סרביה לאו"ם "לא לקוסובו עצמאית"
סרביה פנתה היום למזכ"ל האו"ם ב-20:28 ובקשה ממנו, מנע עצמאות קוסובו. זאת לנוכח האימפריאליזם האמריקאי גרמני שעוזר לאלבנים כנגד הסרבים, המשך הקו שנקטו בו עד כה. עתיד קוסובו חשוב במיוחד לסרביה לנוכח ההתנתקות ממונטנגרו והרגשת הבידוד עקב חוסר הגישה לים. האיום המרחף על ראשיהם של הסרבים בקוסובו לנוכח האיומים של האלבנים המוסלמים לא מותיר לסרביה הרבה ברירות. גם איחוד של קוסובו האלבנית עם אלבניה הוא חשש נוסף לסרבים. בהיסטוריה הקרב הגדול בפרישטינה בו הגנו ולחמו כ-80,000 לוחמים סרבים והפסידו ל-120,000 חיילים של האימפריה העותמאנית שהשתלטו על קוסובו ב-1389 יישאר חקוק לנצח בזיכרון הסרבי. זאת עקב הרס התרבות הסרבית והשתלטות ברוטאלית על נכסיהם הפיזיים והרוחניים, יחד עם איסלום סרבים רבים. עד 1876 היה רוב סרבי בקוסובו. בכדי להבין את המשמעות לכך מבחינת הסרבים, יש לחזור 1400 שנה לאחור- אל המאה ה-7. ראשוני השבטים הסלאביים שהיגרו אל קוסובו באותן שנים קיבלו על עצמם את הנצרות האורתודוכסית. 200 שנה לאחר מכן, במהלך המאה ה-9 צורפו חלקים מקוסובו לנסיכות סרבית בשם ראשה rascia. לאחר סדרה ארוכה של מלחמות באזור, עת ידעה קוסובו כיבושים זרים, הצליחו הסרבים באופן סופי לשלוט בכל קוסובו בשנת 1208. בשנים שלאחר מכן הפכה קוסובו למרכז הפוליטי והדתי הסרבי. משאל העם על עתיד מונטנגרו ב-21 במאי השנה, שבסיומו הביעו 55% מתושבי מונטנגרו רצון להיפרד מסרביה, הותיר את הרפובליקה הסרבית, עד לפני פחות מ-20 שנה הלב של יוגוסלביה הגדולה, כמדינה קטנה יחסית - 88,000 קמ"ר גודלה ובעלת אוכלוסייה בת 9.4 מיליון בני אדם. זכר ההפצצות האמריקניות וההיסטוריה העקובה מדם ביחסי הסרבים עם המוסלמים האלבנים טבועים עמוק בהוויה הסרבית. הסרבים, המכנים לעיתים את קוסובו "ירושלים" בשל החיבור ההיסטורי העמוק שלהם לחבל ארץ זה. הסרבים היו מעוניינים בתחילה להתרחק מזיכרונות המלחמות בשנות ה-90 ומהאשמות על כי ביצעה פשעי מלחמה רבים לאורך העשור הקודם. אולם מותו של מילוסביץ' במרץ השנה והתנתקותה של מונטנגרו מסרביה, שבו ועוררו רגשות לאומיים מודחקים בקרב הסרבים. בנאום שנשא נשיא סרביה הנוכחי, בוריס טאדיץ', ב-13 באוגוסט 2006, תיאר טאדיץ' את תחושותיהם של שרידי הסרבים החיים בקוסובו- "הם חיים בפחד מתמיד לחייהם ולחיי משפחותיהם". מאז עברה השליטה על החבל לידי האו"ם סבלו הסרבים משורה ארוכה של התנכלויות מצד לאומנים אלבניים. הנאום עצמו נערך לציון שלוש שנים לרצח שתי נערות ולפציעתם של ארבע אחרות בעת ששחו בנהר הזורם סמוך לכפרן בקוסובו.
