צריך לשקול את הנושא הזה היטב
מכמה סיבות - קודם כל כי מאד קשה לחיות בסוד (גם מצליחים למצוא דרך ביניים שהיא לא שקר) מאדם קרוב. זה מכניס הרבה מתח ולחץ, והייתי חושבת שלוש פעמים לפני שאני מכניסה את עצמי לזה, דווקא בתקופת ההריון. דבר שני, אני מכירה מיילדת, שטוענת, שכשהיא מסתכלת על לידות שהסתבכו לעומת כאלו שלא, ברוב המקרים שהסתבכו, יש מצב משפחתי לא-פתור - סוד, התנגדות חזקה מהמשפחה וכדומה. יתכן מאד, ששווה (ושלב ההריון המוקדם הוא יתרון) להתעמת, ולפתור את הנושא, ולא לסחוב אותו כגיבנת. מציעה לקרוא את המאמר "להקדים תקשורת אסרטיבית לחיבוק הדוב המשפחתי "
http://www.leida.co.il/page.asp?id=99015 ולחשוב איך לפתוח את הדיון מול אמא - כשמצד אחד, את משאירה לה את הפחדים שלה, מבלי שיהפכו לפחדים שלך, ומצד שני, כן לתת לה כלים להרגע - למשל, על ידי הידיעה שאת בדקת היטב את הנושא, ואת פועלת באופן אחראי, למשל, על ידי הפניה לרופאים שתומכים בלידות בית (דגים אינם יכולים לראות את המים (!!!)מאת ד"ר מרסדן ואגנר מארגון הבריאות העולמי) וגם: ד"ר מישל אודנט, ובישראל - ד"ר שיפטן, ד"ר ברדה, ד"ר קרלוס רוזנברג), אולי לארגן לה פגישה עם המיילדת (לא הפגישה הראשונית שלך). ובשורה התחתונה - להבהיר לה שאת אדם בוגר, וההחלטה היא שלך, ואת לא מעוניינת לשמוע מסרים מחלישים. אם היא לא יכולה לתמוך - שלא תגיד כלום. וכיף לשמוע על השינוי של בן הזוג (כתבת פה פעם בניק שונה? אני זוכרת את הסיפור, אבל לא את הניק. ואולי זה רק הזיכרון ה-@#$% שלי).