סקר בנושא בן-זוג

[ורדה 1]

סקר בנושא בן-זוג

סקר בנושא בן-זוג
יעל של רעות כתבה לי בן השאר: "... יש לך בן-זוג תומך..." וזה עורר אצלי תהיה: אכן בעלי תומך בי תמיד, מזריק לי (אני פוחדת לבד), משתדל לאפשר לי לנוח, מטפל בתינוק, מביא אוכל למיטה, כוס תה וכו´. אבל! כל פעם שאני מקבלת תשובה שלילית, במקום להגיד כמוני (ונדמה לי שבכלל כמו נשים) - כ ו א ב ל י ואני עצוב!!! הוא מוציא את כל התסכול והכאב עלי, ותמיד תמיד ביום הזה אנחנו רבים. איך זה אצלכן?

 

[יעל של רעות]

גברים ממאדים ונשים מנוגה....

סקר בנושא בן-זוג
יעל של רעות כתבה לי בן השאר: "... יש לך בן-זוג תומך..." וזה עורר אצלי תהיה: אכן בעלי תומך בי תמיד, מזריק לי (אני פוחדת לבד), משתדל לאפשר לי לנוח, מטפל בתינוק, מביא אוכל למיטה, כוס תה וכו´. אבל! כל פעם שאני מקבלת תשובה שלילית, במקום להגיד כמוני (ונדמה לי שבכלל כמו נשים) - כ ו א ב ל י ואני עצוב!!! הוא מוציא את כל התסכול והכאב עלי, ותמיד תמיד ביום הזה אנחנו רבים. איך זה אצלכן?

גברים ממאדים ונשים מנוגה....
לא סתם כתבו ספר על ההבדלים בין נשים לגברים. אין מה לעשות, עם כל העזרה / התמיכה / ההבנה מצד בן זוגינו, הם לא עוברים פיזית את הטלטלה ההורמונלית שעוברת עלינו. אני חושבת שאם הגברים היו צריכים לעבור את מה שאנחנו עוברות בשביל להביא ילדים לעולם (הריון ולידה, על אחת כמה וכמה טיפולי פוריות מתישים), אזי המין האנושי היה נכחד. גם בעלי היקר תומך מאד ומזריק לי, ועוקב אחרי הימים והבדיקות, אבל כל פעם שאני מקבלת תוצאה שלילית, אני בוכה בלי הפסקה ונהיית עצבנית ומפסיקה לתפקד לאיזה יומיים, והוא ממש לא מבין את התגובות שלי. זה לא עובר עליו ברמות האלה. לזכותו יאמר שהוא לא מציק לי יותר מידי בימים האלה, אבל הוא גם לא ממש מהוה קבוצת תמיכה.

 

[אמאשל נתנאל]

אצלי כל פעם שזה נכשל או לא עלינו

גברים ממאדים ונשים מנוגה....
לא סתם כתבו ספר על ההבדלים בין נשים לגברים. אין מה לעשות, עם כל העזרה / התמיכה / ההבנה מצד בן זוגינו, הם לא עוברים פיזית את הטלטלה ההורמונלית שעוברת עלינו. אני חושבת שאם הגברים היו צריכים לעבור את מה שאנחנו עוברות בשביל להביא ילדים לעולם (הריון ולידה, על אחת כמה וכמה טיפולי פוריות מתישים), אזי המין האנושי היה נכחד. גם בעלי היקר תומך מאד ומזריק לי, ועוקב אחרי הימים והבדיקות, אבל כל פעם שאני מקבלת תוצאה שלילית, אני בוכה בלי הפסקה ונהיית עצבנית ומפסיקה לתפקד לאיזה יומיים, והוא ממש לא מבין את התגובות שלי. זה לא עובר עליו ברמות האלה. לזכותו יאמר שהוא לא מציק לי יותר מידי בימים האלה, אבל הוא גם לא ממש מהוה קבוצת תמיכה.

אצלי כל פעם שזה נכשל או לא עלינו
נופל אני נמצאת בעמדה שאני זו שעברה הכל בגלל בעיה שקיימת אצל בעלה צריכה לעודד את בעלולי שהכל יהיה בסיידר ושיש לנו את נתנאל ויהיה עוד אחד ובא לי לצעוק מה איתי? אתה לא חושב שאני זקוקה לעידוד? כל מה שאני שומעת ממנו זה מתי את הולכת למקווה? אתמול בעצבים אמרתי לו שיפסיק להתקרצץ כי אני כבר קרוב לחודשיים עם דימומים שלא מפסיקים והוא מענין אותו הסטוץ הבא עם אישתו אני לא צוחקת אני רצינית לגמרי הדימום התחיל ביום הבטא נמשך עד שבוע 7 שבו העובר נפל ואז היה דימום ויסתי שנחלש אבל לא נעלם לגמרי עד היום כל פעם שאני בשירותים אני רואה דם על ניר הטואלט הצחוק הוא שאתמול בUS חודש אחרי ההפלה רירית 5 מ"מ ווסת לפחות ע"פ ההורמונים לא ניראית באופק והדימומים זה כי המערכת שלי מדוכאת לגמרי אז ביום רביעי בלי שהיות ובלי תהיות ובלי וסת אני מתחילה זריקות יום טוב

