סקר חופשי
- פותח הנושא הייזל
- פורסם בתאריך
צודק בהחלט
במיוחד הריוון קודקס, שמישהו יסביר לי מה זה הדבר הזה!! ספר הפנטסיה הגרוע ביותר שקראתי הייתה "המלך הראשון של שאנארה" של טרי ברוקס, איך זה הפך לרב מכר, אלוהים יודע. יש שני ספרי מדע בדיוני נוראים שקראתי ולמזל הרבה אנשים הם לא תורגמו. הראשון מהם הוא "שנות העבמ"ים" של סילברברג. זוועתון לא קטן אשר מתואר על כריכה כיצירת המופת. אללי, אם זה נכון... הספר השני הוא "חופש" מאת אן מקאפרי ומספר על פלישת חייזרים שמתמרדים מולם בני האדם. כנראה משהו מתפקשש כשכותבים על פלישות.
במיוחד הריוון קודקס, שמישהו יסביר לי מה זה הדבר הזה!! ספר הפנטסיה הגרוע ביותר שקראתי הייתה "המלך הראשון של שאנארה" של טרי ברוקס, איך זה הפך לרב מכר, אלוהים יודע. יש שני ספרי מדע בדיוני נוראים שקראתי ולמזל הרבה אנשים הם לא תורגמו. הראשון מהם הוא "שנות העבמ"ים" של סילברברג. זוועתון לא קטן אשר מתואר על כריכה כיצירת המופת. אללי, אם זה נכון... הספר השני הוא "חופש" מאת אן מקאפרי ומספר על פלישת חייזרים שמתמרדים מולם בני האדם. כנראה משהו מתפקשש כשכותבים על פלישות.
לא כולם
לאדינגס יש סדרה אחת בשם "אלניום" שאם קוראים אותה *בלי לקרוא את הבלגריאד לפני זה* היא מאוד מהנה. היא מעין בלגריאד עם רעיונות ממוקדים יותר (בקשר לאלים) דמויות מעניינות יותר - הגיבור הוא אביר מבוגר במקום נער מתבגר. והיא יותר קצרה, מה שתמיד טוב. למזלי יצא לי לקרוא אותה לפני הבלגריאד אבל כל מי שכבר קרא את הבלגריאד, זה נראה לו כמו מיחזור. וכמובן יש את סדרת ההמשך, שהיא באמת מיחזור.
לאדינגס יש סדרה אחת בשם "אלניום" שאם קוראים אותה *בלי לקרוא את הבלגריאד לפני זה* היא מאוד מהנה. היא מעין בלגריאד עם רעיונות ממוקדים יותר (בקשר לאלים) דמויות מעניינות יותר - הגיבור הוא אביר מבוגר במקום נער מתבגר. והיא יותר קצרה, מה שתמיד טוב. למזלי יצא לי לקרוא אותה לפני הבלגריאד אבל כל מי שכבר קרא את הבלגריאד, זה נראה לו כמו מיחזור. וכמובן יש את סדרת ההמשך, שהיא באמת מיחזור.
