סקר נוסף בעושא: כמה זמן חיכיתם

[דיאנה1]

סקר נוסף בעושא: כמה זמן חיכיתם

מהנישואין (או מיסוד הקשר בכל צורה בה בחרתם) ותחילת התהליך להבאת ילדים? ומה אתם חושבים, זה היה מהר מדי, מאוחר מדי, בדיוק כמו שצריך, ובמה זה תלוי? בגיל? בכמה זמן הייתם יחד לפני כן? אצלנו - התחלנו בתהליך בערך שנה לאחר הנישואין. היינו יחד מספר שנים לפני החתונה, ותמיד היה ברור לנו שמיד לאחר החתונה נתחיל לעבוד על הבאת ילדים. אבל לאחר החתונה החלטנו בכל זאת לחכות קצת, ואני חושבת שזו היתה החלטה טובה. למרות שהיינו ביחד המון לפני כן, זה בכל זאת קצת אחרת וטוב שנהננו מחיי נישואין כזוג חסר דאגות תקופת מה לפני בוא הילדים.

 

[דיאנה1]

בעושא=בנושא כמובן ../images/Emo3.gif

 

[טלי של גלי]

אנחנו עשינו הכל מהר-

עברנו לגור יחד חודש מההיכרות התחתנו שנה מההיכרות וגלי נולדה שנה וחצי אחרי החתונה.

 

[ליאת של בר]

גם אנחנו! (ויותר מהר..)../images/Emo3.gif

עברנו לגור יחד פחות מחודש לאחר שהכרנו, התחתנו חצי שנה אחרי ו10 חודשים אח"כ בר נולדה (ועם הגלולות הפסקתיק אפילו קודם אבל לקח כ 5 חודשים...)

 

[טלי של גלי]

וואו, זה באמת מהיר!

 

[חגית של אורן]

בני כמה אתם? אם מותר לשאול

 

[טלי של גלי]

בטח שמותר!

האמת שזה כתוב פה בכל הסקרים...אבל זה למצוא מחט בערימת שחת. אני בת 26 וחצי וירון בן 31 וחצי.

 

[חגית של אורן]

נדמה לי שנפגשנו בפורום הריון

של IOL. האמת היא שהפורום של הורים שם הוא די חלש לעומת כאן

 

[טלי של גלי]

אני חושבת שאני מזהה...

hagit k? אני זוכרת במעומעם חגית שהייתה אמורה ללדת איתי, או קצת אחרי.

 

[ofelya]

השיא שייך לנו!

עברנו לגור יחד תוך שבוע (התחלתי לישון אצלו כל לילה...).

 

[טלי של גלי]

אוהה, שברת את השיא!

כל כך מהר ידעת?

 

[תפוח עץ]

אנחנו מחזיקים באותו שיא../images/Emo106.gif

רק שאחרי שבוע הוא עבר לגור איתי.

 

[אמא של נוריאל]

גם אנחנו מהזריזים -

כ-3 חודשים אחרי ההכרות עברנו לגור יחד, חצי שנה א"חכ התחתנו, ונוריאל היה אמור להיוולד קרוב ליום הנישואין שלנו אלא שהוא הקדים בחודש. שנינו הינו מאד בשלים למשפחה, ולאישי זה ממש בער בעצמות. ידענו מהר מאד (בפגישה הראשונה כבר דיברנו על משפחה...) שאנחנו מצאנו את הבן/ת זוג שלו חיכינו, אז לא היה טעם לחכות יותר מידי...

 

[Iris-1]

מאחר וגרנו ביחד כמה שנים לפני

החתונה בדירה אחת זה נתן הרגשה של זוג נשוי ואז באמת נכנסתי להריון כמעט מיד אחרי החתונה. פשוט הרגשנו בשלים ועשינו את זה.