 

[ורדה 1]

אמאשל נתנאל - בדיוק כמו אצלנו

אצלי כל פעם שזה נכשל או לא עלינו
נופל אני נמצאת בעמדה שאני זו שעברה הכל בגלל בעיה שקיימת אצל בעלה צריכה לעודד את בעלולי שהכל יהיה בסיידר ושיש לנו את נתנאל ויהיה עוד אחד ובא לי לצעוק מה איתי? אתה לא חושב שאני זקוקה לעידוד? כל מה שאני שומעת ממנו זה מתי את הולכת למקווה? אתמול בעצבים אמרתי לו שיפסיק להתקרצץ כי אני כבר קרוב לחודשיים עם דימומים שלא מפסיקים והוא מענין אותו הסטוץ הבא עם אישתו אני לא צוחקת אני רצינית לגמרי הדימום התחיל ביום הבטא נמשך עד שבוע 7 שבו העובר נפל ואז היה דימום ויסתי שנחלש אבל לא נעלם לגמרי עד היום כל פעם שאני בשירותים אני רואה דם על ניר הטואלט הצחוק הוא שאתמול בUS חודש אחרי ההפלה רירית 5 מ"מ ווסת לפחות ע"פ ההורמונים לא ניראית באופק והדימומים זה כי המערכת שלי מדוכאת לגמרי אז ביום רביעי בלי שהיות ובלי תהיות ובלי וסת אני מתחילה זריקות יום טוב

אמאשל נתנאל - בדיוק כמו אצלנו
גם אנחנו שומרים טהרת המשפחה, וגם אותו מה שמעניין זה מתי הוא יוכל שוב... אתמול כשהייתי בשיא השפל, וראיתי שאין לי תמיכה ועידוד בבית וכל מה שהוא רוצה זה לסדר את הבית כי "מחר באה העוזרת", אז הלכתי לדבר עם חברה בטלפון. כשסיימתי לדבר (אחרי שעה), הוא כעס שאני לא עוזרת לו לסדר את הבית, ואמר: "אני שמח שהטיפול לא הצליח, אני רוצה להתגרש". כמובן שיום יומיים אחרי זה הוא מצטער על מה שאמר ושוכח הכל, אבל אני (אשה מנגה...) נשארת עם הכאב לעוד הרבה הרבה זמן.

 

[תמי של יעל ומיכל]

אצלנו אין בכי משום צד,רק הבנה

סקר בנושא בן-זוג
יעל של רעות כתבה לי בן השאר: "... יש לך בן-זוג תומך..." וזה עורר אצלי תהיה: אכן בעלי תומך בי תמיד, מזריק לי (אני פוחדת לבד), משתדל לאפשר לי לנוח, מטפל בתינוק, מביא אוכל למיטה, כוס תה וכו´. אבל! כל פעם שאני מקבלת תשובה שלילית, במקום להגיד כמוני (ונדמה לי שבכלל כמו נשים) - כ ו א ב ל י ואני עצוב!!! הוא מוציא את כל התסכול והכאב עלי, ותמיד תמיד ביום הזה אנחנו רבים. איך זה אצלכן?

אצלנו אין בכי משום צד,רק הבנה
ועידוד הדדי.אנחנו מלבנים ביחד את העניין, נזכרים ביחד שיש לנו הרבה על מה להודות, חולקים את הרגשות והמחשבות. אני פשוט מודה כל יום על הבעל הנפלא שיש לי ! אין אצלנו תחושות של אשמה (לבעלי יש בעיית זרע חמורה) אנחנו מרגישים ששנינו שותפים באופן הדדי ולכן אין לי צורך ל"נחם" אותו או משהו כזה, גם הוא מצידו עושה מאמצים לא קטנים , וכרגע נאלץ לבלוע כ 6 כדורים ליום ! אמנם זה לא כואב כמו זריקות, אבל בהחלט לא כף גדול. כשאני קוראת את מה שכתבתי , אני רואה שמה שאנחנו בעיקר עושים זה לנסות לתת אחד לשני את התחושה שאנו שווים בכל התהליך הזה, וזה כנראה מה שחשוב !