בינתיים יש לי שניים לרשימה:
1. שר הטבעות (לפחות הגירסא בעברית) - כי הוא פשוט ארוך ומסטיק! כמו הסיפור שמתחיל ב- "האביר השחור נכנס ליער השחור..." נגמר ב- "...ואז האביר השחור יצא מהיער השחור" וכל הסיפור באמצע הוא "...ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר..." 2. קללת הלורד פאול - כי הסופר החליט ברצינות שהגיבור (תומס קובננט) יהיה אידיוט ברמה! מלבד העובדה שהוא לא יודע האם הוא רוצה לעזור להציל את העולם או לא לעזור להציל את העולם (כל 20 עמודים הוא משנה את דעתו), הוא גם חרא של מצורע! אם היו כורתים לי את היד ואז כאשר הייתי עובר לעולם קסום היד שלי הייתה נרפאת, לא הייתי הולך ומרביץ לאנשים רק כדי להראות להם כמה אני מופתע שהיד עובדת.... בקיצור ביזבוז מיותר של עצים ודיו
1. שר הטבעות (לפחות הגירסא בעברית) - כי הוא פשוט ארוך ומסטיק! כמו הסיפור שמתחיל ב- "האביר השחור נכנס ליער השחור..." נגמר ב- "...ואז האביר השחור יצא מהיער השחור" וכל הסיפור באמצע הוא "...ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר ודהר..." 2. קללת הלורד פאול - כי הסופר החליט ברצינות שהגיבור (תומס קובננט) יהיה אידיוט ברמה! מלבד העובדה שהוא לא יודע האם הוא רוצה לעזור להציל את העולם או לא לעזור להציל את העולם (כל 20 עמודים הוא משנה את דעתו), הוא גם חרא של מצורע! אם היו כורתים לי את היד ואז כאשר הייתי עובר לעולם קסום היד שלי הייתה נרפאת, לא הייתי הולך ומרביץ לאנשים רק כדי להראות להם כמה אני מופתע שהיד עובדת.... בקיצור ביזבוז מיותר של עצים ודיו
טוב, נעזוב את ההקבלות ו../images/Emo58.gif
הוא נרפא מצרעת אז הוא אונס מישהיא בשביל להוכיח לה ולו שהוא אימפוטנט? ואתה לא קורה לזה ספר רע? מילא הייתה לו סיבה נורמלית לאנוס (כאילו שיש כזה דבר) ניחא, אבל הסיבה הזאת יכולה לזכות בפרס הסיבות הכי מטופשות בעולם! תסביר לי איך בנאדם שיש לו ילדים יכול לאנוס? ועוד בגלל כזאת סיבה? עזוב, אל תטרח להסביר לי, אני פשוט לא מוכן לקבל את זה וחבל על המאמץ שתשקיע... אין לי בעייה עם ספרים/סרטים קשים, כל עוד יש סיבה כלשהיא לדברים הנ"ל, כאשר רוצח מטורף בנפשו רוצח אני מקבל את זה בגלל שיש לו בעייה נפשית, אבל הבעייה היחידה שיש לתומס היא שהוא אידיוט!
הוא נרפא מצרעת אז הוא אונס מישהיא בשביל להוכיח לה ולו שהוא אימפוטנט? ואתה לא קורה לזה ספר רע? מילא הייתה לו סיבה נורמלית לאנוס (כאילו שיש כזה דבר) ניחא, אבל הסיבה הזאת יכולה לזכות בפרס הסיבות הכי מטופשות בעולם! תסביר לי איך בנאדם שיש לו ילדים יכול לאנוס? ועוד בגלל כזאת סיבה? עזוב, אל תטרח להסביר לי, אני פשוט לא מוכן לקבל את זה וחבל על המאמץ שתשקיע... אין לי בעייה עם ספרים/סרטים קשים, כל עוד יש סיבה כלשהיא לדברים הנ"ל, כאשר רוצח מטורף בנפשו רוצח אני מקבל את זה בגלל שיש לו בעייה נפשית, אבל הבעייה היחידה שיש לתומס היא שהוא אידיוט!
