אני אומר
תלוי באיזו תקופה של כל אחד מהאומנים. את מארלי אני אוהב הכי בתקופה ההתחלתית של המקוננים, בימי הסקא הקסומים של עצמאות ג'מייקה. ימי הרוקרז של שנות השבעים זה כבר משהו אחר לחלוטין, תקופה השמורה לגאונים כמו ג'ייקוב, דניס וכמובן ספיר האגדי. ברור שאם לא בוב כנראה שלא הייתי שומע על אף אחד מהאומנים הללו, וכך גם לגבי רובכם, אבל עדיין, בתור הזהב של הרגאיי, אם מדברים על המאבק בין שני האומנים הגדולים האלה בלבד - ספיר לוקח. זה, גם, האומן החי שהכי הייתי משתוקק לראות (הוא וברינגטון ליווי). BLESS