 

[רוצה עוד 1]

חלקם פשוט עשויים אחרת מאתנו.....

סקר בנושא בן-זוג
יעל של רעות כתבה לי בן השאר: "... יש לך בן-זוג תומך..." וזה עורר אצלי תהיה: אכן בעלי תומך בי תמיד, מזריק לי (אני פוחדת לבד), משתדל לאפשר לי לנוח, מטפל בתינוק, מביא אוכל למיטה, כוס תה וכו´. אבל! כל פעם שאני מקבלת תשובה שלילית, במקום להגיד כמוני (ונדמה לי שבכלל כמו נשים) - כ ו א ב ל י ואני עצוב!!! הוא מוציא את כל התסכול והכאב עלי, ותמיד תמיד ביום הזה אנחנו רבים. איך זה אצלכן?

חלקם פשוט עשויים אחרת מאתנו.....
ומתמודדים לגמרי אחרת עם קשיים רגשיים. הרבה יותר קל להיות תומך ולסייע בצדדים הטכניים, כמו להזריק, לטפל בתינוק ולהגיש תה . הרבה יותר מורכב להיות שם בשבילך כשאת זקוקה לחיבוק וחיזוק, כאשר הוא בעצמו מתמודד עם הקושי והכאב. ואז זה לפעמים יוצא בצורה של מריבה. אם אפשר, כדאי לנסות לדבר על זה מאוחר יותר, אחרי שהרוחות נרגעים, אולי אפילו כעבור יומיים שלושה, ולנסות ללבן מאיפה זה בא ואיך אפשר להתמודד טוב יותר ביחד, בכדי להקל על שניכם את הקושי.

 

[רוצה ילד שלישי]

אצלנו זה שונה

חלקם פשוט עשויים אחרת מאתנו.....
ומתמודדים לגמרי אחרת עם קשיים רגשיים. הרבה יותר קל להיות תומך ולסייע בצדדים הטכניים, כמו להזריק, לטפל בתינוק ולהגיש תה . הרבה יותר מורכב להיות שם בשבילך כשאת זקוקה לחיבוק וחיזוק, כאשר הוא בעצמו מתמודד עם הקושי והכאב. ואז זה לפעמים יוצא בצורה של מריבה. אם אפשר, כדאי לנסות לדבר על זה מאוחר יותר, אחרי שהרוחות נרגעים, אולי אפילו כעבור יומיים שלושה, ולנסות ללבן מאיפה זה בא ואיך אפשר להתמודד טוב יותר ביחד, בכדי להקל על שניכם את הקושי.

אצלנו זה שונה
מפעם לפעם. בטיפולים עם הילד הראשון, הייתי צריכה כל הזמן לעודד אותו כי הוא עדיין היה בקטע של "הבעיה אצלי ואני אשם".... בטיפול עם הקטנה הוא היה שקוע בעצמו ועברתי הכל לבד כולל הפלה כי הוא היה אחרי תאונת דרכים. והפעם הוא ממש ממש מקסים- עוזר עם הילדים, שואל, מתעניין ועושה הכל כדי להקל עלי.

 

[hillawr]

שותפים

סקר בנושא בן-זוג
יעל של רעות כתבה לי בן השאר: "... יש לך בן-זוג תומך..." וזה עורר אצלי תהיה: אכן בעלי תומך בי תמיד, מזריק לי (אני פוחדת לבד), משתדל לאפשר לי לנוח, מטפל בתינוק, מביא אוכל למיטה, כוס תה וכו´. אבל! כל פעם שאני מקבלת תשובה שלילית, במקום להגיד כמוני (ונדמה לי שבכלל כמו נשים) - כ ו א ב ל י ואני עצוב!!! הוא מוציא את כל התסכול והכאב עלי, ותמיד תמיד ביום הזה אנחנו רבים. איך זה אצלכן?

שותפים
אנחנו ביחד לטוב ולרע ואין מה לעשות אבל החלק של הטיפולים הוא הרע. בעלי תומך בי לכל אורך הדרך (יש לנו כבר ותק של 10 שנים) הן פיזית (המזריק הלאומי) והן נפשית, ואני בו (גם הוא נמצא עכשיו בטיפול). הרצון בילד נוסף אינו רק שלי או שלו אלא שלנו וכך גם השותפות הרגשית. בתקווה שלכולנו יהיה בן זוג תומך אוהב ומבין כי זה עוזר לחלוק את העצב והקושי.

 

[לימי5]

רק ביום הזה?

