סקר קטן על חזרה לעבודה

[שחר של טללים]

סקר קטן על חזרה לעבודה

כמה זמן לאחר הלידה (בהנחה שהיו אחת או יותר) חזרת לעבוד? מאיזו עד איזו שעה? האם יש הבדל בין החזרה לעבודה עם הילדים השונים? מה לדעתכם הזמן האידיאלי שאמא נשארת בבית עם התינוק ואח"כ- מהן שעות העבודה האופטימליות?

 

[שירלי של תומר]

אני עדיין לא חזרתי לעבודה... ../images/Emo13.gif

חשוב לציין שלא עבדתי לפני ההריון כי אם למדתי לתואר שני באופן מלא כך שאני כבר לא עובדת מעל לשלוש שנים. עכשיו כשהכנסתי את תומר לגן (בגיל שנה וחצי) הייתי חוזרת לעבודה (כי את הלימודים סיימתי בקיץ) אבל אני שוב בהריון עם תאומים כך שבמצב הזה אף אחד לא יקבל אותי לעבודה ואחרי הלידה אני מקווה שאצליח להישאר איתם בבית את אותו הזמן שנשארתי עם תומר. אמנם זה קשה כלכלית מאוד מאוד מאוד אבל זה נראה לי נכון בשבילי ובשביל הילדים שלי! אני מרגישה שהשנה וחצי עם תומר בבית היתה לא קלה אבל שווה ומדהימה ואני מרגישה שהכנסתי אותו לגן ממש ברגע הנכון לו(ממש הרגשתי את השינוי בחודשיים לפני כניסתו לגן) ולי! ובאופן יותר כללי, לשאלתך, אני לא חושבת שיש תשובה מוחלטת. כמו בכל דבר בהורות זה תלוי בילד ובאם/אב ובמצב הכלכלי. אני אישית בעד להישאר עם הילד בבית מידת זמן ארוכה (כפי שאני עשיתי) אבל לא לכל אחד זה מתאים ויש אימהות שזה רק יעשה להן לא טוב ועדיף להן ולילד שלהן שיצאו לעבוד. יש כאלו שיגידו שהילד כבר בגיל צעיר הרבה יותר צמא לחברה וזה נכון אלא שאני חושבת שבמקביל לרצון לחברה הוא גם עדיין צריך טיפול של אחד על אחד ולכן במסגרת טיפול כזה צריך להפגיש אותו עם ילדים נוספים (מה שאני המעטתי לעשות וחבל!). באופן כללי חורה לי כאשר האם או האב עובדים שעות ארוכות ואז נמצאים עם הילדים שלהם זמן מינימלי כל יום. בעצם הם הורים של סופ"ש ואני אישית לא הבאתי ילדים לעולם על מנת לבלות איתם כל-כך מעט. החלום שלי האישי הוא לזכות לגדל את התאומים גם כשנה וחצי בבית ואז לצאת לעבוד בחצי משרה כדי שאוכל להוציא את כולם ב- 16:00 מהגן (לכל המאוחר) ולזכות לבלות איתם אחה"צ. גם מבעלי אני מצפה לצמצם את שעות העבודה ולבלות עם הילדים והוא אכן עושה הכל כדי שזה יתאפשר (והוא עובד הייטק אבל כשרוצים כנראה זה אפשרי!). זהו, על קצה המזלג...

 

[מיכל של עומר ויובל]

אני חזרתי לעבודה

כשהם היו בני שמונה חודשים. מבחינתי זה היה מוקדם מדי. נהניתי מאוד בחופשת הלידה שלי וביליתי איתם זמן איכות רב. עכשיו אני מתגעגעת אליהם במשך היום ומרגישה שאני מפספסת חלק גדול מחייהם. אני מקבלת אותם בשעה 16:00 כשהם כבר עייפים מכל היום (גם אם ישנו בצהריים) ואלה לא השעות הטובות שלהם. אני מרגישה שאני רואה אותם באמת רק בסופי שבוע וקשה לי עם זה. הייתי נשארת איתם בכיף עד גיל שנה ואולי אפילו יותר. מבחינתם...

