סקר נוסף בעושא: כמה זמן חיכיתם

[שירלי של תומר]

כעשרה חודשים אחרי החתונה התחלנו

לנסות. שמחה בדיעבד לאור הבעיות שלא חיכינו יותר. זו לא היתה החלטה כל-כך ראציונאלית פשוט שנינו כבר מאוד מאוד רצינו והחלטנו שיאללה, הולכים על זה

שירלי.

 

[שירלי של איה]

אנחנו התחלנו די מהר...

אולי חצי שנה אחרי החתונה... אני חושבת שפקטור הגיל שיחק אצלנו תפקיד (בעיקר אצלי). בית עדיין לא קנינו ואנחנו גרים בדירה שכורה

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אנחנו לקחנו את הזמן....

חגגנו חמש שנות נישואין עשרה ימים אחרי שיובל נולדה. התחתנו צעירים (אני הייתי בת 23 בעלי בן 25) ולא בער לנו כלום. התחתנו סטודנטים. רצינו לסיים לימודים, התמחויות, למצוא עבודה, ובעיקר בעיקר בעיקר, להרגיש שבא לנו. שאנחנו בשלים לעניין. בערך שנה לפני ההריון דברנו על זה בפעם הראשונה ברצינות ובעלי אמר משפט שלעולם לא אשכח, כי הוא כל כך נכון - ילד זה הדבר היחיד בחיים שאנחנו עושים שהוא בלתי הפיך לחלוטין. אז החלטנו לחכות עוד קצת. ואז נכנסנו להריון בדיוק כשרצינו (ועל כך תודה ליושב במרומים).

 

[לימור של עמית]

אנחנו ממש זריזים...

אחרי שלושה חודשים חתונה.. ואחרי שנתיים וחודשיים זכינו במפעל הפיס - עמית שלנו!

 

[שירי ל]

אופיר נולדה שנתיים מהיום שהתחתנו

למרות שכבר חיינו 5 שנים ביחד לפני הנישואים, והחלטנו להתחתן כי רוצים ילדים, ברגע שזה הגיע לתכל´ס - כל פעם דחינו כי בעלי פתח משרד, כי אני החלפתי עבודה, וכו´ וכו´. אחרי שנתיים ואינספור תהיות במשפחה מה לא בסדר אצלינו... נולדה אופיר. בדיעבד - חיכיתי קצת יותר מדי מתוך רצון להתבסס בעבודה נורמלית ואז להכנס להריון - ולמרות שכבר היתה לי כזו - הכל ממילא התהפך על פיו אחרי הלידה אז ההמתנה לא היתה שווה את זה.

 

[אשרת של יעלי]

ואצלנו

יעלי נולדה בדיוק בחודש בו חגגנו את יום הנישואין השלישי. לפני החתונה היינו כחמש שנים ביחד שמתוכם שנתיים וחצי-שלוש גרנו יחדיו

 

[noa_f]

ואחנו

התחתנו רק "עבור" הילד. עד היום אני לא ממש מבינה למה צריך את זה...

 

[רותי ע]

אני מקווה שהתכוונת..

למה צריך להתחתן ולא למה צריך ילד..

 

[noa_f]

מה את חושבת? ../images/Emo3.gif

 

[נילי של ס&כ]

אצלי

התחתנתי בינואר 97. במרץ רציתי תרופה לאלרגיה מהרופאה ובגלל שהיה לי איחור של יומים היא רצתה בדיקת הריון, ופתאום התברר שמפברואר אני בהריון.... זה היה שוק מוחלט. נכון שלא ניסיתי למנוע, אבל לאמא שלי לקח שנתיים להרות וחשבתי שגם לי ייקח זמן. בדיעבד אם הייתי יכולה לחזור אחורה הייתי גומרת תואר ראשון קודם, אבל תראו - עשיתי שני תארים. הם לא מוכרים ע"י האוניברסיטה, אבל הם כן מוכרים ע"י מס הכנסה...

 

[אמיר.]

הילדים מוכרים על ידי מס הכנסה ../images/Emo13.gif

 

[נילי של ס&כ]

דיברתי על הילדים. אין לי תואר עדיין

 

[_גלית_]

אנחנו היינו באמת מהירים.. ../images/Emo73.gif..

יובלל ואני היינו ידידים טובים וגם בקשר מקצועי 7 שנים. נסענו לחו"ל לחודש בענייני עבודה ושם התחיל הבום הגדול

. חזרנו ומיד עברנו לגור ביחד. שנה אחרי שהאהבה פרצה, הודענו למשפחה שאנחנו עומדים לעשות ילד, (אחרי שנחזור מהודו) ואכן כך היה...תומר נולד כשחגגנו שנתיים וחודשיים לאהבתנו

. כמו ששמתם לב לא התחתנו, זה אף פעם לא עמד על הפרק אצל שנינו

... (מזל שאנחנו מסכימים על כל העניינים האלה

) מבחינתנו זה היה בדיוק בזמן, למרות ששום דבר בעצם לא ממש מאורגן אצלנו בחיים, אבל אנחנו מאמינים שכשמרגישים שזה נכון, אז זה נכון, וזה כמובן מאוד אישי לכל זוג. אנחנו לא מתחרטים על שום צעד שעשינו וכבר מדברים על הבאה בתור...

.

 

[אמא של קשת]

../images/Emo45.gif

אנחנו לא רצינו להתחתן, אבל נכנענו במלחמה. הלחץ שההורים שלי מפעילים יכול להימכר כסוד צבאי למהנדסי האטום.

 

[_גלית_]

../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ...

 

[ענת של תומר]

גם אנחנו לא התחתנו

וזה גם לא בלו"ז .עברנו לגור ביחד אחרי ארבעה חודשי אהבה ואחרי עוד ארבה שנים תומר הצטרף למשפחה ! בן זוגי היה מוכן הרבה לפני, אני זאת שעיכבה את העיניינים וטוב שכך : תומר הגיע כשכולם כבר מחכים לו בקוצר רוח (אפילו שכחו לנו את עניין החתונה)

 

[אמא של קשת]

לא חיכינו - ההפך

רצינו ילד אז נכנסו להריון, ואז החלטנו להתחתן (ברבנות) אני הייתי בחודש שלישי בחתונה.

 

[אמיר.]

איפה הדוסים ????

אנחנו (כמובן) עברנו לגור יחד שעתים אחרי החתונה. ומיד התחלנו לפעול בכוון הבאת ילדים. היה הריון בערך שלשה חודשים אחרי. הכל ענין של סדר עדיפות.

 

[iris & ben]

../images/Emo6.gifאתה גדול...

 

[רותי ע]

צחוק צחוק אבל..

לפעמים נדמה לי שהרבה יותר קל בחברה בה הכל ברור מה צריך לעשות ומה סדר הפעולות מאשר בחברה שהכל בה בסימן שאלה. להתחתן? להביא ילד? לחכות? מיד? ואצלנו לא היה ספק-קודם חתונה כדת משה וישראל ואח"כ ילדים. ככה זה כשהמקורבים דתיים. אני אישית הייתי מוכנה לחרוג מהמוסכמות..