אני חוששת,
ונורא לא נעים לי להגיד את זה, שפשוט לא הבנת את הספר. כבר כתבתי על זה כמה וכמה פעמים, אבל אני אטרח ואכתוב שוב. תומס קובננט הוא אדם ציני שלא מאמין בפנטזיה (כמוני). הוא הופך להיות מאד מריר ופגוע בגלל הצרעת שלו. לא רק זה, מחלת הצרעת שלו מחייבת אותו להאחז בכל כוחו במציאות ובממשות חייו, כדי להישרד - לפתח הרגלים נוקשים וקבועים מאד שיבטיחו שהוא לא יפגע יותר מכפי שהוא כבר פגוע. כל ויתור על האמונה בממשות חייו (שקל לו יחסית להגיע אליו, כי הוא סובל מאבדן תחושה בחלקים מגופו) עלול לעלות לו בחייו. ההיצמדות שלו לכללי ההישרדות (הבדיקה החזותית הגופנית, בעיקר) הכרחית לו - מעצם הטיפוס שהוא - כדי לשרוד. והנה מגיע מצב שאותו אדם ציני שאינו מאמין בפנטזיה, ונאחז בכל כוחו בשגרת יומו של חולה צרעת כדי לשרוד, נופל לתוך עולם פנטזיה, שלמעשה, לא לו ולא לקורא לא ברור אם זה באמת עולם פנטזיה או חלום. אולי נדמה לך שאם זה היה קורה לך, מייד היית מסתגל ומשתף פעולה. המציאות היא כלל לא כזו. אפילו לנוכח שינויים קטנים בהרבה, מרבית האנשים נדרשים לפרק זמן ארוך מאד כדי להסתגל. לתומס קובננט יש שתי ברירות - להאמין בעולם שהוא נפל אליו, ולאבד את כל המחסומים הרגשיים שהוא בנה כדי להתמודד עם הצרעת ועם כל האובדנים שנפלו עליו בגללה, או להאמין שמדובר בחלום, דבר שיאפשר לו לשמור את המחסומים שלו למקרה שיתברר לו שהוא טועה (דבר שהוא די סביר - מה בדיוק הסבירות שאדם רגיל לחלוטין ייקלע בדיוק לעולם פנטזיה? ואם תשים לב, עולם הפנטזיה הזה נראה כאילו הוא נתפר בדיוק עבורו על ידי התת-מודע שלו, ברמה כזו שבסוף הספר הראשון אתה ממש לא יודע אם הוא חלם אותו או לא). הבחירה שלו מאד נאמנה לטיפוס שהוא - הוא נצמד למחסומים שלו. הוא מאמין שמדובר בחלום. פשוט - הורדת המחסומים עלולה לעלות לו מאד ביוקר. אם ישכח שהוא מצורע, ויוותר על הרגלי החשיבה וההתנהגות של מצורע, לא רק שהוא עלול להישבר כשיתעורר ויגלה שהוא עדיין מצורע, הוא גם עלול להיפגע מעצם הויתור על ההרגלים, שהם הרגלים חיוניים עבורו ועניין של שרידה. זה מה שמניע את קובננט בכל מה שקורה לו. לא טמטום. התערובת האנושית מאד של פחד, אבדן, היצמדות למוכר, חוסר אמון, ועוד ועוד. אם לא הבנת את זה, לחלוטין לא הבנת את הספר.
ונורא לא נעים לי להגיד את זה, שפשוט לא הבנת את הספר. כבר כתבתי על זה כמה וכמה פעמים, אבל אני אטרח ואכתוב שוב. תומס קובננט הוא אדם ציני שלא מאמין בפנטזיה (כמוני). הוא הופך להיות מאד מריר ופגוע בגלל הצרעת שלו. לא רק זה, מחלת הצרעת שלו מחייבת אותו להאחז בכל כוחו במציאות ובממשות חייו, כדי להישרד - לפתח הרגלים נוקשים וקבועים מאד שיבטיחו שהוא לא יפגע יותר מכפי שהוא כבר פגוע. כל ויתור על האמונה בממשות חייו (שקל לו יחסית להגיע אליו, כי הוא סובל מאבדן תחושה בחלקים מגופו) עלול לעלות לו בחייו. ההיצמדות שלו לכללי ההישרדות (הבדיקה החזותית הגופנית, בעיקר) הכרחית לו - מעצם הטיפוס שהוא - כדי לשרוד. והנה מגיע מצב שאותו אדם ציני שאינו מאמין בפנטזיה, ונאחז בכל כוחו בשגרת יומו של חולה צרעת כדי לשרוד, נופל לתוך עולם פנטזיה, שלמעשה, לא לו ולא לקורא לא ברור אם זה באמת עולם פנטזיה או חלום. אולי נדמה לך שאם זה היה קורה לך, מייד היית מסתגל ומשתף פעולה. המציאות היא כלל לא כזו. אפילו לנוכח שינויים קטנים בהרבה, מרבית האנשים נדרשים לפרק זמן ארוך