיתים כה רבות כאינסופית כעת היא נראית כל כך מוחשית ואמיתית. מתי, ליהיא וליאור נולדו ב 16.11.2000שלא כמתוכנן לאחר הריון קשה שלא ניתן לו הרבה זמן, לאוויר העולם יצאו בשבוע העשרים ושבע מלאי חיים וכל כך תמימים. בתוך ים של צפצופים ואינסוף מכשירים בתוך מצב עמוס פחדים ומעט מאוד חיוכים הם שכבו שם-העוללים, כל אחד מהם עולם ומלואו ומקבל את החיים בדרך משלו, זעירים, עדינים כמעט שבירים נולדו הם במשקלים כה קטנים, בחלקם מונשמים בחלקם לחמצן נזקקים נולדו הם לחיים לא קלים ומלאי אתגרים. מתי-שהיה הקשה מכולם נילחם על חייו שכל כך אהב ילד ערני וגם קצת עצבני עם עיניים כחולות משגעות שאת הלב הן כובשות. ליהיא- ילדה כה שברירית בעדינותה-את ליבנו כבשה, לא להרבה נזקקה מלבד המון חום ואהבה. ליאור-ילדה מאוד פעילה שנראית בבירור מעל ראשה ההילה זכתה היא אצלכם לתספורת המקסימה שעליה אפילו לא שילמה. יש כל כך הרבה מה לומר וכל כך קצר הוא הנייר אז נתחיל בתודות שהן כה רבות... תודה על התמיכה ותודה על ההקשבה.. תודה על העידוד שלעולם לא היה מדוד, תודה על ההסברים שהיו כה רבים תודה על ההרגשה הנפלאה שילדנו היו לכם החשובים במעלה, תודה ותודה ותודה ושוב תודה מילה כל כך קצרה וכל כך הרבה היא מכילה, את מילות הסיכום נעתיק מין ההתחלה כה רבות לכם אנו חבים את חיי ילדנו המופלאים. מחזקים את ידכם להמשך בעבודה כל כך מבורכת שהפרי שלה יעמוד לנצח מול עינכם. מאתנו משפחת יבור מתי, ליהיא, ליאור וההורים קרן ושנדור. 16.11.2000 ממצא לא? קרן

 

[משי של גיא]

מדהים. עומדות לי דמעות ממש. כל

הכבוד על היצירתיות. הרופאה של גיא מנדנדת לי כבר המון זמן לתת תמונות של גיא לפגיה עם התחלה, אמצע וסוף. אני גם צריכה להכין משהו.

 

[משי של גיא]

בהתחלה רצינו לקנות למחלקה מכשיר

וידאו אבל מזל ששאלתי את האחות האחראית אם יש להם והסתבר שכן (נעול בארון). אז הלטתי לשאול מה הם צריכים במקום להימנע מהפתעות והם ביקשו סורק. קנינו להם סורק ממש שווה ומשוכלל ושמנו עליו מין חריטה עם תודות על הטיפול המסור בגיא.

 

[שרהודיה]

אנחנו קנינו למחלקה טייפ

שהיה חסר להם (הקודם פשוט התקלקל..) הצרה שאחרי חודש אנשים מ#%##@^ גנבו את הטייפ מהמחלקה..

 

[engel_j]

אצלנו התארגנו מס´ זוגות ו.....

כנראה שנקנה מקפיא לפגיה,בשביל צנצנות החלב . !!!

 

[ורד של שירה]

אנחנו לא קנינו מתנה רק עשינו מסיבת

פרידה עם עוגה וכיבודים האמת שתיכננתי לקנות מתנה ספלי קפה כי האחיות אמרו שזה הכי חסר להם אבל השיחרור היה לי כל כך קשה וגם חודש אחר כך בבית, מלא חרדות ולחץ כך שזה איכשהו התמוסס לו - לגבי התמונות ששמים בפגיה, אני חייבת להגיד שזה הדבר הכי מעודד שהיה לי שם, כל היום הייתי מסתובבת במסדרונות הפגיה ומסתכלת על כל הפגים הקטנים ואיך הם נראים היום. אני לא יודעת איך זה בפגיות אחרות אבל בשניידר יש עשרות סיפורים וזה בהחלט מעודד כל הכבוד קרן