משהו בנושא -
לאחר עשר שנים בהם עסקה במשרדה בעריכת דין בתחומי משפט מסחרי, ציבורי ונדל"ן, היא כיהנה בין השנים 1996-1999 בתפקיד מנכ"לית רשות החברות הממשלתיות והייתה אחראית על הפרטת החברות והמונופולים הממשלתיים. משהו בנושא מתוך כתבה עליה ב-Nrg: בשנה וחצי הראשונות לתפקידה הצליחה הרשות למכור חברות ממשלתיות בסכום חסר תקדים בתולדות המדינה. כנסיכת חירות, ליברלית בנשמתה, היא אמנם הראתה דאגה לגורלם של עובדי החברות המופרטות, אבל גילתה לא פעם קשיחות בהתבטאויותיה מולם. "לבני הכניסה רוח חדשה לגמרי לרשות", מפרגן דני גילרמן, שהיה אז ראש איגוד לשכות המסחר. "היה בה משהו אחר. היא ידעה לחתוך דברים ביעילות, לא מרחה, הכריעה גם בהחלטות קשות. תכונות שלא תמיד אתה מגלה במגזר הציבורי". "הרושם שלי ממנה היה שהיא תמיד מאוד ממוקדת", מוסיף גד יעקבי, יושב ראש דירקטוריון חברת החשמל דאז. "אני זוכר דיון אצל ראש הממשלה על הצורך ברפורמה בחברת החשמל. דן מרידור, שר האוצר, הביע דעה מאוד חדה בזכות ההפרטה. לביבי היתה עמדה דומה. לבני אמרה להם שזה מוקדם מדי. שצריך להתכונן, לבדוק, לדבר עם העובדים ועם ההנהלה בצורה יותר יסודית ומקצועית, להבין את הבעייתיות. התרשמתי מאוד כי זה העיד על עצמאות מחשבתית בנושא שנוי במחלוקת". בתקופת כהונתה של לבני ברשות החברות נפתח גם קרב הבוץ הלוהט ביותר בפוליטיקה הישראלית בשנים שאחרי. באותם ימים עמדה על הפרק מכירת מניות בזק ל"מריל לינץ'". לימור לבנת היתה שרת התקשורת. לבני, בעצה אחת עם נתניהו ואנשי לשכתו, מכרה את המניות בדיסקרטיות בשעות ערב מאוחרות. בין אלה שלא עודכנו מחשש לדליפה היתה גם לבנת, שרתחה. עובדי בזק, שכמו לבנת לא אהבו את עצמאות המנכ"לית, פתחו בשביתה. "לבני כנראה חשבה שתוכל למכור בלי לתאם איתנו", אומר שלמה כפיר, יושב ראש ועד עובדי בזק. "היא לא היתה מודעת שהיה הסדר בינינו לבין לבנת שכל ביצוע הפרטה יובא לידיעתנו. בסוף סגרנו על פשרה. לאחר מכן עבדנו בהרמוניה".