סרטים/ספרים על חיפוש אמא ביולוגית

[מתאמצת]

סרטים/ספרים על חיפוש אמא ביולוגית

שלום לכולם,
ותיקי הפורום אולי זוכרים אותי. כיום ילדתי האהובה והמוצלחת בפתח גיל ההתבגרות, ועסוקה מאד באימא הביולוגית וחיפוש אחריה. היא מבולבלת ואיננה מסוגלת להסביר את מחשבותיה, אך ברור כי הנושא מטריד אותה מאד. האם אתם מכירים סרטים / ספרים שניתן לראות / לקרוא ביחד, כדי לאפשר שיחה על "הילדה מהספר / סרט" וכך לקיים שיחות נייטראליות יותר על הנושא?
בתודה מראש,
מתאמצת

 

[משתפרת]

"הילדות מברזיל"- זוכרת את הסרט?

הוקרן ביס ואחרי כן גם בערוץ 10. על 4 בנות שנוסעות לברזיל לחפש את האם הביולוגית. תאומות שנסעו על פי פרטים מדויקים שהיו להם, בחורה שהתחקירנים של התוכנית מצאו עבורה את האם הביולוגית ועוד בחורה שחזרה ארצה בלי למצוא את האם הביולוגית. נסי למצוא ברשת, גם בפורום היו קישורים בעבר.
הסרט מאד מרגש ונוגע (הוא אמיתי, לא סיפור). אינני יודעת אם נערה בתחילת גיל ההתבגרות יכולה להכיל אותו. תצטרכי לראות ולהחליט על סמך ההכרות שלך עם בתך אם הוא מתאים. כשהסרט הוקרן בסינמטק היתה שם נערה- אחות לילד מאומץ (היא עצמה נולדה להוריהם) שבכתה מאד מהסרט. בני, שהיה גם הוא בשנות העשרה שלו, ראה, התרגש וקיבל היטב את הסרט.

 

[פסיפלורה40]

כמה סרטים ותכניות טלויזיה

צפיתי לאחרונה ב"משהו באמצע" - סרט על ילדות מסין שאחת מהן מוצאת את המשפחה הביולוגית שלה.

סרט נוסף שמתאר דווקא פספוס של איתור המשפחה המקורית הוא "אמהות וילדים".

בתכנית 'אבודים' של צופית גרנט היו מידי פעם תכניות שבהם אותרה - ברמה כזו או אחרת - האם הביולוגית.

אני רק שואלת את עצמי האם הסרטים האלה לא יהיו 'TOO MUCH' לביתך לצפות [למרות שכולם הוקרנו בקולנוע או בטלויזיה כך שהיא הייתה יכולה להיתקל בהם גם לא בתיווכך].
בכל מקרה, אם את חושבת על זה, מציעה לך קודם לצפות בזה בעצמך, ולנסות לחזות אם זה מתאים לה.

 

[מתאמצת]

סרטים העוסקים בחיפוש אחרי ההורים הביולוגיים

תודה רבה, משתפרת ופרסיפלורה. אני מסכימה אתכן כי יש לבחון בזהירות רבה את התכנים הללו לילדים מאומצים בגיל ההתבגרות. ראיתי את הסרט "המכתב של סומנה" ואפילו לי היה קשה לצפות בו. אפשר לצפות בסרט ב- VOD של יס, וסביר שגם במקומות אחרים.
חשבתי על האפשרות להציע פתיחה של קבוצת תמיכה לילדים מאומצים בגיל ההתבגרות, בה יטפלו בנושאים אלה בזהירות ובמקצועיות. מה דעתכם?
תודה מראש,
מתאמצת

 

[fannyd]

יש גם את הסרט "עינים ירוקות"

אבל אולי כדאי יותר ליצור קשר עם מאומץ בוגר שיהיה מוכן להיפגש/לשוחח אתה שהרי סרטים/ספרים עלולים לגרום לה לפתח פנטזיות שלא בהכרח תואמות את הסיפור הפרטי שלה.

 

[חייכנית2]

פאני לגבי פנטזיות...

כל סיפור ועיבוד האימוץ הוא כר פורה לפנטזיות . הפנטזיות הן הכלים העיקריים הראשוניים להתמודדות עם מה שבעצם די עלום,גם במידה שידועות "עובדות יבשות" כאלה ואחרות.

 

[fannyd]

ברור שיש פנטזיות

התכוונתי שעלילת הסרט/הספר יש להניח תקח את הפנטזיות לכיוון מסויים במיוחד בגיל שעדיין בוסרי ויש פחות מיומנות לעצור ולהגיד "פוס, זה סיפור של מישהו אחר".

