סרבנות לפינוי ישובים

nitait

New member
סרבנות לפינוי ישובים

קודם כל שלום לכולם, אני חדש פה. עברתי על רב הפורום ולא מצאתי את הדברים שמנקרים בי כרגע. השאלה שהייתי מעוניין לדבר עליה היא האם סרבנות לפינוי של ישובים היא לגיטמית (טיעונים בעד ונגד) מכל סיבה שהיא? רק לצורך הדיון, אני אניח כמה הנחות בסיסיות (שמן הסתם אפשר לחלוק עליהן, בכיף, למרות שהייתי מעדיף שלא): 1. סרבנות היא בגדול דבר פסול. כל עוד לא מדובר במה שקרא 'בלתי חוקי בעליל' חובה על כל חייל לציית לפקודה. אי ציות יגרור אחריו עונש (שזה כבר לגיטמי - איש באמונתו - אבל בידיעה הברורה של כלא). 2. התקבלה בממשלה או במשאל עם (לצורך העניין, דעת הרוב בכל מקרה) ההחלטה על ההתנתקות. 3. חיילים תושבי המקום יקבלו פטור מיוחד. הדיון הוא על תושב תל אביב שמתנגד. אישית הייתי אומר שבמקרה כזה החוק הוא כולל, וחייל המתנגד למרות הכל מחוייב לשאת בתוצאות מעשיו. האם יש סיבה שלא?
 
בדמקורטיה לסרב זה עבירה על החוק

לכן החיילים חייבים למלא אחר ההוראות פרט לאלה שיש להם פטור. אני בעד ההתנתקות אך נגד השמאלנים בכל דבר בעולמנו
 

epitaph

New member
אוקיי, ואני אשאל אותך שאלה ברשותך

את בעד סרבנות מצפון?
 

nitait

New member
אני בעד שכל אחד יעשה מה שבא לו

כל עוד הוא מוכן לשאת בתוצאות. אני בן, דרך אגב. בגדול התשובה היא לא, אני נגד סרבנות מצפון. אני חושב שכל אחד יכול למצוא את מקומו (תוך התפשרות, אלו החיים) בצבא, לא בהכרח במקום קרבי או משהו כזה. ואם זה מה שהמדינה דורשת כרגע - זה מה שצריך לעשות. רוצים לשנות? בדרך לגיטמית. מי שלא יכול בשום אופן שיישא בתוצאות, עם אלו יהיו הרוב, המדינה צריכה לחשוב איפה הבעיה.
 

epitaph

New member
אם כל אחד יעשה מה שבא לו...

דמוקרטיה בטוח לא תהיה פה.
 

אimר

New member
זה לא חוקי וגם לא מוסרי

בלתי חוקי בעליל זה פשוט דרך אחרת לומר לא מוסרי, או ליתר דיוק, לא מוסרי למרות שאולי החוק מתיר זאת. כך שסירוב לפקודה הוא מקובל בעיניי לא רק אם היא "בלתי חוקית בעליל", מושג מאוד בעייתי כי מאוד לא ברור כמה החוק צריך להיות בעייתי, אלא בכל מקרה שבו מדובר בפקודה לא מוסרית בעיניי החייל. וזה די מפשט את הדברים, כי השאלה הגדולה היא עמדתו המוסרית של החייל ביחס לפקודה ולא דעתו של איזה שופט שיקבע בדיעבד אם החוק היה לא חוקי וראוי היה להפר אותו.
 

nitait

New member
אבל

זה כל הקטע של דמוקרטיה, לא? מה שנחשב בעיניך לא מוסרי לא בהכרח לא מוסרי בעיניי, ואם החוק קובע ככלל משהו מסויים כנראה שהוא המוסרי בעיניי הרוב. לכן חייל שעובר על הפקודה עובר על החוק (אלא אם זה לא חוקי כמובן).
 

