מכור לסמים או סיגריות אשם בהתמכרות שלו?
כן ולא - זו תשובה מורכבת. אותו דבר גם עם חולי סוכרת סוג 2.
לכאורה כל המידע, הסימנים והאזהרות נמצאים מול עיניו: התסמונת המטבולית, ערכי הסוכר בבדיקות תקופתיות לפני פריצת המחלה, המידע מרשויות הבריאות וברשת.
ומצד שני יש התמכרות של הגוף לפחמימות, חינוך לתזונה נכונה מהבית\ילדות, וגורמים גנטיים שאינם תחת שליטתנו.
אי אפשר לומר שאנו אשמים ב-100% בסוכרת שלנו, ובדרך כלל גם אי אפשר לומר שלא תרמנו לפריצתה.
בקשר למימון: אז היכן זה מסתיים? אם סוכרתיים ייאלצו לממן\לשלם יותר על ביטוח (כנראה שכבר צריכים בביטוחים פרטיים) אולי גם שמנים, מעשנים, וחולים עם הסטוריה של מחלות במשפחה שיש להן זיקה גנטית ייאלצו לשלם יותר?
שהרי אולי ההסטוריה הגנטית גם היא מקורה בבחירה לחיות באופן לא בריא. אולי נבטח רק אנשים בריאים וכשיחלו נעלה להם את דמי הביטוח באופן חד?
הרעיון הזה בצורתו הפשטנית והגורפת מזעזע, אבל אני מסכים שהיה רצוי להטיל אחריות מסוימת על חולים שתרמו למחלתם.
הבעייה היא שזה "בור" בעייתי: לא תמיד ברור כמה אותו חולה תרם למחלתו, וצריך להחליט באופן פרטני לכל חולה כמה הוא תרם לכך אחרת ייפגעו כאלה שלא תרמו לכך.
לאור הקשיים האלה אני מטיל ספק באפשרות ליישם את זה.