אני לא בטוחה. מצד אחד, כולם אמרו לי ששמונה חודשים זה גיל טוב, לפני שהם מפתחים חרדת נטישה. מצד שני, אני חוזרת הביתה והם מזנקים עלי ונורא נדבקים. דוחפים אחד את השני כדי לקבל חיבוק ובאופן כללי מאוד צמודים אלי וברור שהם מתגעגעים. הם לא עושים כזאת הצגה לאבא שלהם כשהוא חוזר מהעבודה. אני לא דואגת להם מהבחינה הפיזית. אני סומכת מאוד על המטפלת שלהם ויודעת שהם אוכלים טוב, מוחלפים, מולבשים ומטופלים היטב. לגבי כל השאר - היא משחקת איתם ומפעילה אותם אבל כמובן שזה לא אותו הדבר כמו המשחקים איתי או עם אבא שלהם וחוץ מזה, הטיפול בשניים הוא קשה ומתיש ולפעמים גם לה אין כוח. אני מאוד מבינה את זה. אני לא רואה דבר רע בכך שהם לומדים לשחק עם עצמם, אבל לפעמים מרגישה שהם קצת זנוחים. זו בטח רק הרגשה שלי שבאה כתוצאה מגעגועים ורגשי אשם. לגבי השעות - אני אמורה לעבוד 8 שעות ביום. התארגנו ככה שאני יוצאת מהבית מוקדם ומגיעה לעבודה לפני 7:30 והבעל נשאר עם הילדים לחכות למטפלת. אני יוצאת מהעבודה ב-15:00 כדי להגיע הביתה ב-16:00 כשהיא עוזבת. זה לא קל, בעיקר כשאני מגיעה סחוטה ורעבה ורוצה כמה דקות לעצמי עם ארוחת צהריים או כוס קפה, ובדיוק אז היא הולכת ושניהם נאחזים בי כמו שני טובעים שנלחמים על גלגל הצלה אחד.

 

[אפונת הגינה]

אין כזה דבר זמן אידאלי. זה תלוי

הרבה באמא. אני נשארתי בבית 7 חודשים. וזה היה לי יותר מדי. הרגשתי צורך לצאת להתאוורר. היציאה לעבודה עשתה לי רק טוב. אני מגיעה אחר הצהריים עם הרבה סבלנות ואנרגיה להיות איתם. לגבי שעות העבודה - בחודשיים הראשונים עבדתי 8 שעות. וזה היה ממש טיפה יותר מדי. עכשיו אני עובדת 9 שעות וזה בהחלט יותר מדי. אם את יכולה למצוא עבודה של 6-7 שעות ביום זה נראה לי אידאלי.

 

[סיגל של שגיא]

זה מאוד אינדווידואלי לכל אחד.

כשעמדתי לפני תום 12 השבועות של חופשת הלידה, לא רציתי לחזור לעבודה, כי הרגשתי שזה יותר מדי מוקדם. ובאמת, היו בדיוק צימצומים, וכמו כל שאר היולדות אצלנו בחברה, מצאתי את עצמי בחוץ (וזה מאוד התאים לי). הזמן הלך ועבר, ולי נהיה יותר ויותר קשה. שגיא נכנס לגן בגיל 8 חודשים, וזה היה ממש ברגע האחרון לפני איבוד דעתי. הוא ילד מאוד חברותי, שממש זקוק לחברת ילדים. בגיל הזה הם הרי לא משחקים אלד עם השני, אבל ההתבוננות בהם מאוד ריתקה אותו (ביום ראשון, למשל, הייתי איתו בגינה, והבחנתי בהתנהגות שאינה אופיינית לגיל שלו: הוא ממש תיקשר עם ילד טיפה יותר גדול ממנו, על המתקן של המיגלשות. הם זחלו אחד אחרי השני הלוך ושוב, נעמדו על המתקן, דפקו עליו וציחקקו אחד עם השני. נשארתי המומה

וכמובן-

ומאוד גאה

). אני הייתי זקוקה לחופש הזה. כ"כ רציתי להתגעגע אליו. רציתי חופש ממנו. בהתחלה היה לי קשה להודות בכך, אבל אח"כ אמרתי: "%&@-אעמק, אני לא היחידה שמרגישה כך, אז ממה יש לי להתבייש או להרגיש לא טוב". שוחחתי עם גאיה של זיו בנושא, הנושאת את דגל החזרה לעבודה, וקיבלתי ממנה המון תמיכה. אני יכולה לומר, שהחזרה לעבודה עשתה לכולנו רק טוב. שגיא מקבל אמא שמאוד התגעגעה אליו כל היום, ומקבל את המיטב ממני. אני פחות עצבנית וחסרת סבלנות (ניתן לומר שרגעי הכעס והתיסכול שואפים לאפס ומאוד נדירים), אני מעניקה לו את כל-כולי מאחה"צ, והוא רק מרוויח מזה. זה מגיע למצב בו אני מנסה לפעמים לדחות את שעת השינה שלו בעוד מס´ דקות, כדי למלא את המצברים שלי.