מאד כדי להסתגל. לתומס קובננט יש שתי ברירות - להאמין בעולם שהוא נפל אליו, ולאבד את כל המחסומים הרגשיים שהוא בנה כדי להתמודד עם הצרעת ועם כל האובדנים שנפלו עליו בגללה, או להאמין שמדובר בחלום, דבר שיאפשר לו לשמור את המחסומים שלו למקרה שיתברר לו שהוא טועה (דבר שהוא די סביר - מה בדיוק הסבירות שאדם רגיל לחלוטין ייקלע בדיוק לעולם פנטזיה? ואם תשים לב, עולם הפנטזיה הזה נראה כאילו הוא נתפר בדיוק עבורו על ידי התת-מודע שלו, ברמה כזו שבסוף הספר הראשון אתה ממש לא יודע אם הוא חלם אותו או לא). הבחירה שלו מאד נאמנה לטיפוס שהוא - הוא נצמד למחסומים שלו. הוא מאמין שמדובר בחלום. פשוט - הורדת המחסומים עלולה לעלות לו מאד ביוקר. אם ישכח שהוא מצורע, ויוותר על הרגלי החשיבה וההתנהגות של מצורע, לא רק שהוא עלול להישבר כשיתעורר ויגלה שהוא עדיין מצורע, הוא גם עלול להיפגע מעצם הויתור על ההרגלים, שהם הרגלים חיוניים עבורו ועניין של שרידה. זה מה שמניע את קובננט בכל מה שקורה לו. לא טמטום. התערובת האנושית מאד של פחד, אבדן, היצמדות למוכר, חוסר אמון, ועוד ועוד. אם לא הבנת את זה, לחלוטין לא הבנת את הספר.
נניח לרגע שאת צודקת. איך האונס
נכנס פה? הוא מאמין בכל כוחו שהוא אימפוטנט שהוא אונס מישהיא? למה הוא לא מאמין בכל כוחו שהוא חלש מכדי לחבוט בכל הסובבים אותו ומנסה להרביץ להם? קראתי את מה שאת כתבת אבל החורים שהסופר עשה ברצף שאת מתארת זה מה שהופך את הדמות ללא אמינה! אני מסכים שקשה להתרגל למציאות הפנטזיה אבל מאדם לא אלים להפוך לאדם אלים בגלל שאתה לא מאמין במציאות הזאת... קשה לי להאמין שאם היו זורקים אותך לעולם פנטסיה זר ומוזר לך, את היית מתחילה להתנהג בניגוד לאופי שלך...
נכנס פה? הוא מאמין בכל כוחו שהוא אימפוטנט שהוא אונס מישהיא? למה הוא לא מאמין בכל כוחו שהוא חלש מכדי לחבוט בכל הסובבים אותו ומנסה להרביץ להם? קראתי את מה שאת כתבת אבל החורים שהסופר עשה ברצף שאת מתארת זה מה שהופך את הדמות ללא אמינה! אני מסכים שקשה להתרגל למציאות הפנטזיה אבל מאדם לא אלים להפוך לאדם אלים בגלל שאתה לא מאמין במציאות הזאת... קשה לי להאמין שאם היו זורקים אותך לעולם פנטסיה זר ומוזר לך, את היית מתחילה להתנהג בניגוד לאופי שלך...
אז ככה:
קובננט מאמין שההזדמנות לאונס היא דבר בעל ערך תרפויטי שהתת-מודע שלו זימן לו בחלום כדרך להתמודד עם האימפוטנציה שלו. הוא לא מאמין באמת בקיום של הנערה, כך שהוא גם לא מאמין שמה שהוא מבצע הוא באמת אונס (אגב, לשים את זה בשורת הנושא היה בגדר ספוילר, לא?). נניח שהיית מאמין שאתה חולם, ובחלום הזה שלך היתה נקרית לך הזדמנות, נגיד, לרצוח באכזריות מישהו שאתה נורא שונא. לא יכול להיות שהיית מחליט שבחלום, בשביל הערך הרגשי של זה, זה שווה את זה? אני, בחלומות שלי, כבר עשיתי המון דברים שזרים לאופי שלי. טיילתי בהמון ארצות (שזה בכלל לא משהו שאני נוטה לעשות במציאות), התנהגתי בצורות לא מקובלות (מבחינתי), עפתי, טסתי בחללית, טיפסתי על הרים, פרצתי לדירות, ובאופן כללי עשיתי כל מיני שטויות. הנקודה שבה אתה נתקע היא שקובננט מאמין בכל תוקף שמה שקורה לו הוא חלום, לא מציאות. כמובן שבחלום הוא עושה דברים שבמציאות הוא לא היה עושה. נקודת השינוי בעלילה מתחילה כשהוא מתחיל לקבל את מה שקורה לו כמציאות - מתחיל לפתח קשר רגשי לאנשים שסביבו, ולהתייחס למעשיו כאילו שלתוצאות שלהם יש משמעות.