 

[חגיתושתוש]

משתתפת בסקר../images/Emo26.gif

כשהתחלנו לדבר על חתונה (מה שלקח הרבה הרבה זמן) ידענו בערך שנה אחרי החתונה מתחילים לעבוד.... ובאמת, את יום הנישואים הראשון שלנו חגגנו כשאני בחודש ראשון. מבחינת תזמון, זה לא היה מושלם, כי אריאלי נולדה חודש אחרי שבעלי התחיל סטאז´, והיתה שנה לא קלה (שעות עבודה מטורפות), אבל התאוריה שלי היא שאין אף פעם זמן אידיאלי להתחיל עם ילדים - תמיד בדיוק רוצים לטייל, או להמשיך ללמוד, או בדיוק בית חדש.... בקיצור, מבחינתנו זה היה מושלם.

 

[אמא של תו ובר]

חיכינו עד שיהיה לנו בית משלנו

וזה לקח בערך 3 וחצי שנים. אינ חושבת שעשינו בחוכמה כי היינו גם בשלים יותר מבחינה נפשית ורגשית, וגם נהניינו מספיק זמן מהזוגיות.

 

[דיאנה1]

לפעמים זה ההיפך - אצלנו ואצל עוד

כמה זוגות חברים שלנו, בזמן ההריון הראשון או אחרי לידת הילד הראשון מתחילים לחשוב ברצינות על קניית דירה. מעניין למה, אולי כדי להרגיש שנותנים לילדים בית אמיתי, ואולי בגלל שלעומת האחריות של ילדים, המשכנתא נראית קטנה...

 

[רותי ע]

אצלנו זאת היתה עיסקת חבילה

מכיון שאני הייתי בת 32 ובעלי מבוגר ממני בכמה שנים לא היה למה לחכות. קצת פחות מ-10 חודשים אחרי החתונה עידן נולד.

 

[עדי של יובל]

אנחנו חיכינו 3.5 שנים

מהנישואים עד שהתחלנו לעבוד על יובל, התחתנו צעירים (הייתי בת 22.5) וזה ממש לא נראה רלוונטי אז. בכלל כל הזמן אמרתי שאני לא רוצה ילדים כי אין לי ראש לאחריות הזו (מה שהראה על חוסר מוכנות!) אבל בשלב מסוים חשבתי לעצמי שאם אמשיך עם המחשבה הזו אני עשויה למצוא את עצמי אמא בגיל 40 ובאופן אישי, לי לא התאים להיות אמא בת 40, רציתי להיות אמא צעירה יחסית שעוד מסוגלת לרוץ ולהשתולל עם הילד שלה. גם פחדתי מכך שאולי אצטרך טיפולים ואמצא את עצמי אמא מבוגרת..אז התחלנו בנסיונות ובמקרה זה הצליח מיד

אז הפכתי לאמא בגיל 27 פחות חודש וחצי.

 

[ניריתי של יותם]

אצלנו הכל בסימן של שנה

יצאנו שנה ואז החלטנו לעבור לגור ביחד באופן פורמלי (שנה אינטנסיבית שהיינו צמודים-צמודים). אחר כך גרנו ביחד שנה ואז התחתנו. אחרי שנה של נישואין החלטנו להתחיל לעבוד על הרחבת המשפחה שלנו. וכעבור קצת פחות משנה נוספת ילדנו את יותם. בעלי דיבר על נושא הילדים עוד לפני שנישאנו. אני מודה "באשמה" שאני זו שהחלטתי לדחות את העיניין מאחר והיה חשוב לי להספיק קודם לבסס את הלימודים והעבודה שלי. כנראה גם שעדיין לא הייתי מספיק בשלה לעמוד במחויבות של האמהות. בעלי קיבל זאת בהבנה ואהבה אם כי היתה קצת מורת רוח. לגבי הילד הבא. שנינו עדיין לא מצליחים אפילו לחשוב על רעיון שכזה. אבל, יש לי הרגשה שבפעם הבאה אני ארצה לפניו