סרביה פנתה היום למזכ"ל האו"ם ב-20:28 ובקשה ממנו, מנע עצמאות קוסובו. זאת לנוכח האימפריאליזם האמריקאי גרמני שעוזר לאלבנים כנגד הסרבים, המשך הקו שנקטו בו עד כה. עתיד קוסובו חשוב במיוחד לסרביה לנוכח ההתנתקות ממונטנגרו והרגשת הבידוד עקב חוסר הגישה לים. האיום המרחף על ראשיהם של הסרבים בקוסובו לנוכח האיומים של האלבנים המוסלמים לא מותיר לסרביה הרבה ברירות. גם איחוד של קוסובו האלבנית עם אלבניה הוא חשש נוסף לסרבים. בהיסטוריה הקרב הגדול בפרישטינה בו הגנו ולחמו כ-80,000 לוחמים סרבים והפסידו ל-120,000 חיילים של האימפריה העותמאנית שהשתלטו על קוסובו ב-1389 יישאר חקוק לנצח בזיכרון הסרבי. זאת עקב הרס התרבות הסרבית והשתלטות ברוטאלית על נכסיהם הפיזיים והרוחניים, יחד עם איסלום סרבים רבים. עד 1876 היה רוב סרבי בקוסובו. בכדי להבין את המשמעות לכך מבחינת הסרבים, יש לחזור 1400 שנה לאחור- אל המאה ה-7. ראשוני השבטים הסלאביים שהיגרו אל קוסובו באותן שנים קיבלו על עצמם את הנצרות האורתודוכסית. 200 שנה לאחר מכן, במהלך המאה ה-9 צורפו חלקים מקוסובו לנסיכות סרבית בשם ראשה rascia. לאחר סדרה ארוכה של מלחמות באזור, עת ידעה קוסובו כיבושים זרים, הצליחו הסרבים באופן סופי לשלוט בכל קוסובו בשנת 1208. בשנים שלאחר מכן הפכה קוסובו למרכז הפוליטי והדתי הסרבי. משאל העם על עתיד מונטנגרו ב-21 במאי השנה, שבסיומו הביעו 55% מתושבי מונטנגרו רצון להיפרד מסרביה, הותיר את הרפובליקה הסרבית, עד לפני פחות מ-20 שנה הלב של יוגוסלביה הגדולה, כמדינה קטנה יחסית - 88,000 קמ"ר גודלה ובעלת אוכלוסייה בת 9.4 מיליון בני אדם. זכר ההפצצות האמריקניות וההיסטוריה העקובה מדם ביחסי הסרבים עם המוסלמים האלבנים טבועים עמוק בהוויה הסרבית. הסרבים, המכנים לעיתים את קוסובו "ירושלים" בשל החיבור ההיסטורי העמוק שלהם לחבל ארץ זה. הסרבים היו מעוניינים בתחילה להתרחק מזיכרונות המלחמות בשנות ה-90 ומהאשמות על כי ביצעה פשעי מלחמה רבים לאורך העשור הקודם. אולם מותו של מילוסביץ' במרץ השנה והתנתקותה של מונטנגרו מסרביה, שבו ועוררו רגשות לאומיים מודחקים בקרב הסרבים. בנאום שנשא נשיא סרביה הנוכחי, בוריס טאדיץ', ב-13 באוגוסט 2006, תיאר טאדיץ' את תחושותיהם של שרידי הסרבים החיים בקוסובו- "הם חיים בפחד מתמיד לחייהם ולחיי משפחותיהם". מאז עברה השליטה על החבל לידי האו"ם סבלו הסרבים משורה ארוכה של התנכלויות מצד לאומנים אלבניים. הנאום עצמו נערך לציון שלוש שנים לרצח שתי נערות ולפציעתם של ארבע אחרות בעת ששחו בנהר הזורם סמוך לכפרן בקוסובו.