אלוהים כועס../images/Emo35.gifמעניש../images/Emo35.gifסולח../images/Emo35.gifחומל../images/Emo35.gif
בשאלה דומה לזו, (ביום כיפור) דנו לפני כמה חודשים במקום אחר, ואני רוצה להביא תשובה נבחרת של אחד החברים:
בתגובה הביא אלדד את הבנתו ותפיסתו את אלוהים שלו, ולהלן תגובתו: ********************************************************** ********************************************************** בלי להתפלסף יותר מדי אמרת, שהאל "שלך" כפי שתארת לנו הוא מעניש, כועס, לא סולח וכו... וכו.. ולכן אינך כלל מאמינה שהוא קיים. האלוהים\הרוח האוניברסלית שאני מאמין בו\בה (אל חסר מין) הוא אל שלא שופט, אל שלא פועל לפי תפיסת השכר והעונש, אלא אל שמאפשר לנו לבחור, מאפשר לנו לממש את הרצון החופשי שלנו. הרי אם ישנה בחירה חופשית אז איך יכול להיות שהאל "כועס" או "אוסר" עלי דברים ? האלוהים שלי רוצה ממני דבר אחד. הוא רוצה שאני אהיה מה שאני רוצה. שאהיה שלם עם עצמי, שאגשים את החזון הנעלה ביותר שיש לי על עצמי. מסקנה פשוטה: הרצון שלי הוא רצונו של האל, ולכן אין לא כל "דרישות" ממני. בהתאם, מושג החטאים כלל לא קיים. אני אף פעם לא חוטא אלא רק במקרה אחד. רק כשאני הולך בדרך שהיא לא שלי. אז אני חוטא כלפי עצמי בלבד. האל הזה מקורו באהבה. האהבה שלו היא ללא תנאי בכל אשר אפנה, גם אם אני חוטא (חוטא כלפי עצמי) הוא תמיד יאפשר לי לבחור במה שרק אבקש. גם אם הוא "יודע" שאני טועה, הוא תמיד יאפשר לי לבחור, מה שרק ארצה. זוהיא חמלה - אהבה ללא תנאי, ללא שיפוט, ללא גינוי. גם כשאני טועה הוא תמיד יתן לי את שאבקש. איזה יופי. מכאן, למשמעותו העיקרית של יום כיפור בעיני. חשבון נפש. ע"י התנזרות מתענוגות החיים, אני מתמקד בעצמי, במעשיי, במילותיי, בתקופה האחרונה ובוחן האם הייתי מספיק "טוב" יחסית למי שאני רוצה להיות. כמו: האם התייחסתי לזולת כפי שאני מאמין שכך צריך. ואם לא, אז מסיק מסקנות ומתפתח, צומח. גיהנום וגן עדן לא קיימים, כפי שהאדם תיאר אותם. בעיני הם מושגים פשוטים יותר... גיהנום, אי הגשמת עצמי, הליכה בדרך שמנוגדת לאני האמיתי שלי. גן עדן, הגשמת האני האמיתי שלי במלאות בכל רגע ורגע בחיי, או במילים אחרות, לחיות את מי שאני בגרסה הנעלה ביותר שלי. ניתן להרחיב מעבר את העניין אך זה לא המקום. בכל מקרה, הייתי אומר שלא אכפת לי כלל מה את או מישהו אחר מאמינים בו. העיקר שהאדם הוא חביב, לא אנוכי ולא מזיק כי ההיפוך שלהם מביא לכאוס. העניין הוא שהאמונות שלנו משפיעות על החיים שלנו כפרט ועל התרבות, הנורמות והמנטליות ככלל. ולכן עניין האמונה הוא דבר שיש לבחון אותו היטב. אם אני מאמין באל שקורא לי לפגוע באחרים על קידוש האדמה - אז אני ההרוג וארצח כשליחות. אם אני מאמין באל שמפריד בין אנשים כטובים ולא טובים - אז אהיה גזען. נתתי כאן דוגמאות קיצוניות, אך ניתן לראות שהאמונה באה לידי ביטוי בחיינו, הלכה למעשה. לכן שוב, יש לבחון בקפידה את אמונותינו כי הן מתגשמות בסופו של דבר ביום יום. מה שלדעתי את "מפספסת" בחוסר האמונה שאת חיה בו הוא את אפקט ההודיה. ברגע שאת לא מתייחסת לכל דבר בחייך כמובן מאליו אלא כמתנה, את מודה לאל על כל דבר. את לא עושה את זה בשבילו, אלא בשבילך, הרי הוא לא רוצה ממך כלום מלבד את רצונך שלך. ברגע שתכירי תודה על כל אדם המגיע לחייך (אדם טוב או רע), תברכי על המזון שניתן לפיך, על הבריאה הנפלאה הזו שניתנה לך לבחור בכל אשר תחפצי, על החיים שיש לך - על מי שאת ,על משפחתך, אהבתך וכו... אז תביאי לעולמך אושר שאינו תלוי בדבר. יש הקוראים לכך אפקט קארמתי. נו, אז עם אלוהים כזה .... מה שנשאר זה רק ללקק את האצבעות... חמלה ואהבה לך, אלדד. ********************************************************* ********************************************************* להנאת כולנו, ברשות אלדד, באור ואהבה אינסופיים, גילי פרי מחייכת