 

[חייכנית2]

דעתי ייתכן שלא תהיה פופולארית אבל

היא מתבססת על ניסיון טרי.
הבילבול של ילדתך...יכול לנבוע לא רק מפאת גילה שעדיין צעיר,ועירבוביית המחשבות אצלה אלא גם משום שהבירור הבוסרי נעשה מ ו ל ך.ובכל אופן בידיעתך. [הרי אחרת לא היית יודעת להעלות את הדברים].
הנקודה היא שלמרות שהיינו רוצים להיות מעורבים במאה אחוזים בנפשם פנימה של ילדינו, כשזה מגיע לעיסוק בחלק הלא ידוע,ובייחוד בתחושות של רצון להשלמת מעגל- הרבה פעמים הילדים חשים שלא היו רוצים שניטול בכך חלק. כי הם חשים שזה "לגמרי שלהם".אולי גם במקום לא מודע הם חשים את הפחדים והחששות של חלקנו ממסע חיפוש בלי קשר להצהרות שלנו,אם ישנן,שאנחנו עומדים לרשותם בכל מה שיידרש ושירצו.
מעבר לכך,אני חושבת שלפני אקט של חיפוש חשוב שילד יברר עם עצמו את מכלול רגשותיו שלעיתים מאד מציפים. גם כאן,לא בטוח שההורים הם מערכת התמיכה הטובה ביותר-למרות רצונם להיות בתמונה -פשוט מפני שהם מעורבים רגשית.
אני חושבת שכדאי למצוא מישהו מקצועי ומבין מחוץ למשפחה כדי שיעזור לבת,בדרך המתאימה. זה אומר גם לא להיות "פושי",ולראות מהו הקצב האינדיבידואלי שלה ,מהו המיכל הרגשי שלה,באיזה תכנים בדיוק היא עסוקה, מה חשוב לה.
מה שנוכחתי לדעת הוא שעל מנת "לבוא חשבון" עם מי שויתר/נטש ,סגירת המעגל איננה חייבת להיות קונקרטית. היא יכולה גם להיות מול מטפל. וכמו כן,כשכבר מתרחשת סגירת מעגל קונקרטית,לא תמיד ההורים הביולוגים וגם הנער או הנערה מסוגלים להעלות רגשות עמוקים בדרך קומוניקטיבית,במפגשים הטעונים ממילא.לכן ,לקחת את הזמן,לעבד ולדבר עם אדם שמבין,חשוב לא פחות ממסע האימוץ עצמו והדרכים הקונקרטיות לממשו.

 

[חייכנית2]

וזה מזכיר לי נושא קרוב מאד

תמיד הורים מתקשים ,ובצדק,להפקיד את אוצרם בידי איש מקצוע,ושה"דלת תיסגר",ויהיו דברים כמוסים שהילד יבחר להפקיד בידי המטפל או המטפלת.
יש לפעמים תחושה של עלבון אצל ההורים- אני מקדיש לו כל כך הרבה,נמצא איתו גם לא ברגעי נחת- זה לא אמור להיות שכרי-שיוכל לשתף אותי בעמקי נשמתו?
ואיכשהוא ,לפעמים נדמה לי שזה מורג אף יותר במשפחות מאמצות.
כתבתי בשירשור ההתפקדות שאני עסוקה עכשיו מאד במרחב במשפחה החד הורית.[מרחב דמיוני,רגשי,בין ההורה לילדו]. מרחב אמור להיות קיים גם במשפחה לא חד הורית.
המעניין הוא שדווקא כשמתקיים מרחב,וכשהילד בטוח בו,הוא מרגיש יותר חופשי לשתף גם את הוריו.
איך מתקיים מרחב? כשיש תחושה לילד שאין לחץ שיספר כל מה שבנפשו פנימה,ושמותר לו לשמור לעצמו פינות פרטיות.תחושה כזאת נקלטת לא עם מילים.אלא רק אם באמת ובתמים כך מרגיש ההורה.אי אפשר לשקר בזה.
גם אני עצמי החלטתי חגיגית להביא את בני למטפל לאחרונה ,ולא כי קרו דברים חריגים . גם עלי "נסגרת הדלת" אחרי שאומרים שלום...
אני סמוכה ובטוחה שבדברים המהותיים תימצא הדרך לשתף אותי.
מרגישה שזה משהו נכון לעשותו לגבי היקר לי מכל לכבוד תחילת גיל ההתבגרות.