 

[סיגל של שגיא]

וד"א - שעות העבודה שלי הן משעה

08:30 עד השעה 16:00. אתמול יצא לי לקחת את שגיא מוקדם יותר ה1/2 שעה והרגשתי שהרווחתי

. אבל דבר שמאוד חסר לי, ומיכל של עומר ויובל נגעה בנושא, זה לבוא הביתה ולהיות בבית איזה שעה לבד. לשתות כוס קפה בשקט, לארגן את כל הבית ואז ללכת להביא אותו. אם היתה לי אפשרות לסיים את העבודה שעה מוקדם יותר, זה היה ממש אידיאלי.

 

[גאיה של זיו]

לארגן את הבית??? משוגעת ../images/Emo8.gif

זה מה שהיית עוה אם היתה לך שעה פנאי? בואי אלי, אתן לך כמה רעיונות טובים יותר....עם הקפה אין בעיה.

 

[שבלוליטה]

כמו שאמרו חברותי, ואני מסכימה איתן

אין דבר כזה "זמן אידאלי". יש אמהות שגם חופשת הלידה ("חופשה"???) ארוך מידי עבורן והן מרגישות שהן אוטוטו מטפסות על הקירות ואוכלות את הטפטים, ויש כאלה שחשות שהן רוצות עוד ועוד... אני פוטרתי במהלך חופשת הלידה מביה"ס בו עבדתי. הייתי אמורה לחזור באפריל, הארכתי את חופשת הלידה בחודש ואז פוטרתי. החלטתי שאני לא חוזרת לביה"ס לסוף השנה. ניסיתי למצוא עבודה בבי"ס אחר, ולא כ"כ הלך לי. למזלי הרב, חברה טובה המליצה עלי בפני מנהל בי"ס מסויים, והוא הסכים לקבל אותי. בגלל שלא היה לי כ"כ אכפת להשאר בבית (תכננתי להמשיך לימודים), הרשיתי לעצמי להציב נאי עבודה (חצי משרה, ולא יותר משלוש כיתות), ולשמחתי הרבה הוא הסכים. אז אני עובדת יומיים, קצרים מאוד (יום א´ מ-8:30-12:00 ויום ב´ מ-8:30 עד 13:45) ואני אצא ליום לימודים אחד (יום ה´ מ-08:00-17:30), הסבתות ואחותי ישמרו על אלה. זה האידאל לטעמי, ואין מאושרת ממני. למען האמת כבר לא יכולתי להשאר בבית, 7-24 עם אלה... היו ימים שהייתי גומרת את היום פקעת עצבים ושרק מישהו ידליק לי את הפתיל (בדר"כ זה היה בעלי שהיה מרים טל´ מהעבודה ומודיע שהוא (שוב) מגיע מאוחר). וזהו.

 

[ליט אמא של תומר]

אני חזרתי לעבודה

שתומר היה בן חמישה חודשים וקצת - זה היה בול בזמן לפני שהתחלתי לטפס על הקירות . רק בגלל ההנקה אולי בפעם הבאה אני אשאר עוד טיפה כי עד גיל חצי שנה אני רק מניקה ואז אפשר להמשיך להניק ולהתחיל מוצקים ולא צריך לשאוב .. לפני ההריון עבדתי עד חמש וחצי עכשיו עד שלוש . בינתיים עד שיבקשו ממני להאריך.. שלוש זאת שעה מעולה לצאת - גם אין פקקים גם שאני מגיעה בדיוק תומר מתעורר משנת הצהרים ויש לנו את כל אחר הצהרים לבלות ביחד

 

[ריטה1]

שי מתחילה פעוטון ב 1 לאוקטובר

בגיל 4.5 חודשים. ולי עוד אין עבודה. וזה היה מכוון. כדי שאני אוכל לצאת לראיונות עבודה בראש שקט. מוקדם מדי? למי? כאחת שלא מסוגלת לשבת בבית, אני כבר מחכה ליום הזה, אבל כאמא שקשורה לבת שלה בטרוף, שעומדת ליד המיטה שלה ומחכה שהיא כבר תתעורר, אני ממש לא רוצה להפרד ממנה. אבל... והוא כנראה ממש גדול. צריך כסף, מצד אחד וצריך אמא שפויה מצד שני. בנוגע לשעות זו בעיה ענקית. נורא קשה למצוא משרות עד 16:00 או אם זה מרחק נסיעה מהפעוטון עד 15:00-15:30. השבוע כבר נאלצתי לדחות הצעת עבודה נהדרת בגלל שעות אורוכות מדי ומרחק גדול מדי מהבית. ועם המצב בשוק העבודה בארץ, ועם המיקום הבעיתי של מקום המגורים שלי אני מאוד חוששת. לבנתיים נלך ללשכת התעסוקה.