סקר בנושא בן-זוג
יעל של רעות כתבה לי בן השאר: "... יש לך בן-זוג תומך..." וזה עורר אצלי תהיה: אכן בעלי תומך בי תמיד, מזריק לי (אני פוחדת לבד), משתדל לאפשר לי לנוח, מטפל בתינוק, מביא אוכל למיטה, כוס תה וכו´. אבל! כל פעם שאני מקבלת תשובה שלילית, במקום להגיד כמוני (ונדמה לי שבכלל כמו נשים) - כ ו א ב ל י ואני עצוב!!! הוא מוציא את כל התסכול והכאב עלי, ותמיד תמיד ביום הזה אנחנו רבים. איך זה אצלכן?

רק ביום הזה?
אצלנו רבים כל השבוע וזה מאד מאכזב אותי והוא לא מבין את זה. בזמן הטיפול האו הכי טוב בעולם ותומך אבל כשאני מקבלת תשובה במקום להגיש מילה טובה או לתת חיבוק הוא אדיש ואולי נכנס להלם של עצמו ולא מגיב כמצופה ואנחנו רק רבים והפעם זה השיא כי כל השבוע אני בכסאח ובקושי מדברים. יש לכם רעיונות איך לצאת מזה? לי נמאס והכי כואב לי שאנחנו תמיד רבים והילדה באיזור .אני יודעת שזה לא בסדר אני אין לי שליטה על זה.

 

[ורדה 1]

טיפ שקיבלנו מפסיכולוגית

רק ביום הזה?
אצלנו רבים כל השבוע וזה מאד מאכזב אותי והוא לא מבין את זה. בזמן הטיפול האו הכי טוב בעולם ותומך אבל כשאני מקבלת תשובה במקום להגיש מילה טובה או לתת חיבוק הוא אדיש ואולי נכנס להלם של עצמו ולא מגיב כמצופה ואנחנו רק רבים והפעם זה השיא כי כל השבוע אני בכסאח ובקושי מדברים. יש לכם רעיונות איך לצאת מזה? לי נמאס והכי כואב לי שאנחנו תמיד רבים והילדה באיזור .אני יודעת שזה לא בסדר אני אין לי שליטה על זה.

טיפ שקיבלנו מפסיכולוגית
כאשר שנינו עצבניים וכל דבר מקפיץ אותנו, אנחנו נעשים פחות רגישים למצוקת בן הזוג. היא הציעה שכל פעם שאחר מאיתנו מתרגז על משהו, במקום לחפש למה הוא לא צודק בכך שכעס, עלינו לספק את מבוקשו באותו רגע, ורק לאחר רגיעה, להסביר לו למה זה לא היה הוגן. נשמע קצת בעייתי ומעצבן כשלעצמו אבל, הנה דוגמא: כשלאחר התשובה השלילית (ובוא המכשפה) כשהייתי בשיא הדכאון, דיברתי עם חברה שעה בטלפון. הוא התרגז על כך שאני בטלפון במקום לעזור לו לסדר את הבית. אני כמובן חשבתי שזה לא פייר שהוא לא מבין את הדכאון שלי והמשכתי לדבר בטלפון. זה רק הגביר את הכעס שלו. לדברי הפסיכולוגית, הייתי צריכה לסגור את הטלפון, לעזור לו קצת, ומספר דקות אחר-כך, לאחר שנרגע להסביר לו את הצורך שלי בשיחת הטלפון ולחזור אליה. דוגמא נוספת למקרה שבו יישמתי את הטיפ: בשבת בבוקר הוא גילה שבני הגדול (מנישואים קודמים) השאיר בלגן בפינת משפחה. הוא התרגז ואמר: מה זה הבלגן הזה, תגידי לו שיסדר הכל מיד. ברגע הראשון חשבתי לעצמי, איזה חוסר התחשבות. הילד היה אתמול לבד כל היום בזמן שאנחנו טיילנו עם בננו המשותף וחזרנו הביתה רק בשעת ערב מאוחרת, ועוד יש לו טענות על מה שהילד עשה בזמן שהיה לבד בבית. במקום להגיד לו את דעתי בזמן שהוא עצבני ולהוסיף שמן למדורה, אמרתי לו: אני אגיד לו לסדר. הוא נרגע ולאחר כמה דקות, הסברתי לו כמה היה קשה לילד להיות לבד כל היום ובטח בגלל השעמום בסופו של היום הוא התעצל לסדר אחריו, או שהיה עייף מידי. ככה נמנעה מריבה גדולה מאוד. אני יודעת שזה מאוד קשה בזמן שהוא מרגיז אותך לענות לו יפה ולמלא את מבוקשו, אבל האמת שזה מונע את המריבות בדרך כלל. מה שחשוב זה להסביר גם לו את הנקודה ולבקש גם ממנו לנהוג באותה דרך כאשר את מתרגזת על משהו, גם אם שלא בצדק!!