מקצת מהתובנות שמספר עליהם ריץ' קלי
מתוך סרטון של ריץ' קלי שחווה מוות קליני בגיל 15
הוא הפליג באוניה הים התחיל לסעור – גל ענק העיף אותו מהסיפון למים
על נשאב לקרקעית ניסה לעלות לפני הים, כל פעם שהצליח לנשום מעט אוויר הגיע גל ענק ששאב אותי לקרקעית
באיזשהו שלב הוא איבד את כוחותיו והבין שהוא נפרד מהעולם הזה.
הוא מתאר מה קרה לו לאחר שאיבד את כל חושיו ומה שנשאר לו לדבריו זה חוש שישי שקיים בתודעה של כולנו ואינו קשור לגוף.
בהתחלה הוא הרגיש נאהב – לא ידע להגדיר ע"י מי אחר כך הוא הרגיש שהוא רוצה להגיע למקום נעים לא ידע להגדיר את המקום – הוא ראה נקודת אור קטנה וככל שהוא רצה יותר להגיע לאותו מקום נעים בו הוא מרגיש נאהב נקודת האור גדלה.
הוא ראה לא דרך העיניים אלא דרך אותו חוש שישי תודעתי את כל חייו לפרטי פרטים, אבל גם את כל חייהם של כל האנשים בעולם, הוא נחשף לידע עצום על עצמו ועל כל האנשים בעולם. הוא נחשף לתובנה שאנשים הם יצירתיים והחיים בעולם הזה הם פרי יצירתם של כל אדם ואדם שחי כאן אבל הוא לא שייך לכאן אלא חווה את החוויות שהוא החליט עליהן מראש, כלומר הוא התסריטאי של החיים האלה וגם שחקן בסרט וכל האנשים שמשחקים בסרט שלו הוא בחר בהם והם בחרו בו לשחק בסרט אחד של השני.
הוא נחשף לתובנה שכאשר אנו מגיעים לכאן אנו שוכחים את כל הידע הזה שקיים בנו ותיאר זאת כמו כאשר אדם קורא ספר – הוא כל כולו מרוכז סיפור שבספר ולא שם לשום דבר סביבו.
החיים כאן הם אותו ספר ואנחנו מרוכזים בסיפור – והסיפור הוא שלנו. אם לא נתמקד לגמרי בסיפור נאבד את הריכוז
לכן אנו מרוכזים בסיפור ולא שמים לב לשום דבר אחר.
אבל האפשרות להיזכר קיימת בכל אחד מאיתנו בחוש השישי – זיכרון תודעתי או כפי שאנו קוראים לו תת-הכרה.
הוא מסביר שאילו נחיה כאן וכל הזמן נרגיש את המחשבות ושל האחרים זה יפריע לנו להתרכז בסיפור שלנו – דהיינו בחוויה שאנחנו בחרנו מראש לחוות כשהגענו הנה.
הוא מספר שפגש המוני ישויות מגוונות ולגבי אלהים טען שאם הוא קיים, לא אכפת לו מה קורה לנו – הוא ניסה להסביר זאת ע"י דימוי אלהים לגזע של עץ – העץ זה העולם /היקום והענפים והעלים על העץ הם הנשמות/בני האדם לעץ לא אכפת לאיזה כיוון נוטים הענפים ואם העלים נושרים או לא – כמו שלאמא לא אכפת כשהילד שלה משחק בכדור אם הכדור עף לצד ימין או לצד שמאל.
מאחר ואנחנו בחרנו את תסריט החיים שלנו – אותו עץ (אלהים) לא מתערב בתסריט.
הוא טוען שאין טוב או רע אוניברסליים אלא שכל אדם מחליט מה עושה לו טוב ומה עושה לו רע ועל פי זה תחושה אישית נמדד הטוב או הרע – מבחינה אוניברסלית אין טוב או רע.
כששאלו אותו מה לגבי רוצחים – התשובה שהוא ענה שכאשר אנשים צופים בסרט בו משחק רוצח סדרתי הם כועסים על הדמות אבל לא על השחקן – והנרצחים לא באמת מתים הם רק משחקים ככאלה.
ככה זה בעולם הזה – משחק שכל המשחקים בו החליטו עליו מראש.
הסרטון שווה צפייה - אל תחמיצו.
 
