כן, אבא שלי
אבא שלי היה בן 76 כשגילו את הסרטן בשלפוחית, והניתוח שהציעו לו הוא מה-3 המסובכים ביותר כי הוא מערב כמה מערכות של הגוף. ואחרי התאוששות מהניתוח הזה היו טיפולי כימותרפיה במשך חצי שנה. וביוני האחרון גילו סרטן ברקטום ומחוץ למעי, ושוב ניתוח (פחות מסובך) ועוד כימותרפיה. והוא כבר אוטוטו בן 78. אני יודעת לספר לך מה אני עשיתי. אני שאלתי את אבא שלי בצורה הכי ישירה אם הוא רוצה להילחם או שהוא רוצה לעזוב מתוך החלטה ברורה שהוא רוצה לנצל את הזמן שנותר וזהו. הוא ענה לי בהפתעה שברור שהוא רוצה לחיות ולהילחם (לשמחתי כמובן). כבר ענו לך פה, שהכי טוב זה לשמוע מה יש לרופאים לומר, לקבל דיעה שניה (ואם צריך אז יותר), ואז לשאול את האיש מה הוא רוצה. כמובן שלכל אדם יש נתוני פתיחה שונים מבחינת חוזק, אבל יש גם כוחות שפתאום מגיחים שהוא אפילו לא ידע שהם קיימים. והם מגיעים מהמקומות הכי עמוקים של הנפש. חשוב לזכור אותם. יש שילובים של טיפולים שאפשר לעשות, יש מערך טיפולי שלם שכדאי להיעזר בו, ולדעתי זה חשוב לדעת את מירב הנתונים ואז להחליט. אבל לתת לאדם להחליט את מה שטוב לו ולתמוך בו מהמקום שלו בכל דרך שיבחר. אלו הדברים שבגדול הובילו אותי בדרכי. מקווה שזה יעזור גם לכם. בהצלחה, יעל