קובננט מאמין שההזדמנות לאונס היא דבר בעל ערך תרפויטי שהתת-מודע שלו זימן לו בחלום כדרך להתמודד עם האימפוטנציה שלו. הוא לא מאמין באמת בקיום של הנערה, כך שהוא גם לא מאמין שמה שהוא מבצע הוא באמת אונס (אגב, לשים את זה בשורת הנושא היה בגדר ספוילר, לא?). נניח שהיית מאמין שאתה חולם, ובחלום הזה שלך היתה נקרית לך הזדמנות, נגיד, לרצוח באכזריות מישהו שאתה נורא שונא. לא יכול להיות שהיית מחליט שבחלום, בשביל הערך הרגשי של זה, זה שווה את זה? אני, בחלומות שלי, כבר עשיתי המון דברים שזרים לאופי שלי. טיילתי בהמון ארצות (שזה בכלל לא משהו שאני נוטה לעשות במציאות), התנהגתי בצורות לא מקובלות (מבחינתי), עפתי, טסתי בחללית, טיפסתי על הרים, פרצתי לדירות, ובאופן כללי עשיתי כל מיני שטויות. הנקודה שבה אתה נתקע היא שקובננט מאמין בכל תוקף שמה שקורה לו הוא חלום, לא מציאות. כמובן שבחלום הוא עושה דברים שבמציאות הוא לא היה עושה. נקודת השינוי בעלילה מתחילה כשהוא מתחיל לקבל את מה שקורה לו כמציאות - מתחיל לפתח קשר רגשי לאנשים שסביבו, ולהתייחס למעשיו כאילו שלתוצאות שלהם יש משמעות.
דבר אחרון לי אליך, ואני מרים ידים..
(לפני כן, האם את יכולה לשנות את שורת הנושא הנ"ל? פישול קטן שלי, קורה...) אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא זוכר שום חלום שבו הלכתי ואנסתי סתם נשים שפגשתי, או שרצחתי סתם אנשים שלא עשו לי כלום... את יכולה לקרוא לי תמים או נאיבי או כל דבר אחר, אבל ממה שאני יודע יש טאבו-אים שאין סיכוי שאני אעבור עליהם לא משנה מה תהיה התוצאה! אני מסכים איתך שלעוף זה זר לאופי אבל אם רצח ואונס הם דברים שאת חולמת עליהם יכול להיות שיש לך הפרעה נפשית כלשהיא? הבעייה שלי פה היא שאני לא יודע מספיק פרויד וקישקושי מוח בשביל לדעת יותר על מה אני מדבר, אני יודע לדבר רק עלי ואני יודע שלמרות שיש המון דברים שעשיתי בחלומותי (כולל להרוג את מי שאני הכי שונא בעולם), אני מעולם לא הרגתי סתם בשביל להרוג וכו´ בשורה התחתונה, אני לא מצליח להזדהות עם תומס בגרוש, אני רואה אותו בתור חלש אופי ואני לא אוהב את הספר! לעומת זאת אני מצליח להזדהות עם כל מיני דמויות אחרות, חלקן טובות חלקן רעות (עכשיו אני נזכר במשחק מחשב שבו אני ערפד.. חי חי חי...) אבל איתו אני לא. וזהו
קורה... תחשבי על זה רגע, אני גם לא אוהב את שר הטבעות, ואני כן אוהב את ה-Wheel of time" כך שכנראה הדעות שלי יותר מידי אקצנטריות... או שלא....