 

[חן123]

תשובות

חזרתי אחרי חצי שנה אני עובדת 8 עד 4 (בעצם 7.5 עד 3.5 בגלל אילוצי גן) הכי אידאלי? לא יודעת. אור ילד ראשון אז אין לי עוד ניסיון חן

 

[גאיה של זיו]

הכי אידיאלי מה שטוב לאמא ולתינוק.

בד"כ זה קשור האחד לשני, אם לאמא לא מתאים להשאר בבית זה לא טוב גם לתינוק....אני מהטיפוסים שחייבים לעבוד, הישיבה בבית מעבר לחמישה חודשים לא עשתה לי טוב וגם לא לזיו. אני יצאתי לעצמאות מגיל 18 וילדתי את זיו בגיל 40 כך שלשבת בבית אף פעם לא היה החלום שלי....גם אין לי סבלנות. בן הזוג שלי אומר שיש נשים שמבשלות מטעמים ואני מבשלת "עסקאות", כזו אני! לשמחתי יש לי אופר ולא מטפלת או גן כך שאני יכולה להרשות לעצמי לפחות בתיאוריה לנפוש קצת כשאני חוזרת מהעבודה. בפועל חזרתי לעבודה בעונה הבוערת בענף שלי ובקושי הגעתי הביתה בזמן לשחרר את המטפלת (6.30). למרות זאת זיו נהנה מהשעות שלנו ביחד כי אני מאוד מתגעגעת וכולי אתו עד הרגע שהוא נרדם,עכשיו הכל נרגע בעבודה ואני מקווה לחזור מוקדם יותר. אם ניקח בחשבון שרוב המטפלות/גנים עובדים עד 16.00, אידיאלי לסיים את העבודה ב-13.00, להגיע קודם הביתה ואח"כ לאסוף את האפרוח מהגן.

 

[סוכריה על מקל]

אני חזרתי לעבודה עוד באישפוז ../images/Emo3.gif

היות ואני עובדת בבי"ח, הייתי יורדת בערבים (אחרי שכל האורחים היו הולכים) ממח´ יולדות למשרד שלי לעבוד כמה שעות. עכשיו (ארבעה שבועות אחרי) אני מגיעה לביה"ח פעמיים-שלוש בשבוע לכמה שעות, ובשאר הימים לוקחת עבודה הביתה. במקרה שלי זה לא העניין של "לא יכולה לשבת בבית" (לא ניסיתי...) וגם לא העניין הכלכלי, פשוט יש דברים שצריכים להיעשות, ואם אני אינני הכל מתעכב וחולים נפגעים.

 

[חנה של ליאור]

אני 7 חודשים אחרי לידה - עדיין בבית

מהתחלת ספטמבר אני מנסה להכניס את שיר לבית התינוקות עם ימים מוצלחים יותר וימים מוצלחים פחות (כמו היום, למשל, ששיר התחילה לבכות בטרוף ב 9:30 וכשהגעתי ולקחתי אותה איתי היא היתה שמחה וטובת לב כאילו כלום לא קרה

) שלחתי קורות חיים לכל מיני מקומות. אני הולכת ללישכת העבודה. אם תגיע עבודה - אני אקח אותה אבל לא יזיק לי קצת זמן לעצמי לפני שאני מתחילה לעבוד. מצד שני - צריך כסף...

 

[מיכל של הדר]

אני חזרתי אחרי שבוע...אבל ../images/Emo70.gif

אני שותפה בחברה עם עוד 3 בנות ושבוע אחרי שהדר נולד הן היו באות אלי (לפעמים ביחד לפעמים לחוד), פעם בשבוע "כאילו לעבוד" אבל בעצם אירחו לי לחברה ועזרו לי עם הדר. אחרי 4 חודשים חזרתי ליומיים עבודה במשרד כאשר אחותי נשארה בתור המטפלת של הדר ומספטמבר אני עובדת כבר 3 ימים, בינתיים זה מתאים לי כך.

 

[כלנית כהן]

אני חזרתי אחרי 3 חודשים

מאחר והייתי בשמירת הריון מלאה כולל אישפוז מדי פעם החל משבוע 20 וגם לפני כן בהוראת הרופא הייתי און & אוף מהעבודה לא יכולתי להרשות לעצמי יותר מ3 חודשים אז בצער רב הכנסתי את נתנאל למשפחתון גם מבחינה כלכלית לא יכולתי להרשות לעצמי לשבת בבית