 

[מתאמצת]

טיפול פסיכולוגי

תודה, חייכנית, אל תשובתך.
אני מסכימה איתך, אך לצערי, הילדה לא משתפת פעולה בטיפול הפסיכולוגי. אנחנו ההורים מתייעצים מעת לעת עם בעל מקצוע, וההצעה לצפות איתה ביחד בסרטים העוסקים באימוץ באה ממנו.
בברכה,
מתאמצת

 

[מתאמצת]

שאלה לחייכנית

מחתימתך אני מבינה שאת פסיכולוגית קלינית, ואשאל אותך שאלה מקצועית. מה דעתך על הקמת קבוצת תמיכה לילדים מאומצים בגיל ההתבגרות? האם נראה לך מתאים או שהם צעירים מדי לתפקוד בקבוצה?
תודה,
מתאמצת

 

[חייכנית2]

נשמע מתאים ואפשרי

אבל בתנאים מסויימים
1- בראשית התבגרות 11-12 מתאים יותר בנים לחוד,בנות לחוד.כבר יש [ועוד איך] עניין במין השני אבל לא תמיד אפשרית פתיחות
בקבוצה מעורבת.לגבי הבנים- התבגרותם מעט מאוחרת משל הבנות ,ולכן לא כל בן יתאים בגיל זה לשילוב בקבוצה.
2- מתאים שבמקביל תתנהל קבוצת הורים -להוריהם של אותם ילדים.
3- כדי להשיג השג של ממש חשובה התחייבות ממשית לתקופת זמן .[למשל לפי מספר פגישות,או לפי תקופת זמן]
4-נראה לי שאפקטיביות תהיה בקבוצה לא גדולה יותר מאשר 7 משתתפים/ות.

 

[China8]

מוסיפה עוד סרט

שאני מאד אוהבת, כי יש לי ילדה מסין, אבל לא רק בגלל זה.
הוא נקרא somewhere between או ״משהו באמצע״ (נדמה שלי שכך תורגם לעברית) ומספר את סיפורן של ארבע מתבגרות סיניות שגדלות בארה״ב במשפחות לבנות. אחת מהן מוצאת את משפחתה הביולוגית וזה מופיע בסרט.
במאית הסרט, לינדה גולדשטיין, ממליצה לצפות בסרט מגיל 14 ומעלה.
מאיפה אומצה ביתך?
אני אינני אשת מקצוע אבל קבוצת תמיכה של מאומצים נשמע לי כמו דבר נהדר. אני חושבת שמאומצים זקוקים למקום בו יוכלו לדבר על הרגשות שלהם עם מאומצים אחרים, לחלוק ולהקשיב. המון קבוצות כאלה קיימות במדינות מרובות אימוצים וכל המרבה הרי זה משובח, הקמת כאלה בארץ תהיה לעזר רב אני מאמינה. וזה כמובן מעבר לפורומים אינטרנטיים, אלא פנים מול פנים.

 

[fannyd]

השאלה מה הבת רוצה

עם מי היא פתוחה לחלוק דברים. זה לא רק הרתיעה של ההורים. מנסיון פרטי שלי המתבגרים מעדיפים בני גילם על אנשי מקצוע מבוגרים.

 

[חייכנית2]

פאני

פתיחות לחלוק דברים ניבנית בתוך קשר,לא מיד.בוודאי אצל מי שחשוב לו לבדוק מי מולו,כמו ילדינו..
אני חושבת שזה מאד אישי. אני מכירה את אלה שאכן נוטים לחלוק דברים בעיקר עם בני גילם אבל כשזה נוגע לאימוץ...אז לא בדיוק,כולל חברים שגם הם מאומצים.
מי שמנתב קבוצת מתבגרות או מתבגרים חייב להיות חכם מספיק כדי לנתב אבל לא להיות במרכז,אלא לאפשר לקבוצה את תהליך ההתגבשות והאינטימיות שלה.

 

[fannyd]

התכוונתי לפתיחות לעשות את הצעד הראשון

ובמקרה הספציפי זה עצם הנכונות ללכת למפגש הראשון. דווקא חושבת שלמאומץ בוגר יש יתרון עצום בנקודת הפתיחה כי הוא נתפס כאחד שמסוגל להבין.

 

[מתאמצת]

תודה לכל המגיבים

תודה לכל המגיבים לשאלותיי. התפתח דיון חשוב השופך אור על היבטים חשובים. אני רואה את הילדה שלי סובלת, ומתייסרת יחד איתה.
בברכה,
מתאמצת