(לפני כן, האם את יכולה לשנות את שורת הנושא הנ"ל? פישול קטן שלי, קורה...) אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא זוכר שום חלום שבו הלכתי ואנסתי סתם נשים שפגשתי, או שרצחתי סתם אנשים שלא עשו לי כלום... את יכולה לקרוא לי תמים או נאיבי או כל דבר אחר, אבל ממה שאני יודע יש טאבו-אים שאין סיכוי שאני אעבור עליהם לא משנה מה תהיה התוצאה! אני מסכים איתך שלעוף זה זר לאופי אבל אם רצח ואונס הם דברים שאת חולמת עליהם יכול להיות שיש לך הפרעה נפשית כלשהיא? הבעייה שלי פה היא שאני לא יודע מספיק פרויד וקישקושי מוח בשביל לדעת יותר על מה אני מדבר, אני יודע לדבר רק עלי ואני יודע שלמרות שיש המון דברים שעשיתי בחלומותי (כולל להרוג את מי שאני הכי שונא בעולם), אני מעולם לא הרגתי סתם בשביל להרוג וכו´ בשורה התחתונה, אני לא מצליח להזדהות עם תומס בגרוש, אני רואה אותו בתור חלש אופי ואני לא אוהב את הספר! לעומת זאת אני מצליח להזדהות עם כל מיני דמויות אחרות, חלקן טובות חלקן רעות (עכשיו אני נזכר במשחק מחשב שבו אני ערפד.. חי חי חי...) אבל איתו אני לא. וזהו
קודם כל, לגבי הסוף:
עניין של טעם. מאותן סיבות שרוב האנשים לא אוהבים את הדמות של תומס קובננט, אני מאד אוהבת אותה. נדמה לי שהוא הגיבור הכי אמיתי שיצא לי לפגוש בספר פנטזיה. מריר, אומלל, לא ישר יודע את כל מה שצריך לעשות, לא תמיד מגיב נכון או חכם, לא תמיד אצילי ונדיב... אבל אין לי בעייה עם זה שאתה לא אוהב אותו, או את הספר. אני לא חושבת שזה ישנה משהו אם אני אסביר לך בדיוק איך אני רואה את הספר. אני פשוט חושבת שאתה שוגה בדרך שאתה תופס את הספר ואת הדמות. לגבי שבירת טאבואים - אני אישית לא חושבת שיש איזושהי בעייה בשבירת טאבואים בחלום. זה חלום, רבאק... אם אני אחלום שאני רוצחת מישהו או עושה משהו נורא אחר, זה יפריע לי בערך למשך עשר הדקות שיקח לי להרגע ולהתאושש מהבחילה. זהו. כל עוד אני לא עושה את זה במציאות, זה לא מפריע לי. אין שום בעייה עם זה שלאדם יש משאלות אפלות לרצוח, להתעלל או לאנוס (גם פרויד הכיר בקיומן של אלה גם בבריא שבבני האדם). הבעייה מתחילה רק כשהמשאלות האלה משתלטות עליו ועל ההתנהגות שלו. בנוסף - אני יכולה להבין שאתה לא היית עושה דבר כזה בחלום. בוא נסכם שאחרי שתחטוף צרעת, יכרתו לך שתי אצבעות, תאבד תחושה בחלק מהגוף ואת חיי המין שלך, אשתך והילד שלך יעזבו אותך לאנחות, תאבד את היכולת שלך לכתוב וכל השכנים והמכרים שלך יתנכרו לך ויתנהגו אליך כאילו אתה, טוב, מצורע - תחזור לכאן ותספר לנו מה כן היית עושה בחלום ומה לא. הנקודה שלי היא שאדם שנמצא במצב קיצוני, יפגין משאלות ופנטזיות קיצוניות. ואחרון חביב: לפחות עד כמה שהצלחתי לגלות עד עכשיו, אין לי אפשרות לשנות הודעות. אני אנסה לבדוק שוב - עוד לא השתלטתי על כל רזי המערכת.