אimר

New member
הרוב קובע

אין סמכות אחת עליונה לקביעה מה מוסרי ומה לא. אני חושב למשל שדמוקרטיה, יותר משהיא שלטון הרוב, היא מערכת שיוויונית ששמה דגש על זכויות וחרויות (אם תרצי שמירת המיעוטים), שאם לא כן זה בסהכ דיקטטורה של ההמון במקום דיקטטורה של מיעוט וזה לא שיפור כזה גדול. אז מחר הרוב הכביכול מקודש יחליט לשים את כל הפלסטינים במחנות ריכוז ומחרתיים הרוב יחליט להפעיל תוכנית להשמדתם, אם זה רוב זה דמוקרטי ולכן תקין, שלא לומר מוסרי? חוצמזה, כמאמר אנשים חכמים, בהסטוריה של הלאומים קרו הרבה יותר אסונות בגלל אנשים שצייתו לחוקים ופקודות לא מוסריים מאשר בגלל אנשים שהתעקשו לפעול לפי צו מצפונם. כמעט תמיד האחרונים נחשבים בשעתם לבוגדים ובדיעבד לגיבורים. אני גם לא טוען בהכרח שיש כללי מוסר אוניברסליים ואובייקטיביים שקל לבחון לפיהם כל עניין. אני פשוט מאוד לא אוהב את הקלות שבה את מניחה שדעת הרוב היא הדעה המוסרית בהכרח. להחלטת רוב יש משקל וחשיבות רבה אבל בוודאי שלא בלעדיות על קביעות מוסריות. אני גם נמנע מלהכנס לשאלות של עד כמה יש פה בכלל דמוקרטיה, עד כמה אפשר לומר שדעת הרוב מיוצגת בדמוקרטיה ייצוגית, על הקשר ההדוק בהרבה בין הון לשלטון לעומת המון לשלטון. אין ספק שבמובן הטכני הצר אותו אדם שמסרב לפקודה מפר את החוק, אבל ההתייחסות בנושאים משמעותיים כאלה אינה ואינה יכולה להיות רק במובן הטכני הצר. עולות פה שאלות של מוסר ומצפון, וגם שאלות של מחויבות חברתית ופעילות כקבוצה, אלו שאלות לא פשוטות ואין להן תשובה פשוטה וברורה של כן או לא.
 
תכנס לפה..

בדיוק השבת קראתי כתבה בנושא הזה שיכולה לענות לך על השאלה.. אני נגד ההתנתקות ולגבי הסירוב לפקודה עוד לא גיבשתי דעה... אז אני אצטט לך חלק מהמאמר כי אין לי כוח להתחיל לכתוב פה עמודים.. מתוך העיתון "נקודה" אורי הייטנר: זאת היתה התקופה של פינוי ימית הוא היה חייל והתנגד לפינוי וזה מה שהוא כותב: "פתאום ניצבתי כחייל הפני דילמה קשה: מה אעשה אם יחידתי תישלח ליטול חלק בעקירת יישובים? מדובר בצעד שאני מתנגד לו בכל מאודי ומתקומם נגדו. אני רואה בכך צעד המנוגד לאידיאלים שבשמם אני משרת בצה"ל שלשמם קיים צה"ל. אלמלא הייתי בצבא ייתכן מאוד שברגע העקריה הייתי בין המתנגדים במקום.... מה אעשה אם ייגזר עליי להיות בין העוקרים? האם מצפוני מאפשר לי לבצע פקודה כזו.? את הברור קיימתי ביני לבין מצפוני.. ההחלטה היתה חד משמעית-אם יחידתי תישלח לימית אני אבצע את הפקודה! זו חובתי כחייל.. מחוייבותי למדינה. כאזרח- זכותי להיאבק על אמונתי בכל דרך שהדמוקרטיה מאפשרת לי. כחייל- תפ]קידי הוא לבצע את הוראות הצבא הכפוף לממשלה הנבחרת ומבצע את מדיניותה. אם לא אעשה כן ואם רבים כמוני לא יעשו כן ואם כל חייל יבחר איזו ]קושה הוא ממלא על פי השקפתו הפוליטית לא יהיה לנו צבא לא תהייה לנו מדינה ובלי מדינה בלאו הכי ימית לא תהייה קיימת." כאן הוא מצטט את הפילוסוף עמנואל קאנט :עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר בקבלך אותו תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי" (אורי הייטנר):" אדם מוסרי מבצע צעד מסויים מן הראוי שישקול מה יקרה אם הכל ינהגו כמותו.... האם מי שמסרב לפקודה הסותרת את השקפתו האידיאולוגית מוכן להפוך את הסירוב לחוק כללי לפיו כל חייל יסרב לפקודה הסורת את השקפתו האידיאולוגית? .... הוא נותן בכך לגיטימציה לחייל אחר לסרב לפקודה לשמור על יישוב שהוא מתנגד לקיומו... אני מתנגד לתכנית ההתנתקות ולעקירת ישובי גוש קטיף את הסרבנות מסוכנת אלף מונים יותר מן העקירה היא סכנה מוחשית לקיום המדינה" טוב עכשיו תמצא מאמר שבעד הסרבנות של הימין לעקירת יישובים ואז תגבש לך דעה בעניין! אהה ואני ממליצה לכם לקנות את העיתון הזה הוא ממש מעניין!
 
למעלה