המקרה שלי
שוקי, אתה יכול יותר לפרט? סבלת מחרדה חברתית בגלל הגמגום? ועכשו אתה לא סובל יותר מחרדה חברתית בגלל הגמגום? (אך עדיין מגמגם)? או שלקחת את זה נגד גמגום, הגמגום לא עבר, אבל נפתרו לך חרדות חברתיות שלא קשורות לגמגום? (היית לך בכלל חרדה חברתית בגלל גמגום?) דרך אגב, בקשר לאישה הנל' יכול להיות שכמו שאתה ציינת שבעקבות טיפול חדש יש הטבה ואחר כך הגמגום חוזר - השאלה מה יקרה לה הבמבחן הזמן. ביקשת בעבר שאני אפרט לך יותר על המקרה שלי (זה קצת ארוך אבל אני מקווה שתקרא הכל): אני למשל דוגמה למשהיא שלא גמגמה אף פעם אבל היה לי פחד מגמגום. הפחד הזה נוצר כשהתגייסתי. הייתי אז בתקופה קשה בחיים והיה לי עימות עם מישהי בטירונות ולא כל כך הצלחתי להגיד לה מה שרציתי כי הרגשתי נורא קטנה ומסכנה (לא גימגמתי אלא פשוט לא הצלחתי לדבר באסרטיביות) ואז חלפה מחשבה במוחי (די היסטרית אני מודה..) "אוי ואבוי אולי אני אתחיל גם לגמגם עכשו" (כי עברתי משבר והכל יכול יכול לקרות לי, גם זה) אני חייבת לציין שאם אז לפני יותר מ-20 שנהייתי מודעת לנושא הגמגום יותר ולא היו לי דעות קדומות אז בטוח לא הייתי מגיעה להקשר שעשיתי. חבל שאז לא ידעתי את מה שאני יודעת היום בוודאות - שמגמגמים לא פחות בריאים נפשית מאנשים אחרים פשוט יש להם בעייה עם הדיבור. הפחד נפתר לפני שנים רבות ולא העסיק אותי כלל. אבל לאחרונה הוא חזר (שוב הייתי בתקופה לא פשוטה בחיים עם המון שינויים) והפעם בגלל העובדה שניהיתי מודעת לזה שפחד עצמו (מהגמגום ) יכול לגרום לי להתחיל לגמגם. זו כמובן שטות גמורה כי אני בת מעל 30 ומעולם לא גמגמתי, אבל התוצאה השלילית של פחד זה עלי היא בכיוון חברתי(יותר קשה לי בקשר חברתי כי אני עסוקה בפחד). ככה הגעתי לפורום הזה ואני חייבת לציין שמה שקראתי עשה לי גם טוב וגם רע מאד כי מצד השתכנעתי שאני לא אתחיל לגמגם רק בגלל הפחד אבל מצד שני ראתי על הקשיים וזה עשה לי רע. חלק מהפתרון שלי לפחד בעבר היה שזה לא סןף העולם לגמגם (ד.א. היה לי מנחה לתואר שני באוניברסיטה שגמגם לא קל וחי נהדר עם זה וגם זה עזר לי) אבל פתאום אני קוראת על הפחדים שלכם לגמגם או חרדה חברתית בגלל הגמגום וזה עושה לי נורא רע ומלווה אותי ביום יום. אני מאד מאד מאד אשמח אם תכתבו לי שזה לא ככה ושוקי בבקשה תענה לי על השאלות מתחילת המסר.