עניין של טעם. מאותן סיבות שרוב האנשים לא אוהבים את הדמות של תומס קובננט, אני מאד אוהבת אותה. נדמה לי שהוא הגיבור הכי אמיתי שיצא לי לפגוש בספר פנטזיה. מריר, אומלל, לא ישר יודע את כל מה שצריך לעשות, לא תמיד מגיב נכון או חכם, לא תמיד אצילי ונדיב... אבל אין לי בעייה עם זה שאתה לא אוהב אותו, או את הספר. אני לא חושבת שזה ישנה משהו אם אני אסביר לך בדיוק איך אני רואה את הספר. אני פשוט חושבת שאתה שוגה בדרך שאתה תופס את הספר ואת הדמות. לגבי שבירת טאבואים - אני אישית לא חושבת שיש איזושהי בעייה בשבירת טאבואים בחלום. זה חלום, רבאק... אם אני אחלום שאני רוצחת מישהו או עושה משהו נורא אחר, זה יפריע לי בערך למשך עשר הדקות שיקח לי להרגע ולהתאושש מהבחילה. זהו. כל עוד אני לא עושה את זה במציאות, זה לא מפריע לי. אין שום בעייה עם זה שלאדם יש משאלות אפלות לרצוח, להתעלל או לאנוס (גם פרויד הכיר בקיומן של אלה גם בבריא שבבני האדם). הבעייה מתחילה רק כשהמשאלות האלה משתלטות עליו ועל ההתנהגות שלו. בנוסף - אני יכולה להבין שאתה לא היית עושה דבר כזה בחלום. בוא נסכם שאחרי שתחטוף צרעת, יכרתו לך שתי אצבעות, תאבד תחושה בחלק מהגוף ואת חיי המין שלך, אשתך והילד שלך יעזבו אותך לאנחות, תאבד את היכולת שלך לכתוב וכל השכנים והמכרים שלך יתנכרו לך ויתנהגו אליך כאילו אתה, טוב, מצורע - תחזור לכאן ותספר לנו מה כן היית עושה בחלום ומה לא. הנקודה שלי היא שאדם שנמצא במצב קיצוני, יפגין משאלות ופנטזיות קיצוניות. ואחרון חביב: לפחות עד כמה שהצלחתי לגלות עד עכשיו, אין לי אפשרות לשנות הודעות. אני אנסה לבדוק שוב - עוד לא השתלטתי על כל רזי המערכת.
אתה לא אמור להזדהות איתו
ספרות טובה היא לא בהכרח (בעצם, לרוב לא) על גיבורים בלונדיניים כחולי עיניים. כל הרעיון של הספר הוא לקחת את הדמות הזאת, אנטי-גיבור, אדם סובל, לא מושלם, עם כל הפגמים שלו, ולזרוא אותו לעולם בו הוא נדרש להיות מעין גיבר פנטסיה כזה. עצם הרעיון, עוד לפני שנכתבה מילה אחת בספר, הוא מהפכה שלמה בז´אנר, ואחריו אי אפשר להתייחס לכל המוסכמות של הז´אנר באותה צורה. קובננט עצמו, נחמד או לא, הוא דמות רב מימדית, בנויה בצורה מצוינת, וגם אם קשה להזדהות איתו חייבים להעריך את הכשרון של דונלדסטון בבניית דמות כזו. הספר עצמו הוא לא רק ספר פנטסיה, הוא ספר _על_ פנטסיה, מה המטרות שלה: האם פנטסיה זו בריחה מהמציאות? מה זה גיבור? בקיצור, יצירה קשה מאוד, לא כיפית, מרתיעה, אבל - יצירת מופת.
ספרות טובה היא לא בהכרח (בעצם, לרוב לא) על גיבורים בלונדיניים כחולי עיניים. כל הרעיון של הספר הוא לקחת את הדמות הזאת, אנטי-גיבור, אדם סובל, לא מושלם, עם כל הפגמים שלו, ולזרוא אותו לעולם בו הוא נדרש להיות מעין גיבר פנטסיה כזה. עצם הרעיון, עוד לפני שנכתבה מילה אחת בספר, הוא מהפכה שלמה בז´אנר, ואחריו אי אפשר להתייחס לכל המוסכמות של הז´אנר באותה צורה. קובננט עצמו, נחמד או לא, הוא דמות רב מימדית, בנויה בצורה מצוינת, וגם אם קשה להזדהות איתו חייבים להעריך את הכשרון של דונלדסטון בבניית דמות כזו. הספר עצמו הוא לא רק ספר פנטסיה, הוא ספר _על_ פנטסיה, מה המטרות שלה: האם פנטסיה זו בריחה מהמציאות? מה זה גיבור? בקיצור, יצירה קשה מאוד, לא כיפית, מרתיעה, אבל - יצירת מופת.
