נראה לי שחסרה קטגוריה.
ואני דווקא שמחה שהעלתם את הנושא, כי ממש בא לי להישתפך. .... אז ככה. ההורים אצלי זה באמת משו דפוק. ולא שהם בכוונה כאלו. ככה יצא. אמא שלי עם מליון אחוזי נכות. היום אני מבינה. אז לא. והיא לא יכלה לגדל אותי. אז ישר מהפגייה הגעתי לויצו. משם הגעתי ל3 משפחות אומנות. אחת מהם התעללה בי מינית, והשתיים אחרות, נפשית. איזה כיף, אני קצת בוכה
..משם, העו"ס שלי, העבירה אותי לאבא שלי, שבדיוק התחתן. אמא חורגת, שכנראה לא ידעה מזה אומר (שיר הבורגנים עכשיו ברדיו).. והתעללה בי, הייתי צריכה לטפל בשלושת בנותיה שנולדו תוך שנתיים, ולעזור ולעזור. ואבא שלי שכלכך "דאג" לי, קבר אותי בבית, ולא נתן לי ליצור קשרי חברות, כדי שחלילה לא אתקלקל. ואני מותק
.. עזבתי את הבית. לטובת הגרעין. ומשם פניתי להמשך חי ההישרדות. .. אז אם כל המעברים, והאיכסה, והגועל, והשמש שתמיד ידעתי שהיא איתי. אופטימית עם עצב. מה יותר לגיטימי מלחפש תחליף להורה? .. ודווקא מצאתי כמה. לאורך כל שנותיי מאז עזבתי את הבית של אבא שלי, תמיד היתה משפחה שראיתי בה משפחה מאמצת. גם בקיבוץ, ואח"כ גם במושב בו שכרתי דירה. והם דווקא מילאו את התפקיד היטב. אך זה לא ממש זה. כי אין תחליף לכלום. הם ממלאים צורך מסויים שלי להתרפק. אך מעבר לזה, הכאב וההשלמה הם בי. שום תחליף לא יחליף... אבל הם לאר פגעו בי. היו פעמים שהבנתי שאני מצפה מחברות ובני זוג למלא את המקום המחבק ההורי הזה. אך זה תמיד נפל. אני לא יודעת אם מישו פגע בכוונה, אני חושבת שפשוט צריך להיות קשובים לעצמינו.. לדעת מה אנחנו לא רוצים בחיבוק. כי יש חיבוקים שחונקים. .. לאחרונה הבנתי שאני הייתי פונה לבני זוג סמכותיים-שכלתניים, לחפש את אבא שלי.. הבנתי את זה..ולא רק שיכלית אלא גם רישית.. טיפול טוב ואסימונים שיורדים. ... הרגשתי צורך לפרוק. סליחה על האורך. ומצד שני תמיד אפשר לדלג, לא? .. שבת שלום לכל באיי המקום. נשרזהב.
