סקר- מאיפה שואבים עידוד בשעת משבר?

סקר- מאיפה שואבים עידוד בשעת משבר?

הי, יש לי משפחה נהדרת ותומכת, וחברות נפלאות, ואני לא יכולה להתלונן על חוסר אמפטיה. מצד שני- לפעמים לא כל כך מבינים על מה אני מדברת כשאני אומרת שאני לא מרגישה טוב. הרי את רוב התסמינים של המחלה לא ניתן לראות כלפי חוץ (איזה מזל!!!). קשה לאחרים להבין איך את מרגישה כשיש לך חום נמוך כבר כמה חודשים, קשה להבין למה כל פעילות גופנית קצרה מתישה, קשה להבין מה זה כאבי פרקים ומפרקים (ותאמינו לי, זה לא יאמן אבל עד לפני חצי שנה לא "ידעתי" שיש לי מפרקים אפילו בבהונות שברגליים), ובכלל יש לי תחושה שמאוד קשה לאחרים לראות אותי כמו שאני נראית- מאוד חיונית, ונראית טוב, ולהבין שאני מרגישה פשוט רע. חוץ מזה, לא תמיד יש לאחרים כח להקשיב לך בפעם המי יודע מה מתלוננת. אנשים מעדיפים לשמוע על הסרט האחרון שראית... אני מנסה להתעודד, ויש תקופות שאני אפילו מעודדת אחרים (טוב, אפילו למצבי מתרגלים אחרי שנה וארבעה חודשים), אבל מעניין אותי מאיפה אתן שואבות את מירב העידוד? אולי תגידו שאני מוזרה, אבל הכי טוב לי זה לפתוח איזה ספר רפואה פשוט (יצא עכשיו מדריך "מרק" נפלא), ולקרוא בו על מחלות הרבה יותר קשות. אז אני נרגעת, ואומרת לעצמי עד כמה אני ברת-מזל. יש לכן רעיונות לשיפור מצב הרוח?
 

ortaldr

New member
תתרגלי למצב

לא תאמיני אבל העידוד היחיד הוא מההתרגלות למצב...בהתחלה הייתי נלחצת מכל תופעה ונכנסת לדכאונות והיום...כשכואב אני אומרת שאולי מחר זה לא יכאב וכשמתעלמים ולא "נכנסים" לזה...זה עובר!
 

ל3

New member
שועלה יקרה

נאמר: " אין חכם כבעל ניסיון" וזה מאוד רלוונטי למצבנו. לאחר תקופה מסוימת אנו כבר יודעים לזהות את המחושים השונים , לדעת מה יותר חמור ומה פחות ומה צריך להדליק נורה אדומה. כשלומדים להכיר את הגוף יותר טוב החששות מתפוגגים וכך גם התיסכול והחרדה. מה שאנו צריכות להיתמודד איתו אינו קל אך כמו שאמרת תמיד יש דברים גרועים יותר ולמרות שזו חצי נחמה צריך להיתפס בזה. יש תקופות טובות יותר וטובות פחות אך יחד כולנו עם הרצון העז שלנו והתמיכה האחד בשני נצא מזה שיהיה טוב,שירי
 
הי לשועלית ../images/Emo13.gif

אני ממש מבינה על מה את מדברת. גם אני הרגשתי כך...שאנשים לא ממש מבינים על מה אני מדברת כשאני מסבירה מה כואב לי והם לא ממש יודעים איך להגיב. אז לרוב האנשים אני פשוט לא אומרת כלום. אבל..............למזלנו יש את המקום הזה, כאן!!!!!!! גיליתי שהפורום הוא המקום לחפש ולמצא עדוד בכל מה שנוגע ללופוס, כי כאן כוווווווולם יודעים על מה אני מדברת. וגם כשסתם, יוצא לי לקרא מה אחרים מהפורום עוברים ואני מרגישה שאני יודעת על מה הם מדברים, אז אני חשה בהזדהות עצומה ולא מרגישה זאבית בודדת ביער החשוך והמפחיד................... תתעודדי!
 

gaia20

New member
קבוצת העידוד- למסדר!!!!!!!../images/Emo8.gif

הקשבבבבבבבבבב!!!!! שימו לב כל החיילים המעודדים! הינה לנו חייל במצב ירוד!! עידוד-התחלללללללל!!!!!!
קחי חיבוק מתי שתרצי
וגם פרח אם כך תתעודדי
אולי נשיר לך שיר או שניים
וכך תיהי שמחה כפליים!!
בבקשה אל תבכי כי לבכות זה לא טוב,כי...... "כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה, די לך אוי די לך ילדה" אנחנו רוצים לראות חיוך ענק, קדימה, בלי להתבייש
זהו???
זה כל מה שאת יכולה??? בבקשה לנסות שוב... והפעם לא לאכזב אותנו!!!
<img border=0 src=https://timg.co.il/f/Em
 

gaia20

New member
משום מה.....

החיוכים בסוף לא יצאו עד הסוף.... וזה רק אומר שזה בגלל שמישהו פה... לא חייך כמו שצריך.... אז בבקשה, במטוטא ממך... מיד לחייך!!!!!
<im
 
העלתן חיוך על פני לשם שינוי השבוע..

תודה על קבוצת המעודדות! אני זקוקה לזה השבוע. אני צריכה למצוא בי"ח נחמד למעקב הריון בסיכון גבוה, כי מתברר שההריון הזה קצת קשה לגוף שלי (יותר ממה שתארתי בהתחלה). יש לכן המלצות? תל השומר? הדסה? הרופאה החמודה שלי אמרה לי שהיא מוכנה לתת לי לבחור לאן ללכת בשלושת החודשים (בתקווה!!!) שנשארו לי לסחוב, כי המקרה שלי לא פשוט, ואני צריכה למצוא רופא גניקולוג שמוכן לקחת אותי תחת חסותו. יש למישהי מושג מה עושים במעקב הזה? אני צריכה להתחיל סטרואידים כנראה לקראת הלידה כדי למנוע את ההתלקחות שלאחריה. אוף, חשבתי שאני אהיה ברמיסיה כל ההריון...
 
למעלה