אאאאה(זה אמור להיות קול צעקה)!!!!!
בעוד ששר הטבעות שעמם אותי (כי קראתי בעברית והכרחתי את עצמי. בקרוב אני אקרא את זה באנגלית וכולי תקווה) עלילותיו של תומס קובננט (הכופר!!!) עשו לי את השנה (העלילות הראשונות והשניות)!! פנטזיה משובחת כזו קשה למצוא. הסןפר אמנם כבד מאוד באנגלית אבל זה חלק מהקסם של הספר. הדמויות נהדרות (למרות שבעולמנו הם מגוחכות אבל הם לא בעולמנו) ובעלות עומק. דבר שני, הוא לא בטוח שהוא עבר לעולם קסום. הוא חושב שזו אשליה שהוא לא מצליח להפטר ממנה ולכן הוא מתוסכל. ונסיים כמו פולני טוב: אבל כל אחד והטעם שלו
בעוד ששר הטבעות שעמם אותי (כי קראתי בעברית והכרחתי את עצמי. בקרוב אני אקרא את זה באנגלית וכולי תקווה) עלילותיו של תומס קובננט (הכופר!!!) עשו לי את השנה (העלילות הראשונות והשניות)!! פנטזיה משובחת כזו קשה למצוא. הסןפר אמנם כבד מאוד באנגלית אבל זה חלק מהקסם של הספר. הדמויות נהדרות (למרות שבעולמנו הם מגוחכות אבל הם לא בעולמנו) ובעלות עומק. דבר שני, הוא לא בטוח שהוא עבר לעולם קסום. הוא חושב שזו אשליה שהוא לא מצליח להפטר ממנה ולכן הוא מתוסכל. ונסיים כמו פולני טוב: אבל כל אחד והטעם שלו
שאלה קשה,
כי בדרך כלל אני לא קוראת ספרים ששמעתי עליהם שהם לא איכותיים. גם מאלה יש הרבה יותר מדי, ממילא... מבין אלה שקראתי, נדמה לי שהמנצח בנוק אאוט הוא "מלאך חבלה" של איזה רוסו אחד - הספר היחיד בחיי שזכה לכבוד המפוקפק שקניתי אותו, קראתי אותו והחזרתי אותו לחנות. בגלל הנטיות האספניות שלי, אני לעולם לא מחזירה ספר לחנות. זה היה יוצא הדופן היחיד. ספר סייברפאנק שאמור היה להיות מבטיח לפי העטיפה (מכיל רוצח סדרתי, שזה כבר דבר שאני מאד אוהבת, פלוס כל מיני רעיונות משונים מעניינים) והיה ממש חרא לפי התוכן.
כי בדרך כלל אני לא קוראת ספרים ששמעתי עליהם שהם לא איכותיים. גם מאלה יש הרבה יותר מדי, ממילא... מבין אלה שקראתי, נדמה לי שהמנצח בנוק אאוט הוא "מלאך חבלה" של איזה רוסו אחד - הספר היחיד בחיי שזכה לכבוד המפוקפק שקניתי אותו, קראתי אותו והחזרתי אותו לחנות. בגלל הנטיות האספניות שלי, אני לעולם לא מחזירה ספר לחנות. זה היה יוצא הדופן היחיד. ספר סייברפאנק שאמור היה להיות מבטיח לפי העטיפה (מכיל רוצח סדרתי, שזה כבר דבר שאני מאד אוהבת, פלוס כל מיני רעיונות משונים מעניינים) והיה ממש חרא לפי התוכן.
ינשוף כחול
New member
שניים..
הראשון: קללת הלורד פאול. קראתי אותו דיי מזמן אך אני זוכר שבוקשי הצלחתי לסיים אותו. משעמם, וסוף לא מספק. השני: שנארה של ברוקס. כל כך מעתיק משר הטבעות שבא להקיא.
הראשון: קללת הלורד פאול. קראתי אותו דיי מזמן אך אני זוכר שבוקשי הצלחתי לסיים אותו. משעמם, וסוף לא מספק. השני: שנארה של ברוקס. כל כך מעתיק משר הטבעות שבא להקיא.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.