אינני משרת בצה"ל מטעמים שבמצפון
וגאה מאד על כך... עברתי מסכת יסורים לא קטנה עד שקיבלתי את הפטור שלי, שמתנוסס עליו בגאווה "מטעמי מצפון" כאשר בדרך ניסו ל"פתות אותי" בפטור מקב"ן (21), חוסר הטעמה (24), שירות ללא מדים, שירות ללא טירונות ועוד... אבל התעקשתי על פטור מטעמי מצפון והצלחתי, כי על אידיאולגיה לא מוותרים. עדיף לי לשבת בכלא מאשר שיום אחד מישהו עוד יקרא לי משתמטת... או ישמיט את האידיאולוגיה שלי, או את מה שגרם לי להחליט לעזוב את התפקיד הנהדר ואת הכסף שהובטח לי בצבא. כיום אני עושה שירות לאומי ב"עצה - המרכז הישראלי לעזרה עצמית והדדית" ומרגישה תורמת יותר מתמיד. וגאה בעצמי פעמיים, על שנשארתי נאמנה לעצמי, ועל התרומה ואלפי האנשים שמודים לי בכל יום... האמינו בעצמכם! אם תאמינו לא יהי דבר שיוכל לפורר את האדיאולוגיה שלכם, ולא יהיה דבר (אפילו לא D9 אם נעיין במקרה רייצ'ל קורי) שיעמוד בפניכם כשוחרי שלום, אנשי אמונה ומעשה. ומשם הדומינו רק ימשיך ויתגלגל...